01
בשבוע שעבר כתבתי כאן על הרב מרדכי שרעבי ותלמידיו, חבורת המקובלים של ישיבת "נהר שלום". ביניהם היה, כמובן, הרב שלום שמואלי, זקן המקובלים שנפטר השבוע בגיל 106. הוא המשיך את הרב שרעבי בראשות הישיבה, אבל בצניעות רבה, עד שכולם ידעו שבנו יבלח"א הרב בניהו הוא ראש הישיבה.
מסתבר שהוא ידע היטב להסתיר את עצמו, עד כדי כך שהמספר אמנם הזכיר אותו, אך אני לא כתבתי עליו, כי הוא הגדיר בערך כך: 'לא היה אפשר לדבר עם רבי שלום, כי הוא שקוע בתיקונים שלו, בעולמות עליונים. הוא היה שתקן. כשדיברתי אתו הוא שלח אותי לאחרים. גם ככה הוא כבר אז היה זקן, והישיבה למעשה נוהלה על יד בנו'.
כתב לי הרב ד"ר חיים שיין (מרצה במכללת "שערי משפט" ובמכללת נתניה) שהוא זכה ללמוד אצל רבי שלום שמואלי זצ"ל ולהיות קשור אליו במשך 35 שנה, ו"אם אנשים היו יודעים על הכוחות שלו, היה תור כל יום מהישיבה עד רחוב יפו לפחות. עיקר העבודה שלו הייתה בהסתרה שבתוך ההסתרה. ענוה מופלאה מדורות קדמונים. במשך שנים עבד כ"סנדלר" ברחוב אגריפס, כשאת רוב שעות היממה השקיע בלימודי קבלה ובתפילה בכוונות. ראיתי מופתים ניסיים שבבוא היום עוד יסופר בהם".
וסיפר לי שכני המקובל ר' אפרים אלבז יבלח"א, שזוכר שהייתה חברות מופלאה וקשר נשמות בין רבי מרדכי שרעבי לרבי שלום, שאמנם היה תלמידו של רבי מרדכי, אבל כעין תלמיד-חבר. היה יושב שם בישיבה בפינתו ולומד שנים ארוכות במשך לילות ארוכים. וכך כל מי ששמעתי ממנו סיפר על שתיקתו והתבטלותו.
02
אני כותב טור זה במשך כמה שנים, מאיר דמויות מופת, וחש שאין לי עדיין את הפרספקטיבה להבין את אותם סיפורי מופת המתרחשים לנגד עינינו בהווה, מאז שמחת תורה, ושייקח זמן רב להבין מה שרואות עינינו. בין בכי לבכי בתקופה האחרונה, בין הלוויה להספד, אנחנו פוגשים דרגות בלתי נתפסות של אמונה אצל לוחמים ומשפחותיהם, ולהבדיל, אצל נופלים ומשפחותיהם. נאומי הספד של הורים על ילדיהם, של אחים, סבים, חברים, רבנים, מורים, מפקדים וכו', ייכנסו להיסטוריה של עם ישראל כיצירות מופת, שיש בהן ביטוי לגבולות בלתי נתפסים של אמונה וגדלות נפש. הם מפרשים לנו מאליו, פירוש אחר פירוש, את הפרשיה הקשה ביותר בתורה, ובחיים, פרשיית עקדת יצחק, הניסיון העליון.
אמרה לי גב' לאה סרלואי בשם הרבנית ד"ר איילה גליקסברג: אברהם אבינו הלך לעקוד את יצחק באמונה שלימה ובלב חפץ. עם כל הקושי הבלתי אפשרי להכלה, לא היו לו ספיקות. אבל יש מדרש שאומר שאברהם אבינו בכה בעקידה. אז האם בכל אופן היו לו ספיקות? לגמרי לא, אבל כוח האמונה שלו אינו מבטל את הטבע של "כרחם אב על בנים". הבכי שבא מהכאב האינסופי אינו מבטל בכהו זה את שלימות האמונה והמעשה.
"הייתי עושה שוב בדיוק את אותו הדבר", כתבו נופלים בצוואתם, ו"היינו מחנכים את בנינו שוב בדיוק לאותם ערכים", אמרו הורים בנפול בניהם. הוא שאמרתי – אין לנו הבנה בדרגות כאלה, ועל מה שלא מבינים אי אפשר לכתוב.
03
סיפר לי חנניה וינברגר: לדודי, הרב ראובן מרגליות [מייסד ספריית הרמב"ם בת"א, חוקר ומחבר ספרים רבים, ומהבקיאים בתורה בדור הקודם. מ.ד.], היה קשר טוב עם הרב קוק, אבל הכל היה בהתכתבות. המפגש הראשון שלו עם הרב קוק פנים אל פנים היה רק כשעלה ארצה בשנת תרצ"ה, כידוע, וזו הייתה שנתו האחרונה של הרב קוק. אחרי פטירת הרב, רצה דודי לשמוע עליו יותר, והוא שאל את הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין בלשון זו: 'אתה, שהיית תלמיד וחבר של הרב קוק, מה אתה יכול לומר לי על גדלותו?' השיב ר' אריה: 'מי אני שאוכל לדבר על גדלותו? וקטנות לא ראיתי אצלו מימי'.
04
סיפר לי הרב אריה פינסקי: 'סבי, ר' אל'ה לופיאן [היה מגדולי תנועת המוסר, המשגיח של ישיבת כפר חסידים. מ.ד], התמנה למשגיח בישיבת כפר חסידים עוד כשהייתה במושבה זיכרון יעקב. היו קצת חיכוכים בין בעלי הבתים לבין הישיבה. יום אחד הלך אחד מבעלי הבתים להתבונן ולראות איך מתפללים בישיבה. הוא תיאר באותנטיות: "כולם שם התפללו, והיה שם אחד שדיבר כל הזמן" (=תפילתו של ר' אל'ה נראתה כדבר איש אל רעהו. הוא דיבר עם ה' כפשוטו, כמו התפילה במקורה).
בסוף ימיו התגורר ר' אל'ה אצל הורי, בשכונת בית וגן. אע"פ שהיה ידוע יותר כאיש מוסר, את דרכו התחיל כראש ישיבה בעיירה קלם. אחד מתלמידיו בימים ההם בקלם היה לימים רבה של שכונת בית וגן, הרב שלמה מן ההר, שלמד שם לפני לימודיו בישיבת טלז. כשהגיע ר' אל'ה לישיבת "כנסת חזקיהו" בזיכרון יעקב, הפך השיעור הכללי של ר' נח שימעונוביץ להתנצחות למדנית בינו לבין ר' אל'ה, עד שהציע ר' נח שבמקום זה ילמדו יחד את השיעור ביניהם, לפני מסירתו. וכך היה'.
עוד סיפר לי: 'האדמו"ר מצאנז רבי יקותיאל יהודה הלברשטם אמר פעם על כל מיני אומות ניטרליות, לכאורה, שלא הצטרפו למאבק נגד ישראל: לעתיד לבוא, בעולם האמת, יבואו כל מיני אומות לבקש שכרן, בטענה שלא הציקו לישראל, ואולי אפילו שעזרו לישראל. ואז יגידו להם: "ואיך הצבעתם באו"ם…?"…' וד"ל. ■
meirdorfman@gmail.com
