חברתי

הנהג שלנו הוא קורבן

הם סופגים תקיפות מילוליות ופיזיות, ונאלצים להתמודד עם העומס בכבישים, כשברקע ישנו מחסור חמור בעובדים. נהגי האוטובוס החליטו להפסיק לשתוק ולדרוש תנאי עבודה הולמים – החל מהקטנת החיכוך בין הנהג לבין נוסעים, ועד אכיפה קשה בנוגע לעונשים המוטלים על תוקפי הנהגים - אחרת, הם מזהירים: המצב העתידי של התחבורה הציבורית יהיה בכי רע

בין אם בתחבורה הציבורית ובין אם לאו, שם לב למצב הכבישים במדינה – לאלימות. העומס בדרכים הולך ומחמיר, הפקקים מגיעים לממדים שלא נראו כמותם, ומשך הנסיעה מתארך. למציאות הזו נכנסים נהגי האוטובוסים הציבוריים מידי יום, ומנסים לתמרן בין הזמנים המוקצים לכל קו לבין המציאות בשטח, תוך שהם נתקלים בלקוחות לא מרוצים, בלשון המעטה.
״בתחנה מחכה לי בנאדם עם אלת בייסבול״
יוני קריספין, נהג אוטובוס ויו״ר ועד עובדים נהגי אלקטרה אפיקים המונה כ-2,000 עובדים, מספר על התקיפות שחווה בעצמו: ״עברתי מספר תקיפות במהלך שנות עבודתי. תקיפות מילוליות מתרחשות דבר יום ביומו, ונהגי האוטובוסים הציבוריים, כעובדי ציבור, חווים יום יום את התסכול של הלקוחות – הנוסעים. הנוסעים זורקים את תסכולם מהמצב על הנהג הקרוב. בעבר נכנסתי עם הקו ליישוב חצוי, שבו חלק מהתושבים לא רצו שאוטובוס יעבור בתוך היישוב וחלק אחר דווקא תמך בתחבורה הציבורית. הגיעו כמה רוכבי אופנוע צעירים וחסמו לי את הדרך, כשאני עם נוסעים מבוגרים באוטובוס. הבחורים עלו לאוטובוס והתחילו למשוך אותי החוצה, בהתחלה בכלל לא הבנתי על מה המהומה, הייתי בטוח שהם מזעיקים אותי לעזור לאיזה אדם מבוגר או משהו. אחר כך הבנתי את ההתנהגות, חטפתי מהם קצת מכות וגרירות. אחרי המקרה הזה הודעתי לחברה שאני לא עושה את הקו לאזור הזה״.
בפעם אחרת איחר יוני לקו שהיה צריך להפעיל, עקב העומס הגדול והפקקים. ״יצאתי באיחור לנסיעה הבאה, ובתחנה מחכה לי בנאדם עם אלת בייסבול. הוא עולה לאוטובוס זועם כולו ושואל למה בת הזוג שלו מאחרת לעבודה בגללי, ומפיל את כל האשמה עליי. אני מוצא את עצמי בעמדת התגוננות והתנצלות. אני פונה ומדווח לממומנים עליי שיש עיכוב ושאני מאחר, אבל אין נהג אחר שאפשר לשלוח במקומי״.
קריספין מצביע על בעיות נוספות: ״יש מחסור גדול בנהגים, כמות הנסיעות לא תואמת את המצב בכבישים. עוד משהו שמשפיע זה מצב מגרשי החניה של האוטובוסים, הם לא תמיד ראויים להכיל את כמות האוטובוסים החונים בהם, אז אוטובוסים חונים וחוסמים אחד את השני. יוצא מצב שאתה מגיע שעתיים לפני תחילת הנסיעה כי אתה צריך להזיז ארבעה-חמישה אוטובוסים רק כדי להוציא את האוטובוס שלך. אף אחד לא משלם לך על השעתיים האלה, ואם בסוף כן איחרת הנוסעים לחוצים וכועסים, ואתה חוטף את כל התסכול לפנים״.
אלא שתקיפות הנהגים לא מסתיימות באוטובוס עצמו. החוק מתיר להסיע עד עשרה נוסעים בעמידה, ופעם אחת לאחר שהאוטובוס התמלא סגר יוני את הדלתות. ״אנשים מסמנים לי לעצור ואני מסמן שאני מלא. קיבלתי מלא פרצופים נזעמים. יום שישי אחד הייתי באמצע קניות לשבת עם הילדים, ופתאום מגיע אחד הנוסעים שלא עצרתי לו – הפך לי את כל עגלת הקניות וצעק לעברי 'אתה תלמד לעצור לאנשים בתחנות'. בנאדם בא לעשות קניות עם הילדים, בצורה מכובדת, למה אני צריך לעבור תקל עם בנאדם בתוך סופר אצלי בשכונה?״.

ישראל גנון נהג אוטובוס

ישראל גנון
נהג אוטובוס ויו״ר ארגון הנהגים, הסתדרות לאומית
אחד מבין שלושה נהגים עבר אירוע אלימות בשנה האחרונה. כאשר תוקפים נהג אוטובוס מסכנים בעצם את כלל הציבור. הנהג שנחשף לאלימות נשאר נסער וחסר ריכוז גם לאחר שהאירוע הסתיים

יוני קרסיפין דובר ארגון הנהגים

יוני קרסיפין
נהג אוטובוס, דובר ארגון הנהגים, ההסתדרות הלאומית
הייתי באמצע קניות לשבת עם הילדים, ופתאום מגיע אחד הנוסעים שלא עצרתי לו – הפך לי את כל עגלת הקניות וצעק לעברי
׳אתה תלמד לעצור לאנשים בתחנות׳

המצב הגיע לשפל כזה שיוני ואשתו יוצאים לבלות בעיר אחרת, העיקר שלא לפגוש בנוסעים כועסים. נהגים אחרים מצאו פתרון לבעיה וביקשו לעבוד בעיר אחרת מעיר מגוריהם, בכדי להפריד בין השכנים ובין העבודה.
ניסיונות לשינוי המצב
נהגי האוטובוסים ערכו הפגנות מחאה, קיימו ישיבות בכנסת בנושא התחבורה הציבורית והאלימות נגדם, וביקשו כלים להתמודד עם המצב בכבישים. ״היום זה כבר בכביש עצמו. פעם רק הנהגים היו חוטפים, אבל ברגע שלא עצרו את האלימות שם – היא מגיעה לכל בנאדם. תחסום, תצפור, תיסע לאט – תחטוף״, אומר יוני ומזכיר את יורי וולקוב שנדקר למוות ע״י אופנוען בחודש שעבר, בעת שחצה במעבר חצייה.
ישראל גנון, נהג אוטובוס ויו״ר ארגון הנהגים בהסתדרות הלאומית, מדגיש כי האלימות נגד נהגי האוטובוס מסכנת לא רק את חייהם, אלא גם את חיי הנוסעים ושאר משתמשי הכביש. ״אחד מבין שלושה (!) נהגים עבר אירוע אלימות בשנה האחרונה. כאשר תוקפים נהג אוטובוס מסכנים בעצם את כלל הציבור. רמות האדרנלין בגופו של הנהג שנחשף לאלימות עולות, והוא נשאר נסער וחסר ריכוז גם לאחר שהאירוע הסתיים. מדינת ישראל חייבת להגן על נהגי האוטובוסים ועל נוסעיהם״.
מהם הכלים האפשריים לפתרון?
״הכלי הראשון הוא להגדיר את נהגי האוטובוס כעובדי ציבור״, אומר יוני. ״אחרי שהיה נהג שהותקף בבני ברק ושרפו לו את האוטובוס, חברי הכנסת משה ארבל וינון אזולאי מש״ס התנצלו בשם הציבור והגישו את הצעת החוק לכלול את נהגי התחבורה הציבורית בעובדי הציבור. ברגע שהתיקים במשטרה נגד התוקפים יקוטלגו כתקיפת עובד ציבור, הפרקליטות תהיה חייבת להתערב והענישה תהיה עד שלוש שנות מאסר״.
גם הפרדה מוחלטת בין הנהג לבין הנוסעים עשויה להפחית את האלימות והתקיפות, בד בבד עם ענישה מחמירה נגד כל תוקף. ״ברגע שיכירו באוטובוס כמקום ציבורי, יגבירו את האכיפה נגד כל תוקף. יש נוסעים שאומנם לא תוקפים את הנהג, אבל מטרידים בתוך האוטובוס או מפעילים אלימות כלפי נוסעים אחרים. הנהג הוא זה שצריך להתערב, לעצור את המתרחש, להזמין משטרה – ומוצא את עצמו מתעמת עם התוקף. ברגע שייתנו הכרה למקצוע הנהג ויובילו ענישה מחמירה, זה ירתיע אנשים, רק ככה ילמדו. ׳ללא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו׳״, מסיים קריספין.
גונן מוסיף רשימת פתרונות שהוכנה על ידי הארגון המקצועי של נהגי האוטובוסים וההסתדרות הלאומית, שלדעתו על שר התחבורה העתידי לאמץ. גם הוא קורא להכיר בנהגים כעובדי ציבור באמצעות חקיקה, בכדי להגביר את האכיפה והענישה. בנוסף יש לפעול לשיפור המחיצות המפרידות בין הנהג לבין הנוסעים, הקמת מערך הדרכות חירום לנהגים על הפעולות שאותן יש לנקוט כבר בתחילת אירוע האלימות, הקמת יחידת אבטחה רכובה היכולה להגיע בזמן מהיר לכל אירוע, התקנת מצלמות אבטחה המחוברות למוקד מבצעי, ומתן חוסן נפשי לנהגים על מנת לעצור את הנטישה הגדולה מהענף, ולעזור להם להתמודד עם תופעת האלימות האיומה.

רוב הנהגים חשים חסרי ביטחון
לפי דו״ח אלימות התחבורה הציבורית השנתית של ארגון הנהגים לשנת 2022 שפורסם בכנס התחבורה הציבורית לשנת 2022, עולה כי 4,400 אירועי אלימות נגד נהגים התרחשו עד חודש נובמבר האחרון. עוד עולה כי 41% מנהגי האוטובוסים חוו תקיפה פיזית אחת לפחות במהלך השנה האחרונה. 17% מהנהגים דיווחו כי חוו שלושה מקרי אלימות ויותר. בהשוואה לדו״ח ארגון הנהגים שיצא בשנת 2021, אין שוני באחוזים בכמות הנהגים שהותקפו פיזית, אך מספר התקיפות עלה משמעותית בגלל התגברות הנסיעה באוטובוסים לאחר משבר הקורונה. במספרים מוחלטים, מקרי התקיפה הפיזית בשנת 2022 עמדו כאמור על כ-4,400 מקרי תקיפה, לעומת 3,644 מקרי תקיפה בדו״ח שפורסם בשנת 2021.
בסקר נשאלו הנהגים עד כמה הם מרגישים בטוחים בעבודתם. שיעור גבוה מאוד מהנהגים, 69% (!), מדווחים על חוסר תחושת ביטחון בתפקידם. עם זאת מציג הסקר נתון מעודד, ולפיו 68% מהנהגים דיווחו כי אכן הותקנו מחיצות באוטובוסיהם בינם לבין לנוסעים. 42% מהנהגים שהותקנה עבורם מחיצה מעידים כי היא תורמת לביטחונם, וכמחצית מהנהגים שטרם הותקנה עבורם מחיצה מעריכים שהיא תשפר את תחושת הביטחון שלהם.

״נשארנו רק עם שני נהגים״
ישנו חוט מקשר בין העומס על הנהגים והתנהגות הציבור כלפיהם ובין המחסור החמור בעובדים בתחום. לפי קריספין, זהו סוג של גלגל – העומס והתקיפות גורמים לנהגים לעזוב את העבודה, הדבר מגדיל את הפער בין מספר הנהגים הקיימים לבין מספר הנהגים הדרוש – והעומס על הנהגים שנותרו רק הולך וגדל.
״בשלושת החודשים הראשונים של הנהגים על הכביש, אחרי שהשקענו בהם הכשרה, רישיון ולימודים, עזבו 103 נהגים מתוך 105. נשארנו עם שני נהגים! המשכורת נחמדה, הם ידעו שהם הולכים להיות נהגי אוטובוס, עברו את כל הבדיקות שהמשטרה ומשרד התחבורה דורשים – ובכל זאת הם לא מחזיקים מעמד. הנהגים שנותרו לא עומדים בעומס, וזו המציאות גם בשאר חברות האוטובוסים״.

התשלום באפליקציות אומנם הפחית את החיכוך בין הנהגים לבין קהל הנוסעים, אולם בהתאמה ישנה ירידה בכמות המשלמים. בנוסף הוקמו מחיצות בין הנהג לבי הנוסעים, אך כבר היו מקרים שבהם תוקפים שברו את מחיצת הזכוכית על הנהג.
קריספין מתאר כי משרד התחבורה מפנה את הטיפול בבעיה למשטרה, ואילו המשטרה לא מצליחה לטפל בתקיפות. ״חברת קוים הנחו את הנהגים להתלונן על כל תקיפה. נפתחו 130 תיקים וכולם נסגרו מ׳חוסר עניין לציבור׳. אצלנו בחברה לא ספרתי את התיקים, אבל כל נהג ששלחתי להתלונן אחרי תקיפה והתעניינתי מה מצב התיק – סיפר לי שהתיק נסגר. לנהגים אין כוח לרדוף אחרי המשטרה, ובסופו של יום הפוגע עדיין ממשיך לעלות לקו שלהם״.
לשאלה האם אפשר לקטלג את התוקפים, משיב קריספין כי רוב התוקפים הם צעירים: ״המבוגרים שעולים רק מקטרים, מקסימום מקללים, ונכנסים פנימה. אבל חבר׳ה צעירים יכולים לנתק את מערכות האוויר של האוטובוס כדי שהנהג לא יוכל להמשיך לנסוע. הנהג צריך לקום ממושבו ולסדר את המערכות. אם הנהג העז לשאול את הנער למה עשה את מה שעשה, הוא זוכה לצעקות ׳איך דיברת אליי? תבקש סליחה!׳. נהג מבוגר, בן 40, מול נער בן 16, לא תמיד יש את הכלים להתמודד. אנחנו מנחים את הנהגים שלא להגיב, לא לענות, להמשיך הלאה. לא לקחת ללב, לחזור הביתה בסוף היום לאישה ולילדים, מבלי שיקבלו חלילה טלפון שראש המשפחה מאושפז בבית חולים״.
מה מדיניות החברה במקרים של אלימות נגד הנהגים?
״בעבר ההסתדרות הכללית החליטה לטפל באלימות ורכשה 50,000 ערכות של הגנה עצמית, עם גז מדמיע וכו'. אני התנגדתי לזה״, אומר קריספין. ״בחברה שלי אני לא פותר אלימות באלימות. גז מדמיע בתוך אוטובוס סגור – אני לא יודע על מי הוא ישפריץ ומה יקרה. יש לנו קצין ביטחון שמלווה את מקרי האלימות והתקיפה, אבל הוא קצין אחד על כ-2,000 עובדים, הוא לא מספיק לטפל בהכול. לחברה אין איך לפעול, היא ממליצה לנהגים להגיש תלונה״.
קריספין קורא לממשלה העתידה לקום ולציבור כולו לשמור על התחבורה הציבורית ״אם לא נשמור עליה, לא תהיה לנו תחבורה ציבורית. המערכת הזו נותנת מענה לכל הגילאים, תלמידים, חיילים, מבוגרים, זה אנחנו. אם לא נשמרו על זה אנחנו יורים בבית שלנו״.
קרה שחשבת לעזוב את העבודה?
״המחשבה עוברת, אבל אין לי לאן ללכת. אין מה לעזוב לחברה אחרת – המצב שם בדיוק אותו הדבר. נהג אוטובוס זה המקצוע שלי, אני כבר אחרי גיל 40 ופתאום להתחיל לחפש מקום עבודה זה לא קל. יש לי שישה ילדים, חלקם כבר בשלב של חתונות, אני לא יכול להרשות לעצמי לטלטל את הבית, אז אני סופג ובולע את המציאות הזו. נהג חוזר הביתה עם מכה בפנים ונאלץ להסביר לילד שלו שנוסע זרק עליו חפץ, וכך הילד גדל בתחושה שאין מה לעבוד בתחבורה הציבורית או להשתמש בה״.
קריספין מוצא קשר בין התקיפות והעומס הרב בו נתונים הנהגים לבין בעיות רפואיות שמהן הנהגים החלו לסבול. ״מספר פעמים העדתי בבית הדין לעבודה עבור נהגים שעברו אירועי לב, ותבעו את הביטוח הלאומי בטענה שהאירוע נגרם כתוצאה מהעבודה. תיארתי לשופטים את הסיטואציה שבה נתון הנהג – פתאום דופקים לו על הזכוכית, הוא כבר חושב שחלילה פגע במישהו, דרס מישהו, ומחסיר פעימת לב. בסוף מתברר שזה עוד נוסע עצבני שמוציא על הנהג את התסכול שלו. נהגים מבוגרים כבר לא עומדים בזה. בשנתיים האחרונות ארבעה נהגים מהסניף שלי נפטרו מבעיות לבביות, די, כמה אפשר?״.
התמונה העולה מתיאורי יוני קריספין, ישראל גונן ונהגים נוספים מפחידה. איך ייראה עתיד התחבורה הציבורית בישראל? האם אנו מתקרבים למצב שבו התחבורה הציבורית פשוט תקרוס? אני שוטחת בפני יוני את חששותיי, ושואלת אלו נקודות אור הוא מוצא במצב הנתון.
״העובדה שאני יודע שזה זמני ושזה עתיד להיגמר״, יוני משיב. ״מישהו ירים את הכפפה ויטפל בעומס ובאלימות. אנחנו עוסקים בזה המון, ויש דרישה גבוהה לתחבורה ציבורית. לא יכול להיות שהמצב יישאר כמות שהוא, כי בקצב הזה לא תהיה תחבורה ציבורית״.

עוד במדור זה

שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושהכל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״ בנר שמיני של…
שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

סליחה ראשונה.״מה כותבים בטור סוגר שנה? על סליחה, זה ברור.…
המהפחחחה המשפטית

המהפחחחה המשפטית

01
רבות נכתב ונאמר על הרפורמה במערכת המשפט, כאן ובכלל. נדמה כאילו לא משנה כמה נכתוב ונאמר, תמיד יישאר מה להוסיף. אחרי האירוע ההזוי שהיה השבוע באוניברסיטת תל אביב, בהחלט יש עוד מה לכתוב.
אם לא עקבתם: באוניברסיטת תל אביב נערך ביום ראשון פאנל בנושא הרפורמה המשפטית, בחסות תא הסטודנטים ׳לביא׳ של הליכוד ותא ׳כחול לבן׳. הוזמנו ארבעה: פרופסור רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן וד״ר דייבי דישטניק מאוניברסיטת תל אביב. היו שם גם עורכת הדין יסכה בינה מ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳, שבין מייסדיה נמנה שמחה רוטמן, חבר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה בהווה, שהוזמן אף הוא לאירוע.
סטודנטים נאורים רבים ניסו למנוע את השתתפותו. מה זה ניסו, הגיעו פיזית עד אליו בטרם הצליח להיכנס לאולם שבו נערך הפאנל. אם לא היו סביבו מאבטחים ושוטרים רבים, ייתכן בהחלט שהאירוע המביש היה נגמר בצורה אחרת. כשרוטמן כבר הצליח להיכנס סטודנטים לא נתנו לו לדבר תוך צרחות ״בושה״, ״פשיסט״ ועוד גינויים שימנים רגילים לספוג, כולל הערה מגברת צעירה שדרשה ממנו להוריד את הכיפה.
הד״ר דישטניק ביקש מהסטודנטים הצרחנים שיתנו לו לדבר: ״אני יכול להסביר למה התוכנית המשפטית גרועה לכלכלה״, אמר מי שמזוהה עם השמאל, אבל זעקות הגוועלד נמשכו והוא אמר בעצב למיקרופון: ״זה גול עצמי מפואר״. הייתי כותב כאן על חוסר היכולת שקיים בקרב חלקים בשמאל לקבל דעות שונות, אבל זה לא הזמן, היה שם משהו חמור יותר שנעשה על ידי כמה עורכי חדשות.
02
אחרי אותו ׳גול עצמי מפואר׳ רוטמן עוד אמר כמה מילים, ואז קרה דבר מדהים: הוא הפך לאשם בגלל שדיבר ואמר מילה אסורה. ״ולכן העדפת לקרוא להם מוגבלים״, שח לו עודד בן עמי במהלך ריאיון שקיים עימו, ובעצם טען שיו״ר ועדת החוקה כינה את המפגינים המטורללים – ״מוגבלים״. רוטמן לא נבהל, לא התנצל והסביר כי תיאר את היכולת של המפגינים לטעון – ״אתם מוגבלים בטיעון שלכם״.
השימוש של רוטמן במילה ׳מוגבלים׳ העלים כמעט לחלוטין את האלימות שספג מחוץ לדיווחים שעלו באתרי החדשות הגדולים, והפך אותו לאשם. הכותרות דיווחו על השימוש במילה הנ״ל במקום לדבר על האלימות, כאילו עורכי החדשות נרמלו את מה שעבר חבר הכנסת מהציונות הדתית. כך נהג גם בן עמי בריאיון שערך עם רוטמן ולא התייחס כלל לאלימות באותו אירוע מביש.
03
בטח אתם חושבים שנפלה טעות בכותרת של הטור שלי, ולא כך הדבר. ערוצי התקשורת והעיתונאים הדגולים נוהגים לעשות שימוש בביטוי השגוי ׳המהפכה המשפטית׳.
את אותו ריאיון מדובר בן עמי פתח בהצגת הכנס בתל אביב ככזה שעסק ב׳מהפכה המשפטית׳, אלא שרוטמן ענה לו כמו שצריך, וכמו שצריך לענות בכל הזדמנות. ״אני חייב לתקן אותך״, פתח והסביר רוטמן, ״הכנס לא עסק במהפכה המשפטית אלא בדרכים לתקן את המהפכה המשפטית, אותה מהפכה משפטית שעשה אהרן ברק אי אז בשנות התשעים״.
אהרן ברק ביצע מחטף לילי ושינה את פני מערכת המשפט הישראלית, והיום משום מה מנסים להציג לנו את הרצון לחזור למערכת הישנה כמהפכה משפטית. לכן זו מהפחחחה משפטית מבחינתי.
04
מילה אחרונה: החודשים האחרונים לימדו אותי שהרפורמה נחוצה עם שינויים כאלה ואחרים. היא באמת נחוצה, אבל מה שעוד יותר נחוץ זה שיח מכבד, שיח שיכול להכיל דעות רבות ומגוונות כמו השיח שהצגנו כאן ב׳גילוי דעת׳ בשבוע שעבר. לדעתי שיח שכזה צריך להיות חשוב לכולנו, גם לחלקים בשמאל שלא מוכנים לקבל את המציאות שמשתנה לנגד עינינו, את הדמוגרפיה שעושה את שלה. כשהשיח ישתנה לא נדבר על רפורמה או על מהפכה, נדבר על תיקונים במערכת המשפט. ■

כמו במגילת רות

כמו במגילת רות

שלמה (סולומון) מולוגטה יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-23. הוא גר עיר צפת עם אימו, עם אחיו הגדול ועם אחותו. המשפחה המיוחדת הזאת עלתה ארצה לפני קצת יותר משנתיים, האב נפטר לפני כשמונה שנים ולא זכה להגיע לישראל. לפני כשנה ושלושה חודשים התגייס שלמה והוא משרת בפיקוד צפון בצפת.
לכבוד חג השבועות שוחחנו עם שלמה, שעוד לומד את השפה העברית. חכמינו ז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. היה זה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה מרצון במעמד הר סיני. בהקבלה לכך כמו שאנחנו מכירים, במגילת רות שאותה אנו קוראים בשבועות, רות המואבייה בחרה בלא נודע, נאחזה באמונה, ואמרה לנעמי חמותה: "עמך – עמי, וא-לוקייך – א-לוקיי". הסיפור של שלמה משלב בתוכו את קבלת התורה ואת ההליכה אל הלא ידוע.
הנס הגדול הגיע
סולומון נולד באדיס אבבה. "שם גדלתי, בשכונה בשם לאמלאם מאדה. מגיל שבע, בכל לילה לפני השינה התפללתי לעלות לארץ ישראל ולהצליח בלימודים. סיימתי 12 שנות לימוד באתיופיה, הרחבתי את מקצוע האסטרונומיה, והייתי בדרכי להגיע לאוניברסיטה. הלימודים היו חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי וגזלו ממני הרבה מאוד זמן פנוי, כולל זמן של בית כנסת".
סבא וסבתא של שלמה מצד אימו נולדו בגונדר, אמהרה, החלק הצפון המערבי באתיופיה. ״הם גדלו במסורת יהודית אבל הכירו רק את התורה, ׳אורית׳, ולא הכירו את התורה שבעל פה. אימא, שלה חמישה אחים, נולדה בגונדאר, ובצעירותה הלכה הרבה לבית הכנסת, בתגראיי (צפון אתיופיה, א"ה). גם היא וגם אבי היו בעלי נחלה במקום שבו נולדו, אבל עזבו והגיעו לאדיס אבבה. חיכינו כמשפחה 24 שנים בבית שכור כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הם נפגשו עם אבי ושם נולדנו אחי, אחותי ואני".
לפני קצת יותר משנתיים קרה הנס. "קיבלנו את הבשורה שאנחנו בדרך לעלות למדינת החלום שלנו, לארץ אבותינו, למדינת ישראל. התפילות והתקוות שלנו הצליחו. שמחנו מאוד". כאמור, מאז עלייתה ארצה, המשפחה מתגוררת בצפת, במרכז הקליטה ׳כנען-מירון׳, ״שם למדתי כתשעה חודשים על יהדות ושם החלה ההיכרות שלי איתה", מספר שלמה. "באתיופיה, לבית הכנסת הלכתי גם בחגים וגם בצומות, והתפילות ברובן נאמרו באמהרית. שם ידעתי קצת מאוד על היהדות, על התפילות. חיינו לפי המסורת היהודית, אבל אחרי העלייה שלנו עשיתי גיור אורתודוכסי על פי ההלכה דרך קורס נתיב בצבא״.
את הגיור בצבא רצית לעשות או שהיית חייב?
״רציתי. גם אימי, אחי ואחותי עשו גיור פה במרכז קליטה״.
מה אתה יכול לספר על השירות הצבאי?
״אני משרת בתקשוב בפיקוד הצפון, בצפת. הייתי מצטיין פלוגתי של המחזור שלי בקורס נתיב בזיכרון יעקב. בית הדין שלי היה מעניין מאוד והדיינים היו נחמדים. לפני מספר חודשים כבר סיימתי את תהליך הגיור שלי".
ולמה היה חשוב לך לעשות גיור כהלכה?
״היה לי רצון לדעת יותר, לדעת הלכות, להתקרב ליהדות. למדתי את הסיפור שלנו – ׳ביתא ישראל׳, יהדות אתיופיה, חיינו בגלות מאז חורבן בית המקדש השני, בגלל זה לא הכרנו את התורה שבעל פה. אני ציוני ואני אוהב מאוד את ארץ ישראל".
אז היום אתה שומר מצוות?
״כן, מנסה להתחבר ליהדות, להתקרב לקב״ה. לא רק אני, גם המשפחה שלי שומרים מצוות, משפחה דתית״.
זה לא מובן מאליו, לשמור מצוות זה מחייב.
״אתה צודק, אבל זה היה הרצון שלי. כשהייתי ילד תמיד התפללתי. לפני השינה אומנם זה לא היה ׳קריאת שמע שעל המיטה׳, אבל תמיד עשיתי את התפילה שלי. גם בילדות ניסיתי להתקרב לקב״ה״.
איך החיים כאן בישראל?
״חיים מעולים ממש. אני יכול להשוות את החיים שלנו בין החיים שלנו באתיופיה לבין כאן בארץ ישראל, והחיים כאן הרבה יותר טובים. מדינה דמוקרטית, מערכת החוק באתיופיה לא כמו אצלנו, זה לא אותו הדבר. ישראל היא מדינת חוק. אבל, בעיקר ארץ קדושה, ארץ אבותינו, ובמיוחד ירושלים שהייתה החלום שלנו״.
שלמה מבקש לסיים עם כמה נקודות לחג השבועות. ״שם נוסף לחג הוא חג מתן תורה. בני ישראל אחרי יציאת מצרים הגיעו להר סיני וקיבלו מהקב״ה את התורה, את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני התרחשו כמה ניסים, המעמד הזה מקודש לעם היהודי. כשמישהו מתגייר, כמו כל היהודים, הנפש שלו הייתה שם במעמד״. בעיני שלמה, ״באותו מעמד בעצם עם ישראל כאילו עשה גיור, הפך לעם קדוש״.
רות בגימטריה זה 606
יש דבר תורה שתרצה לסיים איתו?
"המדרש מספר כי בליל חג השבועות הראשון, הלילה שלפני המאורע החשוב של מתן תורה, בני ישראל הלכו לישון במקום לחכות לקב"ה. כשהתקרב הבוקר, הקב"ה כעס עליהם כדי שיתעוררו ומשה רבינו העיר אותם משנתם. כדי לתקן את מה שהיה הם היו ערים עוד לילה, ובנוסף קיבלו על עצמם שבשנים הבאות לא ישנו וילמדו תורה. את זה למדתי אצל הרב בבית הכנסת. במרכז הקליטה עושים כך גם, בחג השבועות לומדים כל הלילה בבית הכנסת".
שלמה הביא בפניי דרשה נוספת: "בחג שבועות יש מסורת לאכול מוצרי חלב. למדתי שבמעמד הר סיני, בעצם לאחר ה'גיור' שלהם, הם היו צריכים להיטהר. הם קיבלו את ההלכות איך לשחוט ולהכשיר את הבשר שלהם, שהפך מרגע קבלת התורה ללא כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה להשתמש ולאכול מאכלי חלב".
איך אתם עם גימטריה? נסיים עם עוד משהו קצר שהביא בפנינו שלמה, על כך שחז"ל לומדים, כי שמה של רות רומז לכך שהייתה גיורת: "רות בגימטריה זה 606. לפני מעמד התורה היו כבר שבע מצוות בני נוח שבהן מחויב העולם. אומרים שהיא קיבלה את שמה אחרי שהשלימה את ההצטרפות שלה לעם היהודי, כדי לקבל את כל תרי"ג המצוות". ■

דבר כזה עוד לא קרה לי

דבר כזה עוד לא קרה לי

01לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, ולמרות זאת אכתוב…
יש לנו פה הכול

יש לנו פה הכול

כילד וכנער, וגם כחייל, יצא לי לראות פעמים רבות את…
חובת מצוות כיבוד הורים

חובת מצוות כיבוד הורים

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
הטובים למשטרה

הטובים למשטרה

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
לא מתנצל על הסרטון<br>של בנות האולפנה

לא מתנצל על הסרטון
של בנות האולפנה

זה קרה בסוף שבוע שעבר, וזה עדיין מרגיז אותי. כמה…
אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

זה קורה פעם בשנה ולמשך מספר שבועות בודדים בלבד: פריחת…
"פורום קהלת אוכלים נזלת"

"פורום קהלת אוכלים נזלת"

01מעולם לא כתבת על אופנה. מצד שני תמיד יש פעם…
קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו…
הדיקטטורה הישראלית

הדיקטטורה הישראלית

01שלא ישקרו לכם. מה שקורה היום במדינת ישראל זה דיקטטורה.…
להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

01רצח שני האחים לבית משפחת יניב, הלל מנחם ויגל יעקב…
תגיד לי מה אתה רוצה

תגיד לי מה אתה רוצה

01כשקמה עלינו ממשלת בנט-לפיד לא התחברתי בכלל לקריאות "המדינה היהודית…
כך נוטעים היח״צנים

כך נוטעים היח״צנים

01איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו…