אלישע בן קימון

הזמן שלפני הרמדאן

אלישע בן קימון

01
"זה חייב לקרות עכשיו, אחרת נאבד את המומנטום. אם השבוע או בשבוע הבא נגרר להסלמה זה אומר שלא נראה פה שקט לפחות למשך ארבעה חודשים", כך אמר לי השבוע קצין בכיר. נפגשתי איתו כשהלכתי למסיבת העיתונאים של שר הביטחון, יואב גלנט, באוגדת איו"ש ליד ראמאללה. השר החדש קיבל סקירה מאלוף פיקוד המרכז ,יהודה פוקס, וממפקד אוגדת איו"ש, תא"ל אבי בלוט, ומעוד כמה בכירים. כולם הסבירו על המצב הנפיץ ביהודה ושומרון ועל הדרך שלהם לשמור על השטח שלא יצא משליטה. הם הזכירו את חלון הזמן שנותר על לתקופת הרמדאן (בשבועות הקרובים ננסה להבין איך נוצר החיבור ההזוי הזה שבין הרמדאן לבין הפיגועים) שצפויה להתחיל בסוף מרץ. "התחלנו לבצע מעצרים ולנקות את השטח. זה לא קורה ביומיים", הסביר אותו קצין בכיר. בצה"ל קוראים לזה 'עומר התנופה' – שם קוד לכוננות שמערכת הביטחון מבצעת לקראת ימי הרמדאן המתוחים. עוד נחזור להערכת המצב.
02
מייד עם צאת השבת הוקפצתי לזירת הפיגוע בנווה יעקב. הפיגוע הזה לא יוצא לי מהראש. שבעה נרצחים בפיגוע אחד. מחבל אחד שמגיע עם אקדח ויורה בעוברים והשבים, והתוצאה קשה. הייתי בביתם של אליהו ונטלי מזרחי ז"ל. בני הזוג התגוררו ממש מעל זירת הפיגוע. טל בראשי, אחותו של אליהו ז"ל סיפרה לי בדמעות איך אח שלה שמע על היריות, לא היסס, ירד לעזור ונורה בעצמו. שניות אחרי שנורה אשתו נטלי שהגיעה לטפל באהוב ליבה נורתה גם היא. משם המשכתי לביתו של שאול חי ז"ל, גבאי בית כנסת בשכונה סמוכה, שאכל באותו ליל שישי אצל קרוב משפחה ונקלע לזירת הפיגוע. "הוא היה האבא של כולנו", אמר לי אחד השכנים והוסיף: "לא יכולנו לזוז בלעדיו". גם ביתו של הנער אשר נתן בן ה14 ז"ל נמצא בסמוך לזירה. קשה לתאר איך ילד שהלך לבית הכנסת לא חזר הביתה. הייתי בהרבה זירות פיגועים, הבאתי עשרות ציטוטים של בני משפחות שכולות, חלקם ממש כמה רגעים אחרי שאיבדו את יקיריהם והיה להם חשוב לזעוק את זעקתם. אך מעבר לעבודה, יש משהו שנחרט לך בלב כשאתה רואה בעיניים את הכאב. פוגש אותו בכל משפחה ומשפחה. משהו שאי אפשר להסביר במילים. באותו לילה בנווה יעקב הכאב הזה לא הניח לי לרגע.
03
בחזרה להערכת המצב. לצד קבלני האיטום שקיבל השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אימצו בקבינט את ההמלצות של גורמי הביטחון שהזהירו באופן חד משמעי מענישה קולקטיבית שעלולה לגרור את הרחוב הפלשתיני לתוך מעגל הטרור. בעבר גם בטור זה הבאתי את דעות בכירי מערכת הביטחון שמבקשים בכל דיון להפריד טרור מאוכלוסייה. לצד האמירות הלוחמניות של גלנט ולפיהן מחבל יגמור בבית המשפט או בבית הקברות, הוא גם אמר כי יש להרגיע את השטח, פנה ישירות לפלשתינים ואמר כי מי שיתנהג כשורה יוכל לעבוד להתפרנס ולהשיג עתיד טוב יותר. ההבנה במערכת הביטחון כרגע היא שאין כאן הסלמה. אלא אירוע של מחבל בודד שביצע פיגוע, קשה מאוד, אבל ללא תשתית טרור וללא הכוונה או מימון. זו נקודת המבט של צה"ל ושל שב"כ על האירוע. המטרה כרגע היא להביא לתקופה של רגיעה עד לסוף מרץ, אז יתחיל כאמור הרמדאן. "כאשר אתה נכנס לתקופת הרמדאן בצורה שקטה הסיכויים להסלמה יורדים, לשם אנחנו חותרים. אבל השקט צריך להיות עכשיו. יש אחריות גם על הרשות הפלשתינית. נראה איך היא תפעל", כך מסביר אותו גורם ביטחוני בכיר.
04
לסיכום נגיד כי באוגדת איו"ש ערוכים בהגנה בצורה מרשימה מאוד. ניתן לראות זאת באירועים האחרונים; פיגוע דריסה בשומרון, ניסיון חדירה של מחבל ליישוב קדומים, פיגוע דקירה בהר חברון, ועוד – כל אלה פיגועים שסוכלו. בעיקר בגלל התפיסה של הלוחמים בקצה ושל האזרחים ביו"ש שחלק גדול מהם מחזיק בנשקים ויודע להגיב מהר. אבל אלו דברים שיכולים להשתנות ברגע, המטרה כעת היא להרגיע ובעיקר להבין איך מנצלים את הזמן שלפני הרמדאן.
שבת שלום.

עוד במדור זה

בר המשכן, שילה

בר המשכן, שילה

אנחנו מתחילים את החיים שלנו בתוך כיתות סגורות, שלא תמיד נוסכות בנו את הביטחון שאנו זקוקים לו. שם הכל נמדד בציונים ובתוצאות, שלרוב לא תואמות את רזי החיים עצמם. מלמדים אותנו שם משוואות טריגונומטריות ואת השפה האנגלית, ועוד כל מיני חוקים אזרחיים וחוקים בלשון, בזמן שהלב שלנו נותר מאחור. על אהבה ורגשות נוספים אנחנו לא לומדים שם, על כלכלה נבונה, על ההתנהלות בעולם גדול ודורשני, על לאגור מוטיבציה לקום בבוקר גם כשאין כח – על כל אלה אנחנו לא לומדים, ובטח שלא נבחנים. כותב שורות אלה משתייך לקבוצה שטוענת שהגיע הזמן לעשות שינוי. אנחנו בשנת תשפ”ד כבר, ואין סיבה שמערכת החינוך לא תציב לעצמה מטרות עדכניות יותר. הראשונה שבהן – האמונה של הנער בעצמו. ולא רק כקלישאה שמודבקת על לוחות המודעות בבית הספר, אלא כהתנהלות של ממש. שינוי כזה שיגרום למתחנכים לצאת לחיים ולהאמין ביכולותיהם, לממש את שהם מסוגלים וראויים לו, להוציא לפועל את כוחות חייהם. אז בוודאי יהיה לנו יותר מקומות כמו ‘בר המשכן’.

בר המשכן הוא מקום חינני במרכז המסחרי של שילה, שהוקם לפני כשנה וחצי. אליה לוי, במקור מראש העין, כיום נשוי למתנחלת משבות רחל, הוא הבעלים של הבר-מסעדה, והוא רק בן 25. לצידו עומדת משפחה של אחים מנהלי ברים, והוא בעל מוטיבציה גבוהה וקול של נער פלא, כשהוא מזמר. כל אלה ביחד הביאו את אליה להקים את המקום, להשקיע בו את נשמתו, ולהתעקש עליו גם כשהמיקום לא כ”כ צלח – ולהעביר אותו למיקום החדש. כי כשאליה מאמין בעצמו אין איש שיעמוד בדרכו.

את כל אלה לא ידענו כשהגענו, שלושה מאחיי ואני, לבלות בבר הנחמד. חנינו באחת החנויות שבאזור, השתאינו מגודלו של המרכז המסחרי ומאפשרויות הרכישה הקיימות בו – החל מקרמיקות וחומרי בנייה ועד גלידריה וסופר, ונכנסנו למתחם. לצד במה להופעות שמקיימות במקום ונותנות אפשרות ליוצרים צעירים, מתחום הסטנדאפ, המוזיקה וכדו’ ותפסנו לנו את אחד הספסלים במקומות הישיבה שבחוץ, במקום שבו הבריזה פוגשת את האווירה.

אחרי כמה חיוכים ומילים עם הבחור הצעיר והנמרץ, התחילו לזרום אלינו לשולחן המנות. לפתיחה קיבלנו צ’יפס בטטה עשוי היטב (26 ₪), כרוביות שמנמנות – בציפוי פריך לצד צ’ילי מתקתק (35 ₪) ופופקו עוף משובח שמתיימר לחקות את מנת הדגל של KFC, בהצלחה גדולה. בקטגוריית ‘צמאה נפשי ויאללה אוכל’ עמדו לפנינו שתי אפשרויות. כמובן שבחרנו בשתיהן. הראשונה והמוצלחת היא ‘קריספי צ’יקן’ שמורכבת מרצועות פילה עוף בציפוי קריספי (בליווי רוטבי הבית כמובן) על לחמנייה טריה עם ירקות רעננים, ותוספת של צ’יפס או טבעות בצל, שלגמרי עושה את העבודה, וכל זה רק ב-55 ₪. האפשרות השנייה, והמוצלחת עוד יותר היא – סלופי ג’ו, כלומר – סנדוויץ’ אסאדו מפורק ברוטב מתקתק גם כן בליווי רטבי הבית, גם כן בלחמנייה טרייה, גם כן עם ירקות רעננים וגם כן עם תוספת של צ’יפס או טבעות בצל, ב-62 ₪. חשוב לומר, בר, כשמו כן הוא, מכיל גם משקאות אלכוהולים, אותם ראוי לצרוך במידה הנכונה. בבר המשכן תוכלו למצוא את שחשקה נפשכם, החל מבירות פשוטות ועד שוטים של משקאות חריפים טובים ואיכותיים וקוקטיילים מובחרים כפי רוחכם. 

בקיצור: עם תפריט חדש בקרוב, והרוח החדשה והקלילה המפעמת בהתיישבות הצעירה, נראה שעדיין לא מאוחר בכלל לפנות לעצמכם ערב בקרוב, וליהנות משפע של אפשרויות בבר המשכן. ■

לחם וגבינה

לחם וגבינה

מסעדה חדשה עם עיצוב מרהיב, שירות אדיב, ויכולות קולינריות פנומנליות,…
משב – פוד טראקס

משב – פוד טראקס

זה לא סוד שבתוך כותבי המדור יש אחד שחובב במיוחד…
גשם של שלום

גשם של שלום

גם מי שלא גר ביהודה ושומרון יכול לחזק את ההתיישבות.…
מעבר להרים

מעבר להרים

אומנם מדור אוכל, אבל מותר לפעמים לגוון ולפתוח בדמיון מודרך…
מחליק בגרון

מחליק בגרון

לא בטוח שהקורא הממוצע יודע להעריך את סדר הגודל של…
ללקק את האצבעות

ללקק את האצבעות

עברו כבר כמה אלפי שנים מאז יצאנו ממצרים ומאז בכל…
דגים רבותיי, דגים

דגים רבותיי, דגים

אם תכתבו בגוגל חיפוש את המילים ׳מסעדת דגים׳, תמצאו בעיקר…
גורמה בבית מלון

גורמה בבית מלון

הכל יודעים שאוכל הוא כבר מזמן לא רק מזון. הסעודה…
בואו לבשל איתי

בואו לבשל איתי

בינינו, זה לא באמת אפשרי ללכת בכל שבוע למסעדה. זאת…
גורמהדרין - פינת חמד:

גורמהדרין - פינת חמד:

אם אתם מהאנשים שקנו כפכפי קרוקס אחרי שזה כבר היה…
חוגגים פסח בבן עמי

חוגגים פסח בבן עמי

אפתח בגילוי נאות: את מסעדת בן עמי אני מכיר מהקרביים…
'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

בוא האביב וחג הפסח עשו לנו חשק עז לרענן את…
בשורה בחלה: המבשר

בשורה בחלה: המבשר

במרכז המסחרי של אפרת דרום בילתי רבות בימי נערותי. אחרי…
שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

״כאן, ממש על הקרקע הזו״, כך על פי העמוד הראשון…
טאבום

טאבום

בתקופה האחרונה יש טרנד שצץ בכל פינה – הפודטראק, ואם…