יהדות עכשיו

הראשונים להצביע

ביום שני הקרוב יצאו אזרחי ישראל להצביע בקלפיות ברחבי הארץ, אלא שגם מי שישכימו קום ויגיעו להצביע עם פתיחת הקלפיות לא יזכו להיות הראשונים שמצביעים. מי שזכו בכבוד המדובר הם השליחים ברחבי העולם, בין שמדובר בדיפלומטים רשמיים של המדינה ובין שבשליחים של ארגונים למיניהם. לכבוד הבחירות יצאנו למסע מסביב לגלובוס עם השליחים של תנועת בני עקיבא העולמית הפזורים בקהילות היהודיות בתפוצות.

משפחת טויבר, סאו פאולו

הראשונים להצביע היו השליחים באוסטרליה הרחוקה. המרחק הגאוגרפי והזמן שנדרש לתיבות ההצבעה המאובטחות לחזור ארצה גרמו שכבר לפני כשבוע וחצי נפתחה שם ההצבעה. אלי צירינג ודניאלה כהן הן שתיים מהשליחים והשליחות שהצביעו בארץ הקנגורו. שתיהן משמשות שליחות במרוברה שליד סידני. בשיחה עם גילוי דעת הן משתפות בתחושות שליוו אותן בדרך לקלפי בקנברה, בירת אוסטרליה.
היום אתן בצד השני של הגלובוס. למה לכן לטרוח ולהצביע?
“חשוב לי להצביע כיוון שאני רואה בזה זכות וחובה גם יחד. גם מרחוק יש לי אפשרות להשפיע, ואכפת לי ממה שקורה בישראל, בבית שלי", אומרת צירינג. “נכון, לא תמיד פשוט לעקוב אחרי מה שקורא במדינה, ולפעמים באמת לא יוצא לי לקרוא או לראות חדשות, אבל אני משתדלת. בשורה התחתונה, גם אם אני לא מצליחה לעקוב אחרי כל מה שקורה, בסוף זה הבית שלי, ולשם אני חוזרת בסוף השליחות. אם יש לי יכולת להשפיע על המדינה, אני לא אנצל אותה?"
"אני חושבת שזה באמת לב הסיפור", אומרת כהן, "ההבנה שכל קול חשוב ושבגלל הגודל של המדינה לכל אזרח יש אחריות מדגישה את החשיבות של הקול שלי. למרות שאני לא גרה כרגע בארץ אני הולכת לחזור אליה ולחיות עם התוצאות, אז חשוב לי להיות מעורבת".

צירינג (22) וכהן (20) באו יחד מרעננה לאוסטרליה לפני כחצי שנה. הקהילה שהן נמצאות בה מנסה להבין דרכן את המציאות הסבוכה בארץ. “הקהילה היהודית בעולם, במיוחד באוסטרליה, מאוד רוצה להיות מעורבת במה שקורה בארץ. הם מתעניינים, שואלים שאלות ורוצים להיות בעניינים. אנחנו משתפים אותם במחשבות שלנו ובחששות שלנו לגבי המצב בארץ ומנהלים דיאלוג מאוד פתוח לגבי התקוות שלנו לעתיד בארץ", אומרת כהן.
“לנסות להסביר להם את המצב זה אתגר מסובך. האמת היא שגם אני, אזרחית במדינת ישראל, לא מצליחה להבין לגמרי מה המצב ואיך הגענו אליו. אני חושבת שכולם נמצאים באותו מקום מהבחינה הזאת. מה שכן, חברי הקהילה מבינים שהמצב לא כל כך פשוט גם אם הם לא מצליחים לעמוד על כל המורכבויות", מוסיפה צירינג.
מה המשמעות מבחינתכן להצביע בחו"ל?
"אותי באופן אישי זה מרגש", אומרת צירינג. "אפילו רק מלהיות בחדר עם קלפי ועם סמל המדינה התרגשתי. זאת הרגשה קצת מוזרה, כי למרות שאני בשליחות קל מאוד להרגיש רחוקים מישראל, מהבית. לפעמים אני מרגישה שאני נשאבת לגמרי לחיי היום-יום פה באוסטרליה וקצת 'שוכחת' לשנייה את מה שקורה בארץ, אבל הזכות וההזדמנות להצביע מזכירה לי שאני עדיין ממש חלק מישראל, מהמדינה שלי, ואני תמיד קשורה אליה, גם אם אני לא שם".
דווקא כהן, הצעירה מהשתיים, מספקת תשובה מעט יותר פסימית: "קיוויתי מאוד שלא אצטרך להצביע בתקופת השליחות שלי, אז הרגשות קצת מעורבים. מצד אחד קשה בגלל המרחק ובגלל החשש שאולי יש דברים שלא רואים מכאן, אבל מצד שני גם מאוד מרגש להיות נציגה של הארץ שלנו בתפוצות ושיש לי יכולת להיות מעורבת בעתיד העם היהודי גם בארץ וגם בעולם".

להצביע בקונסוליה נתן לנו תחושה של בית. סוף-סוף שמענו ודיברנו כל הזמן עברית, פגשנו ישראלים שבעצמם משמשים שליחים של על מיני ארגונים. אפילו את הוויכוחים הפוליטיים מהארץ ערכנו בקונסוליה. ללא ספק זה עזר להתמודד קצת עם הגעגוע הביתה

אוריה ודבורה לזר משמשים שליחים במילאנו כבר שנה וחצי. שניהם בני 33, וקודם השליחות התגוררו בבאר שבע. מבחינתם חוויית ההצבעה בחו”ל היא משהו מיוחד במינו. "להצביע בחו"ל זה לנסוע 1,200 ק"מ ולהוציא הרבה כסף, אבל בעיקר לחדד את ההבנה והגאווה על הזכות האדירה שיש לנו אפשרות להצביע בכלל", אומר אוריה. "מהשגרירות ברומא נסעתי לשער טיטוס וראיתי עליו את אותה מנורה שראיתי בסמל המדינה שהיה על הקלפי. לא דמיינתי אי פעם שאחווה חיבור מרגש כזה בין המקום שביקש להיות מצבת המוות של עמנו למימוש הזכות להצביע להנהגת המדינה היהודית המשגשגת". ההצבעה מצריכה מאמץ לא קטן ועלות גדולה. זה משהו שאפשר לעשות אם לא מרגישים קשר עמוק למדינה?
"אני לא חושב שאפשר להשקיע כל כך הרבה בשביל משהו שלא רואים בו חשיבות. מבחינתנו, כמובן, מדינת ישראל היא הבית. אליה נחזור בסוף השליחות, ואנחנו מרגישים קשר רגשי עמוק מאוד כלפיה. זו גם הסיבה שאנחנו מקפידים להתעדכן בכל מה שקורה בארץ, אנחנו אפילו צופים בחדשות כדי לא להרגיש מנותקים".
הייתם רוצים להיות בארץ בימים האלה?
"כן, באופן מוזר הזמנים שאנחנו הכי רוצים להיות בארץ הם דווקא בעת מתיחות. כשאנו שומעים שחברינו מבאר שבע והדרום חוטפים, אנחנו רוצים מאוד להיות איתם. ככה גם כשגדוד המילואים שלי מתגייס לתעסוקה מבצעית ואני נשאר רחוק. אותו דבר כאשר המדינה הולכת לבחירות שוב".

רועי גרויסמן, מצביע לראשונה בחייו

לרועי גרויסמן, בן 18, זאת ההצבעה הראשונה לכנסת. כשיצא לשנת השירות בפלורידה מטעם תנועת בני עקיבא העולמית והסוכנות היהודית לא דמיין שהפעם הראשונה שילך לקלפי תהיה בארצות הברית. עם זה מבחינתו המאמץ להצביע השתלם. "נכון שמצד אחד יש טרטור להגיע לקונסוליה המקומית ולהצביע, אך מצד שני יש תחושת סיפוק מיוחדת שגם במהלך השליחות אני מקיים את חובתי כאזרח המדינה", הוא אומר.
מעולם לא הצבעת לפני כן. למה חשוב לך להצביע דווקא עכשיו?
"כמאמין גדול בדמוקרטיה לדעתי חובה לנצל כל הזדמנות להשפיע על עתיד המדינה. על אחת כמה וכמה על שליחים המשמשים דוגמה לקהילה חובה להגיע ולהשפיע גם אם זה דורש מאמץ. יש משהו מאוד יפה בדאגה של מדינת ישראל לשליחיה בעולם המתבטאת בנתינת זכות ההצבעה מרחוק. כך הקהילה מקבלת הוכחה שהשליחים רואים בארץ בית גם במהלך תקופת השליחות ופועלים בשעת הצורך".
אני מניח שאתה מוצף בשאלות של חברי הקהילה על המצב הפוליטי בארץ. אפשר בכלל להסביר את הפלונטר הפוליטי בישראל למי שלא גר בארץ?
"אני חושב שבאופן טבעי יש להם הרבה שאלות והרבה רצון להבין. השאלה הנפוצה ביותר היא מדוע בכלל נערכות בחירות שניות ושלישיות, ואנחנו מנסים ככל האפשר להסביר את המצב הסבוך. לדעתי השאלות באות פחות ממקום שיפוטי ויותר מסקרנות, וכשליחים המייצגים את המדינה אנו מחויבים להציג  את התמונה המלאה, את ישראל על כל היבטיה. 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם'".
מפלורידה שבדרומה של ארצות הברית אנו עולים צפונה לדטרויט, לקצה השני של המדינה. יואב יעקב משמש שליח בקהילה היהודית בעיר בחודשים האחרונים. בסבב הקודם, בחודש אלול, לא הייתה לו זכות הצבעה, ותחושת ההתבוננות מהצד היא שגרמה לו ללכת ולהצביע הפעם. "דווקא אחרי הבחירות הקודמות, שבהן לא הייתה לי זכות הצבעה, הרגשתי כמה קשה לא להיות חלק, להסתכל על הכול מהצד בלי יכולת השפעה. אני מבין היטב שהצבעה היא הדרך היחידה להשפיע מרחוק, ולא הייתי מוכן לתת להזדמנות הזאת לחמוק לי מבין האצבעות גם אם זה אומר להשקיע הרבה מאוד זמן", הוא אומר.

חלפה לך בראש המחשבה שאולי לא כדאי לטרוח?
"מה פתאום? זו זכות, מצווה וחובה להיות חלק. אני רואה בזה מעשה ציוני. לא להגיד שאני 'מחוץ למשחק' מתוך ייאוש ממנהיגי הציבור או מהתעצלות לקום מהספה להצביע אלא לעשות הכול ולהיות חלק מעתיד מדינת ישראל גם מרחוק. מבחינתי אני יודע שעשיתי כל מה שיכולתי בשביל להשפיע".
החודשים האחרונים בדטרויט גרמו ליעקב להסתכל אחרת על הפלונטר הפוליטי בישראל. "כשאני שומע כאן איך מסתכלים על מדינת ישראל שהידרדרה למערכת בחירות שלישית זה מעלה בי הרבה שאלות: אילו מחירים צריך לשלם כדי להקים ממשלה? איפה עובר הגבול בין גמישות לוויתור? לאן הובילו אותנו השסעים בחברה שלנו? מתי באמת ראוי לשים את האגו בצד? ועוד הרבה שאלות מהסוג הזה. לפעמים דווקא המבט מבחוץ הוא שמוביל למסקנות", הוא אומר.
התחנה האחרונה במסע המצביעים הראשונים היא סאו פאולו, ברזיל. בנצי ושירה טויבר הגיעו לעיר רק לפני חודש וחצי לשליחות. בנצי בן 30, שירה בת 27. כבר כמה שנים שהזוג תכנן לצאת לשליחות, ורק כעת יצא הרצון אל הפועל. מבחינתם הצבעה בבחירות היא חלק מהשליחות שלהם. “מבחינתנו כל אירוע שקורה בארץ, ובייחוד אירוע משמעותי כזה, הוא חלק מהשליחות שלנו פה. דווקא בגלל המרחק הפיזי מהארץ המרחק הנפשי מצטמצם ועולה הצורך שלנו למלא את זכותנו וחובתנו למדינת ישראל. נכון, אנחנו לא מצליחים לעקוב אחרי כל ההתפתחויות, אך בגדול אנחנו מעודכנים במתרחש", אומרת שירה.
אתם די טריים בחו"ל ועוד זוכרים היטב את הקמפיינים מהארץ. עכשיו שהתרחקתם קצת זה מקבל משמעות אחרת?
"לדעתי כן", אומר בנצי. "כאשר נמצאים בארץ בטוחים שהוויכוחים והסכסוכים בארץ משמעותיים, אבל כשמתרחקים קצת פתאום הכול מקבל אופי ותמונה אחרת. פתאום מבינים כמה יש לנו עם נפלא ומדינה נפלאה, 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל', וכל המחלוקות פתאום מקבלות פרופורציה אחרת".
בסבב הבחירות הראשון הפיקו השליחים שקדמו למשפחת טויבר הפנינג מיוחד. הפעם לא ייערך הפנינג. “בכל זאת מדובר בפעם השלישית, אז לא חגגנו את המאורע יותר מדי. אבל כן ניסינו להסביר מה בדיוק מתרחש. בחירות שלישיות זה משהו שלא קורה בהרבה מקומות, ולכן היה לא פשוט לתווך את המציאות”.
הייתה תחושה שונה ללכת ולהצביע בקונסוליה?
“האמת היא שזה נתן לנו תחושה של בית. סוף-סוף שמענו ודיברנו כל הזמן עברית, פגשנו ישראלים שבעצמם משמשים שליחים של על מיני ארגונים. אפילו את הוויכוחים הפוליטיים מהארץ ערכנו בקונסוליה. ללא ספק זה עזר להתמודד קצת עם הגעגוע הביתה”.
אף על פי שהם פזורים בכל רחבי הגלובוס תובנה אחת חוזרת אצל כל השליחים שוב ושוב: מימוש הזכות הדמוקרטית של כל אזרח ואזרח היא הרבה מעבר לזכות. במובן מסוים הם רואים בהצבעה חובה לישראלים.

עוד במדור זה

שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

״הוא היה עושהכל שביכולתו להרבות אהבה ואיחוד״ בנר שמיני של…
שתי סליחות והתנצלות

שתי סליחות והתנצלות

סליחה ראשונה.״מה כותבים בטור סוגר שנה? על סליחה, זה ברור.…
המהפחחחה המשפטית

המהפחחחה המשפטית

01
רבות נכתב ונאמר על הרפורמה במערכת המשפט, כאן ובכלל. נדמה כאילו לא משנה כמה נכתוב ונאמר, תמיד יישאר מה להוסיף. אחרי האירוע ההזוי שהיה השבוע באוניברסיטת תל אביב, בהחלט יש עוד מה לכתוב.
אם לא עקבתם: באוניברסיטת תל אביב נערך ביום ראשון פאנל בנושא הרפורמה המשפטית, בחסות תא הסטודנטים ׳לביא׳ של הליכוד ותא ׳כחול לבן׳. הוזמנו ארבעה: פרופסור רבקה ווייל מאוניברסיטת רייכמן וד״ר דייבי דישטניק מאוניברסיטת תל אביב. היו שם גם עורכת הדין יסכה בינה מ׳התנועה למשילות ודמוקרטיה׳, שבין מייסדיה נמנה שמחה רוטמן, חבר הכנסת ויו״ר ועדת החוקה בהווה, שהוזמן אף הוא לאירוע.
סטודנטים נאורים רבים ניסו למנוע את השתתפותו. מה זה ניסו, הגיעו פיזית עד אליו בטרם הצליח להיכנס לאולם שבו נערך הפאנל. אם לא היו סביבו מאבטחים ושוטרים רבים, ייתכן בהחלט שהאירוע המביש היה נגמר בצורה אחרת. כשרוטמן כבר הצליח להיכנס סטודנטים לא נתנו לו לדבר תוך צרחות ״בושה״, ״פשיסט״ ועוד גינויים שימנים רגילים לספוג, כולל הערה מגברת צעירה שדרשה ממנו להוריד את הכיפה.
הד״ר דישטניק ביקש מהסטודנטים הצרחנים שיתנו לו לדבר: ״אני יכול להסביר למה התוכנית המשפטית גרועה לכלכלה״, אמר מי שמזוהה עם השמאל, אבל זעקות הגוועלד נמשכו והוא אמר בעצב למיקרופון: ״זה גול עצמי מפואר״. הייתי כותב כאן על חוסר היכולת שקיים בקרב חלקים בשמאל לקבל דעות שונות, אבל זה לא הזמן, היה שם משהו חמור יותר שנעשה על ידי כמה עורכי חדשות.
02
אחרי אותו ׳גול עצמי מפואר׳ רוטמן עוד אמר כמה מילים, ואז קרה דבר מדהים: הוא הפך לאשם בגלל שדיבר ואמר מילה אסורה. ״ולכן העדפת לקרוא להם מוגבלים״, שח לו עודד בן עמי במהלך ריאיון שקיים עימו, ובעצם טען שיו״ר ועדת החוקה כינה את המפגינים המטורללים – ״מוגבלים״. רוטמן לא נבהל, לא התנצל והסביר כי תיאר את היכולת של המפגינים לטעון – ״אתם מוגבלים בטיעון שלכם״.
השימוש של רוטמן במילה ׳מוגבלים׳ העלים כמעט לחלוטין את האלימות שספג מחוץ לדיווחים שעלו באתרי החדשות הגדולים, והפך אותו לאשם. הכותרות דיווחו על השימוש במילה הנ״ל במקום לדבר על האלימות, כאילו עורכי החדשות נרמלו את מה שעבר חבר הכנסת מהציונות הדתית. כך נהג גם בן עמי בריאיון שערך עם רוטמן ולא התייחס כלל לאלימות באותו אירוע מביש.
03
בטח אתם חושבים שנפלה טעות בכותרת של הטור שלי, ולא כך הדבר. ערוצי התקשורת והעיתונאים הדגולים נוהגים לעשות שימוש בביטוי השגוי ׳המהפכה המשפטית׳.
את אותו ריאיון מדובר בן עמי פתח בהצגת הכנס בתל אביב ככזה שעסק ב׳מהפכה המשפטית׳, אלא שרוטמן ענה לו כמו שצריך, וכמו שצריך לענות בכל הזדמנות. ״אני חייב לתקן אותך״, פתח והסביר רוטמן, ״הכנס לא עסק במהפכה המשפטית אלא בדרכים לתקן את המהפכה המשפטית, אותה מהפכה משפטית שעשה אהרן ברק אי אז בשנות התשעים״.
אהרן ברק ביצע מחטף לילי ושינה את פני מערכת המשפט הישראלית, והיום משום מה מנסים להציג לנו את הרצון לחזור למערכת הישנה כמהפכה משפטית. לכן זו מהפחחחה משפטית מבחינתי.
04
מילה אחרונה: החודשים האחרונים לימדו אותי שהרפורמה נחוצה עם שינויים כאלה ואחרים. היא באמת נחוצה, אבל מה שעוד יותר נחוץ זה שיח מכבד, שיח שיכול להכיל דעות רבות ומגוונות כמו השיח שהצגנו כאן ב׳גילוי דעת׳ בשבוע שעבר. לדעתי שיח שכזה צריך להיות חשוב לכולנו, גם לחלקים בשמאל שלא מוכנים לקבל את המציאות שמשתנה לנגד עינינו, את הדמוגרפיה שעושה את שלה. כשהשיח ישתנה לא נדבר על רפורמה או על מהפכה, נדבר על תיקונים במערכת המשפט. ■

כמו במגילת רות

כמו במגילת רות

שלמה (סולומון) מולוגטה יחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-23. הוא גר עיר צפת עם אימו, עם אחיו הגדול ועם אחותו. המשפחה המיוחדת הזאת עלתה ארצה לפני קצת יותר משנתיים, האב נפטר לפני כשמונה שנים ולא זכה להגיע לישראל. לפני כשנה ושלושה חודשים התגייס שלמה והוא משרת בפיקוד צפון בצפת.
לכבוד חג השבועות שוחחנו עם שלמה, שעוד לומד את השפה העברית. חכמינו ז"ל זיהו את חג השבועות עם יום מתן תורה. היה זה עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה מרצון במעמד הר סיני. בהקבלה לכך כמו שאנחנו מכירים, במגילת רות שאותה אנו קוראים בשבועות, רות המואבייה בחרה בלא נודע, נאחזה באמונה, ואמרה לנעמי חמותה: "עמך – עמי, וא-לוקייך – א-לוקיי". הסיפור של שלמה משלב בתוכו את קבלת התורה ואת ההליכה אל הלא ידוע.
הנס הגדול הגיע
סולומון נולד באדיס אבבה. "שם גדלתי, בשכונה בשם לאמלאם מאדה. מגיל שבע, בכל לילה לפני השינה התפללתי לעלות לארץ ישראל ולהצליח בלימודים. סיימתי 12 שנות לימוד באתיופיה, הרחבתי את מקצוע האסטרונומיה, והייתי בדרכי להגיע לאוניברסיטה. הלימודים היו חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי וגזלו ממני הרבה מאוד זמן פנוי, כולל זמן של בית כנסת".
סבא וסבתא של שלמה מצד אימו נולדו בגונדר, אמהרה, החלק הצפון המערבי באתיופיה. ״הם גדלו במסורת יהודית אבל הכירו רק את התורה, ׳אורית׳, ולא הכירו את התורה שבעל פה. אימא, שלה חמישה אחים, נולדה בגונדאר, ובצעירותה הלכה הרבה לבית הכנסת, בתגראיי (צפון אתיופיה, א"ה). גם היא וגם אבי היו בעלי נחלה במקום שבו נולדו, אבל עזבו והגיעו לאדיס אבבה. חיכינו כמשפחה 24 שנים בבית שכור כדי שנוכל לעלות לארץ ישראל. באדיס אבבה הם נפגשו עם אבי ושם נולדנו אחי, אחותי ואני".
לפני קצת יותר משנתיים קרה הנס. "קיבלנו את הבשורה שאנחנו בדרך לעלות למדינת החלום שלנו, לארץ אבותינו, למדינת ישראל. התפילות והתקוות שלנו הצליחו. שמחנו מאוד". כאמור, מאז עלייתה ארצה, המשפחה מתגוררת בצפת, במרכז הקליטה ׳כנען-מירון׳, ״שם למדתי כתשעה חודשים על יהדות ושם החלה ההיכרות שלי איתה", מספר שלמה. "באתיופיה, לבית הכנסת הלכתי גם בחגים וגם בצומות, והתפילות ברובן נאמרו באמהרית. שם ידעתי קצת מאוד על היהדות, על התפילות. חיינו לפי המסורת היהודית, אבל אחרי העלייה שלנו עשיתי גיור אורתודוכסי על פי ההלכה דרך קורס נתיב בצבא״.
את הגיור בצבא רצית לעשות או שהיית חייב?
״רציתי. גם אימי, אחי ואחותי עשו גיור פה במרכז קליטה״.
מה אתה יכול לספר על השירות הצבאי?
״אני משרת בתקשוב בפיקוד הצפון, בצפת. הייתי מצטיין פלוגתי של המחזור שלי בקורס נתיב בזיכרון יעקב. בית הדין שלי היה מעניין מאוד והדיינים היו נחמדים. לפני מספר חודשים כבר סיימתי את תהליך הגיור שלי".
ולמה היה חשוב לך לעשות גיור כהלכה?
״היה לי רצון לדעת יותר, לדעת הלכות, להתקרב ליהדות. למדתי את הסיפור שלנו – ׳ביתא ישראל׳, יהדות אתיופיה, חיינו בגלות מאז חורבן בית המקדש השני, בגלל זה לא הכרנו את התורה שבעל פה. אני ציוני ואני אוהב מאוד את ארץ ישראל".
אז היום אתה שומר מצוות?
״כן, מנסה להתחבר ליהדות, להתקרב לקב״ה. לא רק אני, גם המשפחה שלי שומרים מצוות, משפחה דתית״.
זה לא מובן מאליו, לשמור מצוות זה מחייב.
״אתה צודק, אבל זה היה הרצון שלי. כשהייתי ילד תמיד התפללתי. לפני השינה אומנם זה לא היה ׳קריאת שמע שעל המיטה׳, אבל תמיד עשיתי את התפילה שלי. גם בילדות ניסיתי להתקרב לקב״ה״.
איך החיים כאן בישראל?
״חיים מעולים ממש. אני יכול להשוות את החיים שלנו בין החיים שלנו באתיופיה לבין כאן בארץ ישראל, והחיים כאן הרבה יותר טובים. מדינה דמוקרטית, מערכת החוק באתיופיה לא כמו אצלנו, זה לא אותו הדבר. ישראל היא מדינת חוק. אבל, בעיקר ארץ קדושה, ארץ אבותינו, ובמיוחד ירושלים שהייתה החלום שלנו״.
שלמה מבקש לסיים עם כמה נקודות לחג השבועות. ״שם נוסף לחג הוא חג מתן תורה. בני ישראל אחרי יציאת מצרים הגיעו להר סיני וקיבלו מהקב״ה את התורה, את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני התרחשו כמה ניסים, המעמד הזה מקודש לעם היהודי. כשמישהו מתגייר, כמו כל היהודים, הנפש שלו הייתה שם במעמד״. בעיני שלמה, ״באותו מעמד בעצם עם ישראל כאילו עשה גיור, הפך לעם קדוש״.
רות בגימטריה זה 606
יש דבר תורה שתרצה לסיים איתו?
"המדרש מספר כי בליל חג השבועות הראשון, הלילה שלפני המאורע החשוב של מתן תורה, בני ישראל הלכו לישון במקום לחכות לקב"ה. כשהתקרב הבוקר, הקב"ה כעס עליהם כדי שיתעוררו ומשה רבינו העיר אותם משנתם. כדי לתקן את מה שהיה הם היו ערים עוד לילה, ובנוסף קיבלו על עצמם שבשנים הבאות לא ישנו וילמדו תורה. את זה למדתי אצל הרב בבית הכנסת. במרכז הקליטה עושים כך גם, בחג השבועות לומדים כל הלילה בבית הכנסת".
שלמה הביא בפניי דרשה נוספת: "בחג שבועות יש מסורת לאכול מוצרי חלב. למדתי שבמעמד הר סיני, בעצם לאחר ה'גיור' שלהם, הם היו צריכים להיטהר. הם קיבלו את ההלכות איך לשחוט ולהכשיר את הבשר שלהם, שהפך מרגע קבלת התורה ללא כשר. האפשרות היחידה שנותרה להם הייתה להשתמש ולאכול מאכלי חלב".
איך אתם עם גימטריה? נסיים עם עוד משהו קצר שהביא בפנינו שלמה, על כך שחז"ל לומדים, כי שמה של רות רומז לכך שהייתה גיורת: "רות בגימטריה זה 606. לפני מעמד התורה היו כבר שבע מצוות בני נוח שבהן מחויב העולם. אומרים שהיא קיבלה את שמה אחרי שהשלימה את ההצטרפות שלה לעם היהודי, כדי לקבל את כל תרי"ג המצוות". ■

דבר כזה עוד לא קרה לי

דבר כזה עוד לא קרה לי

01לא בטוח שאני עושה את הדבר הנכון, ולמרות זאת אכתוב…
יש לנו פה הכול

יש לנו פה הכול

כילד וכנער, וגם כחייל, יצא לי לראות פעמים רבות את…
חובת מצוות כיבוד הורים

חובת מצוות כיבוד הורים

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
הטובים למשטרה

הטובים למשטרה

לא משנה באיזו שעה של היום, באיזה ערוץ, באיזו במה,…
לא מתנצל על הסרטון<br>של בנות האולפנה

לא מתנצל על הסרטון
של בנות האולפנה

זה קרה בסוף שבוע שעבר, וזה עדיין מרגיז אותי. כמה…
אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

אלפי תיירים יגיעו לשומרון בפסח לצפות באירוס השומרון הנדיר

זה קורה פעם בשנה ולמשך מספר שבועות בודדים בלבד: פריחת…
"פורום קהלת אוכלים נזלת"

"פורום קהלת אוכלים נזלת"

01מעולם לא כתבת על אופנה. מצד שני תמיד יש פעם…
קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

קשה היא ההורות כקריעת ים סוף

01אין טעם להתחמק מזה. הורות. לכתוב על הורות. אז כמו…
הדיקטטורה הישראלית

הדיקטטורה הישראלית

01שלא ישקרו לכם. מה שקורה היום במדינת ישראל זה דיקטטורה.…
להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

להחזיר את פעולות התגמול לשירות המדינה?

01רצח שני האחים לבית משפחת יניב, הלל מנחם ויגל יעקב…
תגיד לי מה אתה רוצה

תגיד לי מה אתה רוצה

01כשקמה עלינו ממשלת בנט-לפיד לא התחברתי בכלל לקריאות "המדינה היהודית…
כך נוטעים היח״צנים

כך נוטעים היח״צנים

01איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו…