יהדות עכשיו

הראשונים להצביע

ביום שני הקרוב יצאו אזרחי ישראל להצביע בקלפיות ברחבי הארץ, אלא שגם מי שישכימו קום ויגיעו להצביע עם פתיחת הקלפיות לא יזכו להיות הראשונים שמצביעים. מי שזכו בכבוד המדובר הם השליחים ברחבי העולם, בין שמדובר בדיפלומטים רשמיים של המדינה ובין שבשליחים של ארגונים למיניהם. לכבוד הבחירות יצאנו למסע מסביב לגלובוס עם השליחים של תנועת בני עקיבא העולמית הפזורים בקהילות היהודיות בתפוצות.

משפחת טויבר, סאו פאולו

הראשונים להצביע היו השליחים באוסטרליה הרחוקה. המרחק הגאוגרפי והזמן שנדרש לתיבות ההצבעה המאובטחות לחזור ארצה גרמו שכבר לפני כשבוע וחצי נפתחה שם ההצבעה. אלי צירינג ודניאלה כהן הן שתיים מהשליחים והשליחות שהצביעו בארץ הקנגורו. שתיהן משמשות שליחות במרוברה שליד סידני. בשיחה עם גילוי דעת הן משתפות בתחושות שליוו אותן בדרך לקלפי בקנברה, בירת אוסטרליה.
היום אתן בצד השני של הגלובוס. למה לכן לטרוח ולהצביע?
“חשוב לי להצביע כיוון שאני רואה בזה זכות וחובה גם יחד. גם מרחוק יש לי אפשרות להשפיע, ואכפת לי ממה שקורה בישראל, בבית שלי", אומרת צירינג. “נכון, לא תמיד פשוט לעקוב אחרי מה שקורא במדינה, ולפעמים באמת לא יוצא לי לקרוא או לראות חדשות, אבל אני משתדלת. בשורה התחתונה, גם אם אני לא מצליחה לעקוב אחרי כל מה שקורה, בסוף זה הבית שלי, ולשם אני חוזרת בסוף השליחות. אם יש לי יכולת להשפיע על המדינה, אני לא אנצל אותה?"
"אני חושבת שזה באמת לב הסיפור", אומרת כהן, "ההבנה שכל קול חשוב ושבגלל הגודל של המדינה לכל אזרח יש אחריות מדגישה את החשיבות של הקול שלי. למרות שאני לא גרה כרגע בארץ אני הולכת לחזור אליה ולחיות עם התוצאות, אז חשוב לי להיות מעורבת".

צירינג (22) וכהן (20) באו יחד מרעננה לאוסטרליה לפני כחצי שנה. הקהילה שהן נמצאות בה מנסה להבין דרכן את המציאות הסבוכה בארץ. “הקהילה היהודית בעולם, במיוחד באוסטרליה, מאוד רוצה להיות מעורבת במה שקורה בארץ. הם מתעניינים, שואלים שאלות ורוצים להיות בעניינים. אנחנו משתפים אותם במחשבות שלנו ובחששות שלנו לגבי המצב בארץ ומנהלים דיאלוג מאוד פתוח לגבי התקוות שלנו לעתיד בארץ", אומרת כהן.
“לנסות להסביר להם את המצב זה אתגר מסובך. האמת היא שגם אני, אזרחית במדינת ישראל, לא מצליחה להבין לגמרי מה המצב ואיך הגענו אליו. אני חושבת שכולם נמצאים באותו מקום מהבחינה הזאת. מה שכן, חברי הקהילה מבינים שהמצב לא כל כך פשוט גם אם הם לא מצליחים לעמוד על כל המורכבויות", מוסיפה צירינג.
מה המשמעות מבחינתכן להצביע בחו"ל?
"אותי באופן אישי זה מרגש", אומרת צירינג. "אפילו רק מלהיות בחדר עם קלפי ועם סמל המדינה התרגשתי. זאת הרגשה קצת מוזרה, כי למרות שאני בשליחות קל מאוד להרגיש רחוקים מישראל, מהבית. לפעמים אני מרגישה שאני נשאבת לגמרי לחיי היום-יום פה באוסטרליה וקצת 'שוכחת' לשנייה את מה שקורה בארץ, אבל הזכות וההזדמנות להצביע מזכירה לי שאני עדיין ממש חלק מישראל, מהמדינה שלי, ואני תמיד קשורה אליה, גם אם אני לא שם".
דווקא כהן, הצעירה מהשתיים, מספקת תשובה מעט יותר פסימית: "קיוויתי מאוד שלא אצטרך להצביע בתקופת השליחות שלי, אז הרגשות קצת מעורבים. מצד אחד קשה בגלל המרחק ובגלל החשש שאולי יש דברים שלא רואים מכאן, אבל מצד שני גם מאוד מרגש להיות נציגה של הארץ שלנו בתפוצות ושיש לי יכולת להיות מעורבת בעתיד העם היהודי גם בארץ וגם בעולם".

להצביע בקונסוליה נתן לנו תחושה של בית. סוף-סוף שמענו ודיברנו כל הזמן עברית, פגשנו ישראלים שבעצמם משמשים שליחים של על מיני ארגונים. אפילו את הוויכוחים הפוליטיים מהארץ ערכנו בקונסוליה. ללא ספק זה עזר להתמודד קצת עם הגעגוע הביתה

אוריה ודבורה לזר משמשים שליחים במילאנו כבר שנה וחצי. שניהם בני 33, וקודם השליחות התגוררו בבאר שבע. מבחינתם חוויית ההצבעה בחו”ל היא משהו מיוחד במינו. "להצביע בחו"ל זה לנסוע 1,200 ק"מ ולהוציא הרבה כסף, אבל בעיקר לחדד את ההבנה והגאווה על הזכות האדירה שיש לנו אפשרות להצביע בכלל", אומר אוריה. "מהשגרירות ברומא נסעתי לשער טיטוס וראיתי עליו את אותה מנורה שראיתי בסמל המדינה שהיה על הקלפי. לא דמיינתי אי פעם שאחווה חיבור מרגש כזה בין המקום שביקש להיות מצבת המוות של עמנו למימוש הזכות להצביע להנהגת המדינה היהודית המשגשגת". ההצבעה מצריכה מאמץ לא קטן ועלות גדולה. זה משהו שאפשר לעשות אם לא מרגישים קשר עמוק למדינה?
"אני לא חושב שאפשר להשקיע כל כך הרבה בשביל משהו שלא רואים בו חשיבות. מבחינתנו, כמובן, מדינת ישראל היא הבית. אליה נחזור בסוף השליחות, ואנחנו מרגישים קשר רגשי עמוק מאוד כלפיה. זו גם הסיבה שאנחנו מקפידים להתעדכן בכל מה שקורה בארץ, אנחנו אפילו צופים בחדשות כדי לא להרגיש מנותקים".
הייתם רוצים להיות בארץ בימים האלה?
"כן, באופן מוזר הזמנים שאנחנו הכי רוצים להיות בארץ הם דווקא בעת מתיחות. כשאנו שומעים שחברינו מבאר שבע והדרום חוטפים, אנחנו רוצים מאוד להיות איתם. ככה גם כשגדוד המילואים שלי מתגייס לתעסוקה מבצעית ואני נשאר רחוק. אותו דבר כאשר המדינה הולכת לבחירות שוב".

רועי גרויסמן, מצביע לראשונה בחייו

לרועי גרויסמן, בן 18, זאת ההצבעה הראשונה לכנסת. כשיצא לשנת השירות בפלורידה מטעם תנועת בני עקיבא העולמית והסוכנות היהודית לא דמיין שהפעם הראשונה שילך לקלפי תהיה בארצות הברית. עם זה מבחינתו המאמץ להצביע השתלם. "נכון שמצד אחד יש טרטור להגיע לקונסוליה המקומית ולהצביע, אך מצד שני יש תחושת סיפוק מיוחדת שגם במהלך השליחות אני מקיים את חובתי כאזרח המדינה", הוא אומר.
מעולם לא הצבעת לפני כן. למה חשוב לך להצביע דווקא עכשיו?
"כמאמין גדול בדמוקרטיה לדעתי חובה לנצל כל הזדמנות להשפיע על עתיד המדינה. על אחת כמה וכמה על שליחים המשמשים דוגמה לקהילה חובה להגיע ולהשפיע גם אם זה דורש מאמץ. יש משהו מאוד יפה בדאגה של מדינת ישראל לשליחיה בעולם המתבטאת בנתינת זכות ההצבעה מרחוק. כך הקהילה מקבלת הוכחה שהשליחים רואים בארץ בית גם במהלך תקופת השליחות ופועלים בשעת הצורך".
אני מניח שאתה מוצף בשאלות של חברי הקהילה על המצב הפוליטי בארץ. אפשר בכלל להסביר את הפלונטר הפוליטי בישראל למי שלא גר בארץ?
"אני חושב שבאופן טבעי יש להם הרבה שאלות והרבה רצון להבין. השאלה הנפוצה ביותר היא מדוע בכלל נערכות בחירות שניות ושלישיות, ואנחנו מנסים ככל האפשר להסביר את המצב הסבוך. לדעתי השאלות באות פחות ממקום שיפוטי ויותר מסקרנות, וכשליחים המייצגים את המדינה אנו מחויבים להציג  את התמונה המלאה, את ישראל על כל היבטיה. 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם'".
מפלורידה שבדרומה של ארצות הברית אנו עולים צפונה לדטרויט, לקצה השני של המדינה. יואב יעקב משמש שליח בקהילה היהודית בעיר בחודשים האחרונים. בסבב הקודם, בחודש אלול, לא הייתה לו זכות הצבעה, ותחושת ההתבוננות מהצד היא שגרמה לו ללכת ולהצביע הפעם. "דווקא אחרי הבחירות הקודמות, שבהן לא הייתה לי זכות הצבעה, הרגשתי כמה קשה לא להיות חלק, להסתכל על הכול מהצד בלי יכולת השפעה. אני מבין היטב שהצבעה היא הדרך היחידה להשפיע מרחוק, ולא הייתי מוכן לתת להזדמנות הזאת לחמוק לי מבין האצבעות גם אם זה אומר להשקיע הרבה מאוד זמן", הוא אומר.

חלפה לך בראש המחשבה שאולי לא כדאי לטרוח?
"מה פתאום? זו זכות, מצווה וחובה להיות חלק. אני רואה בזה מעשה ציוני. לא להגיד שאני 'מחוץ למשחק' מתוך ייאוש ממנהיגי הציבור או מהתעצלות לקום מהספה להצביע אלא לעשות הכול ולהיות חלק מעתיד מדינת ישראל גם מרחוק. מבחינתי אני יודע שעשיתי כל מה שיכולתי בשביל להשפיע".
החודשים האחרונים בדטרויט גרמו ליעקב להסתכל אחרת על הפלונטר הפוליטי בישראל. "כשאני שומע כאן איך מסתכלים על מדינת ישראל שהידרדרה למערכת בחירות שלישית זה מעלה בי הרבה שאלות: אילו מחירים צריך לשלם כדי להקים ממשלה? איפה עובר הגבול בין גמישות לוויתור? לאן הובילו אותנו השסעים בחברה שלנו? מתי באמת ראוי לשים את האגו בצד? ועוד הרבה שאלות מהסוג הזה. לפעמים דווקא המבט מבחוץ הוא שמוביל למסקנות", הוא אומר.
התחנה האחרונה במסע המצביעים הראשונים היא סאו פאולו, ברזיל. בנצי ושירה טויבר הגיעו לעיר רק לפני חודש וחצי לשליחות. בנצי בן 30, שירה בת 27. כבר כמה שנים שהזוג תכנן לצאת לשליחות, ורק כעת יצא הרצון אל הפועל. מבחינתם הצבעה בבחירות היא חלק מהשליחות שלהם. “מבחינתנו כל אירוע שקורה בארץ, ובייחוד אירוע משמעותי כזה, הוא חלק מהשליחות שלנו פה. דווקא בגלל המרחק הפיזי מהארץ המרחק הנפשי מצטמצם ועולה הצורך שלנו למלא את זכותנו וחובתנו למדינת ישראל. נכון, אנחנו לא מצליחים לעקוב אחרי כל ההתפתחויות, אך בגדול אנחנו מעודכנים במתרחש", אומרת שירה.
אתם די טריים בחו"ל ועוד זוכרים היטב את הקמפיינים מהארץ. עכשיו שהתרחקתם קצת זה מקבל משמעות אחרת?
"לדעתי כן", אומר בנצי. "כאשר נמצאים בארץ בטוחים שהוויכוחים והסכסוכים בארץ משמעותיים, אבל כשמתרחקים קצת פתאום הכול מקבל אופי ותמונה אחרת. פתאום מבינים כמה יש לנו עם נפלא ומדינה נפלאה, 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל', וכל המחלוקות פתאום מקבלות פרופורציה אחרת".
בסבב הבחירות הראשון הפיקו השליחים שקדמו למשפחת טויבר הפנינג מיוחד. הפעם לא ייערך הפנינג. “בכל זאת מדובר בפעם השלישית, אז לא חגגנו את המאורע יותר מדי. אבל כן ניסינו להסביר מה בדיוק מתרחש. בחירות שלישיות זה משהו שלא קורה בהרבה מקומות, ולכן היה לא פשוט לתווך את המציאות”.
הייתה תחושה שונה ללכת ולהצביע בקונסוליה?
“האמת היא שזה נתן לנו תחושה של בית. סוף-סוף שמענו ודיברנו כל הזמן עברית, פגשנו ישראלים שבעצמם משמשים שליחים של על מיני ארגונים. אפילו את הוויכוחים הפוליטיים מהארץ ערכנו בקונסוליה. ללא ספק זה עזר להתמודד קצת עם הגעגוע הביתה”.
אף על פי שהם פזורים בכל רחבי הגלובוס תובנה אחת חוזרת אצל כל השליחים שוב ושוב: מימוש הזכות הדמוקרטית של כל אזרח ואזרח היא הרבה מעבר לזכות. במובן מסוים הם רואים בהצבעה חובה לישראלים.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…