יהדות עכשיו

הראשונים להצביע

ביום שני הקרוב יצאו אזרחי ישראל להצביע בקלפיות ברחבי הארץ, אלא שגם מי שישכימו קום ויגיעו להצביע עם פתיחת הקלפיות לא יזכו להיות הראשונים שמצביעים. מי שזכו בכבוד המדובר הם השליחים ברחבי העולם, בין שמדובר בדיפלומטים רשמיים של המדינה ובין שבשליחים של ארגונים למיניהם. לכבוד הבחירות יצאנו למסע מסביב לגלובוס עם השליחים של תנועת בני עקיבא העולמית הפזורים בקהילות היהודיות בתפוצות.

משפחת טויבר, סאו פאולו

הראשונים להצביע היו השליחים באוסטרליה הרחוקה. המרחק הגאוגרפי והזמן שנדרש לתיבות ההצבעה המאובטחות לחזור ארצה גרמו שכבר לפני כשבוע וחצי נפתחה שם ההצבעה. אלי צירינג ודניאלה כהן הן שתיים מהשליחים והשליחות שהצביעו בארץ הקנגורו. שתיהן משמשות שליחות במרוברה שליד סידני. בשיחה עם גילוי דעת הן משתפות בתחושות שליוו אותן בדרך לקלפי בקנברה, בירת אוסטרליה.
היום אתן בצד השני של הגלובוס. למה לכן לטרוח ולהצביע?
“חשוב לי להצביע כיוון שאני רואה בזה זכות וחובה גם יחד. גם מרחוק יש לי אפשרות להשפיע, ואכפת לי ממה שקורה בישראל, בבית שלי", אומרת צירינג. “נכון, לא תמיד פשוט לעקוב אחרי מה שקורא במדינה, ולפעמים באמת לא יוצא לי לקרוא או לראות חדשות, אבל אני משתדלת. בשורה התחתונה, גם אם אני לא מצליחה לעקוב אחרי כל מה שקורה, בסוף זה הבית שלי, ולשם אני חוזרת בסוף השליחות. אם יש לי יכולת להשפיע על המדינה, אני לא אנצל אותה?"
"אני חושבת שזה באמת לב הסיפור", אומרת כהן, "ההבנה שכל קול חשוב ושבגלל הגודל של המדינה לכל אזרח יש אחריות מדגישה את החשיבות של הקול שלי. למרות שאני לא גרה כרגע בארץ אני הולכת לחזור אליה ולחיות עם התוצאות, אז חשוב לי להיות מעורבת".

צירינג (22) וכהן (20) באו יחד מרעננה לאוסטרליה לפני כחצי שנה. הקהילה שהן נמצאות בה מנסה להבין דרכן את המציאות הסבוכה בארץ. “הקהילה היהודית בעולם, במיוחד באוסטרליה, מאוד רוצה להיות מעורבת במה שקורה בארץ. הם מתעניינים, שואלים שאלות ורוצים להיות בעניינים. אנחנו משתפים אותם במחשבות שלנו ובחששות שלנו לגבי המצב בארץ ומנהלים דיאלוג מאוד פתוח לגבי התקוות שלנו לעתיד בארץ", אומרת כהן.
“לנסות להסביר להם את המצב זה אתגר מסובך. האמת היא שגם אני, אזרחית במדינת ישראל, לא מצליחה להבין לגמרי מה המצב ואיך הגענו אליו. אני חושבת שכולם נמצאים באותו מקום מהבחינה הזאת. מה שכן, חברי הקהילה מבינים שהמצב לא כל כך פשוט גם אם הם לא מצליחים לעמוד על כל המורכבויות", מוסיפה צירינג.
מה המשמעות מבחינתכן להצביע בחו"ל?
"אותי באופן אישי זה מרגש", אומרת צירינג. "אפילו רק מלהיות בחדר עם קלפי ועם סמל המדינה התרגשתי. זאת הרגשה קצת מוזרה, כי למרות שאני בשליחות קל מאוד להרגיש רחוקים מישראל, מהבית. לפעמים אני מרגישה שאני נשאבת לגמרי לחיי היום-יום פה באוסטרליה וקצת 'שוכחת' לשנייה את מה שקורה בארץ, אבל הזכות וההזדמנות להצביע מזכירה לי שאני עדיין ממש חלק מישראל, מהמדינה שלי, ואני תמיד קשורה אליה, גם אם אני לא שם".
דווקא כהן, הצעירה מהשתיים, מספקת תשובה מעט יותר פסימית: "קיוויתי מאוד שלא אצטרך להצביע בתקופת השליחות שלי, אז הרגשות קצת מעורבים. מצד אחד קשה בגלל המרחק ובגלל החשש שאולי יש דברים שלא רואים מכאן, אבל מצד שני גם מאוד מרגש להיות נציגה של הארץ שלנו בתפוצות ושיש לי יכולת להיות מעורבת בעתיד העם היהודי גם בארץ וגם בעולם".

להצביע בקונסוליה נתן לנו תחושה של בית. סוף-סוף שמענו ודיברנו כל הזמן עברית, פגשנו ישראלים שבעצמם משמשים שליחים של על מיני ארגונים. אפילו את הוויכוחים הפוליטיים מהארץ ערכנו בקונסוליה. ללא ספק זה עזר להתמודד קצת עם הגעגוע הביתה

אוריה ודבורה לזר משמשים שליחים במילאנו כבר שנה וחצי. שניהם בני 33, וקודם השליחות התגוררו בבאר שבע. מבחינתם חוויית ההצבעה בחו”ל היא משהו מיוחד במינו. "להצביע בחו"ל זה לנסוע 1,200 ק"מ ולהוציא הרבה כסף, אבל בעיקר לחדד את ההבנה והגאווה על הזכות האדירה שיש לנו אפשרות להצביע בכלל", אומר אוריה. "מהשגרירות ברומא נסעתי לשער טיטוס וראיתי עליו את אותה מנורה שראיתי בסמל המדינה שהיה על הקלפי. לא דמיינתי אי פעם שאחווה חיבור מרגש כזה בין המקום שביקש להיות מצבת המוות של עמנו למימוש הזכות להצביע להנהגת המדינה היהודית המשגשגת". ההצבעה מצריכה מאמץ לא קטן ועלות גדולה. זה משהו שאפשר לעשות אם לא מרגישים קשר עמוק למדינה?
"אני לא חושב שאפשר להשקיע כל כך הרבה בשביל משהו שלא רואים בו חשיבות. מבחינתנו, כמובן, מדינת ישראל היא הבית. אליה נחזור בסוף השליחות, ואנחנו מרגישים קשר רגשי עמוק מאוד כלפיה. זו גם הסיבה שאנחנו מקפידים להתעדכן בכל מה שקורה בארץ, אנחנו אפילו צופים בחדשות כדי לא להרגיש מנותקים".
הייתם רוצים להיות בארץ בימים האלה?
"כן, באופן מוזר הזמנים שאנחנו הכי רוצים להיות בארץ הם דווקא בעת מתיחות. כשאנו שומעים שחברינו מבאר שבע והדרום חוטפים, אנחנו רוצים מאוד להיות איתם. ככה גם כשגדוד המילואים שלי מתגייס לתעסוקה מבצעית ואני נשאר רחוק. אותו דבר כאשר המדינה הולכת לבחירות שוב".

רועי גרויסמן, מצביע לראשונה בחייו

לרועי גרויסמן, בן 18, זאת ההצבעה הראשונה לכנסת. כשיצא לשנת השירות בפלורידה מטעם תנועת בני עקיבא העולמית והסוכנות היהודית לא דמיין שהפעם הראשונה שילך לקלפי תהיה בארצות הברית. עם זה מבחינתו המאמץ להצביע השתלם. "נכון שמצד אחד יש טרטור להגיע לקונסוליה המקומית ולהצביע, אך מצד שני יש תחושת סיפוק מיוחדת שגם במהלך השליחות אני מקיים את חובתי כאזרח המדינה", הוא אומר.
מעולם לא הצבעת לפני כן. למה חשוב לך להצביע דווקא עכשיו?
"כמאמין גדול בדמוקרטיה לדעתי חובה לנצל כל הזדמנות להשפיע על עתיד המדינה. על אחת כמה וכמה על שליחים המשמשים דוגמה לקהילה חובה להגיע ולהשפיע גם אם זה דורש מאמץ. יש משהו מאוד יפה בדאגה של מדינת ישראל לשליחיה בעולם המתבטאת בנתינת זכות ההצבעה מרחוק. כך הקהילה מקבלת הוכחה שהשליחים רואים בארץ בית גם במהלך תקופת השליחות ופועלים בשעת הצורך".
אני מניח שאתה מוצף בשאלות של חברי הקהילה על המצב הפוליטי בארץ. אפשר בכלל להסביר את הפלונטר הפוליטי בישראל למי שלא גר בארץ?
"אני חושב שבאופן טבעי יש להם הרבה שאלות והרבה רצון להבין. השאלה הנפוצה ביותר היא מדוע בכלל נערכות בחירות שניות ושלישיות, ואנחנו מנסים ככל האפשר להסביר את המצב הסבוך. לדעתי השאלות באות פחות ממקום שיפוטי ויותר מסקרנות, וכשליחים המייצגים את המדינה אנו מחויבים להציג  את התמונה המלאה, את ישראל על כל היבטיה. 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם'".
מפלורידה שבדרומה של ארצות הברית אנו עולים צפונה לדטרויט, לקצה השני של המדינה. יואב יעקב משמש שליח בקהילה היהודית בעיר בחודשים האחרונים. בסבב הקודם, בחודש אלול, לא הייתה לו זכות הצבעה, ותחושת ההתבוננות מהצד היא שגרמה לו ללכת ולהצביע הפעם. "דווקא אחרי הבחירות הקודמות, שבהן לא הייתה לי זכות הצבעה, הרגשתי כמה קשה לא להיות חלק, להסתכל על הכול מהצד בלי יכולת השפעה. אני מבין היטב שהצבעה היא הדרך היחידה להשפיע מרחוק, ולא הייתי מוכן לתת להזדמנות הזאת לחמוק לי מבין האצבעות גם אם זה אומר להשקיע הרבה מאוד זמן", הוא אומר.

חלפה לך בראש המחשבה שאולי לא כדאי לטרוח?
"מה פתאום? זו זכות, מצווה וחובה להיות חלק. אני רואה בזה מעשה ציוני. לא להגיד שאני 'מחוץ למשחק' מתוך ייאוש ממנהיגי הציבור או מהתעצלות לקום מהספה להצביע אלא לעשות הכול ולהיות חלק מעתיד מדינת ישראל גם מרחוק. מבחינתי אני יודע שעשיתי כל מה שיכולתי בשביל להשפיע".
החודשים האחרונים בדטרויט גרמו ליעקב להסתכל אחרת על הפלונטר הפוליטי בישראל. "כשאני שומע כאן איך מסתכלים על מדינת ישראל שהידרדרה למערכת בחירות שלישית זה מעלה בי הרבה שאלות: אילו מחירים צריך לשלם כדי להקים ממשלה? איפה עובר הגבול בין גמישות לוויתור? לאן הובילו אותנו השסעים בחברה שלנו? מתי באמת ראוי לשים את האגו בצד? ועוד הרבה שאלות מהסוג הזה. לפעמים דווקא המבט מבחוץ הוא שמוביל למסקנות", הוא אומר.
התחנה האחרונה במסע המצביעים הראשונים היא סאו פאולו, ברזיל. בנצי ושירה טויבר הגיעו לעיר רק לפני חודש וחצי לשליחות. בנצי בן 30, שירה בת 27. כבר כמה שנים שהזוג תכנן לצאת לשליחות, ורק כעת יצא הרצון אל הפועל. מבחינתם הצבעה בבחירות היא חלק מהשליחות שלהם. “מבחינתנו כל אירוע שקורה בארץ, ובייחוד אירוע משמעותי כזה, הוא חלק מהשליחות שלנו פה. דווקא בגלל המרחק הפיזי מהארץ המרחק הנפשי מצטמצם ועולה הצורך שלנו למלא את זכותנו וחובתנו למדינת ישראל. נכון, אנחנו לא מצליחים לעקוב אחרי כל ההתפתחויות, אך בגדול אנחנו מעודכנים במתרחש", אומרת שירה.
אתם די טריים בחו"ל ועוד זוכרים היטב את הקמפיינים מהארץ. עכשיו שהתרחקתם קצת זה מקבל משמעות אחרת?
"לדעתי כן", אומר בנצי. "כאשר נמצאים בארץ בטוחים שהוויכוחים והסכסוכים בארץ משמעותיים, אבל כשמתרחקים קצת פתאום הכול מקבל אופי ותמונה אחרת. פתאום מבינים כמה יש לנו עם נפלא ומדינה נפלאה, 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל', וכל המחלוקות פתאום מקבלות פרופורציה אחרת".
בסבב הבחירות הראשון הפיקו השליחים שקדמו למשפחת טויבר הפנינג מיוחד. הפעם לא ייערך הפנינג. “בכל זאת מדובר בפעם השלישית, אז לא חגגנו את המאורע יותר מדי. אבל כן ניסינו להסביר מה בדיוק מתרחש. בחירות שלישיות זה משהו שלא קורה בהרבה מקומות, ולכן היה לא פשוט לתווך את המציאות”.
הייתה תחושה שונה ללכת ולהצביע בקונסוליה?
“האמת היא שזה נתן לנו תחושה של בית. סוף-סוף שמענו ודיברנו כל הזמן עברית, פגשנו ישראלים שבעצמם משמשים שליחים של על מיני ארגונים. אפילו את הוויכוחים הפוליטיים מהארץ ערכנו בקונסוליה. ללא ספק זה עזר להתמודד קצת עם הגעגוע הביתה”.
אף על פי שהם פזורים בכל רחבי הגלובוס תובנה אחת חוזרת אצל כל השליחים שוב ושוב: מימוש הזכות הדמוקרטית של כל אזרח ואזרח היא הרבה מעבר לזכות. במובן מסוים הם רואים בהצבעה חובה לישראלים.

עוד במדור זה

גרגירי זהב מירושלים

גרגירי זהב מירושלים

‮"‬מה‭ ‬את‭ ‬מחביאה‭ ‬שם‭, ‬אמא‭?‬‮"‬‭ ‬שאל‭ ‬הילד‭ ‬הקטן‭, ‬מביט‭ ‬בסקרנות‭ ‬בסדין‭ ‬המוזר‭ ‬שתמיד‭ ‬היה‭ ‬חגור‭ ‬סביב‭ ‬מותני‭ ‬אימו‭.‬

בכפר‭ ‬הקטן‭ ‬באתיופיה‭, ‬תחת‭ ‬שמש‭ ‬קופחת‭, ‬אותו‭ ‬צרור‭ ‬מסתורי‭ ‬היה‭ ‬צמוד‭ ‬כל‭ ‬העת‭ ‬למותני‭ ‬אימו‭.‬

‮"‬יש‭ ‬פה‭ ‬עפר‮"‬‭, ‬ענתה‭ ‬בפשטות‭.‬

כשפתחה‭ ‬את‭ ‬הבד‭ ‬בעדינות‭, ‬עיניו‭ ‬של‭ ‬הילד‭ ‬נפערו‭ ‬בתימהון‭. ‬‮"‬סתם‭ ‬עפר‭? ‬בשביל‭ ‬מה‭ ‬את‭ ‬סוחבת‭ ‬את‭ ‬זה‭?‬‮"‬

חיוך‭ ‬רך‭ ‬עלה‭ ‬על‭ ‬פניה‭. ‬‮"‬זה‭ ‬לא‭ ‬סתם‭ ‬עפר‭, ‬ילד‭ ‬שלי‭. ‬זה‭ ‬עפר‭ ‬מירושלים‮"‬‭.‬

את‭ ‬הסיפור‭ ‬הזה‭ ‬שמעתי‭ ‬לפני‭ ‬כמה‭ ‬שנים‭, ‬כשהעליתי‭ ‬לרכבי‭ ‬טרמפיסט‭ ‬צעיר‭. ‬תוך‭ ‬כדי‭ ‬נסיעה‭ ‬הוא‭ ‬סיפר‭ ‬לי‭ ‬על‭ ‬ילדותו‭, ‬על‭ ‬אימו‭, ‬ועל‭ ‬הצרור‭ ‬המסתורי‭ ‬שליווה‭ ‬אותה‭ ‬כל‭ ‬חייה‭.‬

‮"‬יום‭ ‬אחד‮"‬‭, ‬אמר‭, ‬‮"‬הגיע‭ ‬לכפר‭ ‬שלנו‭ ‬אדם‭ ‬שטען‭ ‬שיש‭ ‬בידיו‭ ‬אוצר‭ – ‬עפר‭ ‬מהעיר‭ ‬הקדושה‭. ‬אנשים‭ ‬עמדו‭ ‬בתור‭, ‬להחזיק‭ ‬ולו‭ ‬לרגע‭ ‬במעט‭ ‬מאדמת‭ ‬הקודש‭. ‬אמא‭ ‬שלי‭, ‬אישה‭ ‬פשוטה‭ ‬שבקושי‭ ‬ידעה‭ ‬קרוא‭ ‬וכתוב‭, ‬הוציאה‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬חסכונותיה‭ ‬כדי‭ ‬לקנות‭ ‬מעט‭ ‬אדמה‭. ‬האם‭ ‬באמת‭ ‬היה‭ ‬זה‭ ‬עפר‭ ‬מירושלים‭? ‬מי‭ ‬יודע‭. ‬אבל‭ ‬בשבילה‭ ‬כל‭ ‬גרגר‭ ‬היה‭ ‬שווה‭ ‬זהב‮"‬‭.‬

‮"‬ואיפה‭ ‬אימך‭ ‬היום‭?‬‮"‬‭, ‬שאלתי‭ ‬אותו‭, ‬‮"‬היא‭ ‬כאן‭ ‬בארץ‭?‬‮"‬

קולו‭ ‬נשבר‭ ‬מעט‭ ‬כשהמשיך‭: ‬‮"‬אמא‭ ‬שלי‭ ‬לא‭ ‬זכתה‭ ‬להגיע‭ ‬לירושלים‭. ‬היא‭ ‬נפטרה‭ ‬באתיופיה‭ ‬ונקברה‭ ‬בפאתי‭ ‬הכפר‭ ‬שלנו‭. ‬אבל‭ ‬לפני‭ ‬מותה‭ ‬ביקשה‭ ‬דבר‭ ‬אחד‭: ‬שיטמינו‭ ‬אותה‭ ‬עם‭ ‬העפר‭ ‬הזה‭. ‬שחלק‭ ‬קטן‭ ‬מירושלים‭ ‬יהיה‭ ‬איתה‭ ‬לנצח‮"‬‭.‬

איזו הברקה!

השבוע‭, ‬כ"ט‭ ‬בחשוון‭, ‬חל‭ ‬חג‭ ‬הסיגד‭. ‬היום‭ ‬בו‭ ‬יהודי‭ ‬אתיופיה‭ ‬היו‭ ‬עולים‭ ‬להר‭ ‬גבוה‭, ‬נושאים‭ ‬את‭ ‬ספרי‭ ‬האורית‭ (‬התורה‭), ‬ומתפללים‭ ‬לכיוון‭ ‬ירושלים‭. ‬כשחסידה‭ ‬הייתה‭ ‬חולפת‭ ‬בשמים‭, ‬היו‭ ‬קוראים‭ ‬לעברה‭: ‬‮"‬שִׁימְלָה‭ ‬שִׁימְלָה‭, ‬אַגְרַצְ'ין‭ ‬יְרוּסְלַם‭ ‬דֶה‭ ‬נָא‮"‬‭ – ‬‮"‬חסידה‭, ‬חסידה‭, ‬מסרי‭ ‬דרישת‭ ‬שלום‭ ‬לירושלים‭.‬‮"‬

הסיגד‭ ‬מתקיים‭ ‬50‭ ‬יום‭ ‬בדיוק‭ ‬אחרי‭ ‬יום‭ ‬הכיפורים‭. ‬עבור‭ ‬רובנו‭ ‬הימים‭ ‬הנוראים‭, ‬הסליחות‭, ‬השופר‭ ‬ותפילת‭ ‬נעילה‭, ‬הפכו‭ ‬למין‭ ‬זיכרון‭ ‬עמום‭ ‬ומטושטש‭ ‬שמאופסן‭ ‬עמוק‭ ‬בבוידעם‭ ‬תחת‭ ‬הכותרת‭ ‬‮'‬לפני‭ ‬החגים‮'‬‭. ‬ומה‭ ‬עם‭ ‬כל‭ ‬התפילות‭, ‬החלומות‭, ‬הדברים‭ ‬הטובים‭ ‬שקיבלנו‭ ‬על‭ ‬עצמנו‭ ‬לכבוד‭ ‬השנה‭ ‬החדשה‭? ‬לא‭ ‬נעים‭ ‬לומר‭ ‬אבל‭ ‬רובם‭ ‬נמוגו‭ ‬והתמסמסו‭ ‬עם‭ ‬הגשם‭ ‬הראשון‭. ‬

איזה‭ ‬רעיון‭ ‬מדהים‭ ‬זה‭ ‬להזכיר‭ ‬לעצמנו‭ ‬ולעורר‭ ‬בתוכנו‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬מה‭ ‬שעברנו‭ ‬ולהתמודד‭ ‬באומץ‭ ‬עם‭ ‬השאלה‭ ‬האם‭ ‬באמת‭ ‬יפה‭ ‬ושונָה‭ ‬נהייתה‭ ‬השנה‭ ‬או‭ ‬שאנחנו‭ ‬פשוט‭ ‬עושים‭ ‬ריפיט‭ ‬על‭ ‬השנה‭ ‬שעברה‭?‬

אבל‭ ‬מעבר‭ ‬לכך‭, ‬יש‭ ‬כאן‭ ‬שני‭ ‬דברים‭ ‬נוספים‭ ‬שאנחנו‭ ‬חייבים‭ ‬ליהודי‭ ‬אתיופיה‭.‬

תודה!

אם‭ ‬נתמצת‭ ‬בשתי‭ ‬מילים‭ ‬את‭ ‬חג‭ ‬הסיגד‭ ‬נאמר‭: ‬כמיהה‭ ‬ואמונה‭. ‬מאז‭ ‬הופענו‭ ‬כְּעַם‭ ‬על‭ ‬במת‭ ‬ההיסטוריה‭ ‬לפני‭ ‬3300‭ ‬שנה‭ ‬עברו‭ ‬עלינו‭ ‬לא‭ ‬מעט‭ ‬שנים‭ ‬קשות‭ ‬ורעות‭. ‬רוב‭ ‬הזמן‭ ‬כלל‭ ‬לא‭ ‬היינו‭ ‬בארצנו‭ ‬וסבלנו‭ ‬מנוראות‭ ‬הגלות‭: ‬רדיפות‭, ‬גזירות‭ ‬שמד‭, ‬גירוש‭, ‬פוגרומים‭. ‬לא‭ ‬היו‭ ‬חסרות‭ ‬סיבות‭ ‬להתייאש‭ ‬ולהתבולל‭ ‬ולהתנתק‭ ‬מזהותנו‭ ‬היהודית‭.‬

ולמרות‭ ‬זאת‭ ‬עם‭ ‬ישראל‭ ‬לא‭ ‬ויתר‭ ‬ותמיד‭ ‬שמר‭ ‬על‭ ‬הגחלת‭ ‬כשבליבו‭ ‬החלום‭ ‬לזכות‭ ‬לשוב‭ ‬הביתה‭ ‬לירושלים‭. ‬מִי‭ ‬ששילמו‭ ‬מחיר‭ ‬גבוה‭ ‬ביותר‭ ‬כדי‭ ‬שהדבר‭ ‬הזה‭ ‬יקרה‭ ‬הם‭ ‬יהודי‭ ‬אתיופיה‭. ‬הם‭ ‬צעדו‭ ‬לאורך‭ ‬מסע‭ ‬של‭ ‬אלפי‭ ‬קילומטר‭, ‬תוך‭ ‬שהם‭ ‬סובלים‭ ‬מרעב‭, ‬מחלות‭, ‬שרב‭ ‬צורב‭ ‬ביום‭, ‬קור‭ ‬מקפיא‭ ‬בלילה‭ ‬והתנכלויות‭ ‬שודדים‭. ‬ארבעת‭ ‬אלפים‭ ‬מהם‭ ‬נפלו‭ ‬בדרך‭, ‬במדבריות‭ ‬סודן‭, ‬כששמה‭ ‬של‭ ‬ירושלים‭ ‬מרחף‭ ‬על‭ ‬שפתותיהם‭.‬

חג‭ ‬הסיגד‭ ‬הוא‭ ‬ההזדמנות‭ ‬של‭ ‬עם‭ ‬ישראל‭ ‬לומר‭ ‬להם‭ ‬תודה‭! ‬תודה‭ ‬שלימדתם‭ ‬אותנו‭ ‬להמשיך‭ ‬להאמין‭ ‬ולא‭ ‬לוותר‭ ‬למרות‭ ‬הכול‭. ‬תודה‭ ‬שהראיתם‭ ‬לנו‭ ‬איך‭ ‬אפשר‭ ‬גם‭ ‬בתנאים‭ ‬בלתי‭ ‬אפשריים‭ ‬לשמור‭ ‬על‭ ‬המסורת‭ ‬ולאהוב‭ ‬את‭ ‬התורה‭, ‬ולזכור‭ ‬כל‭ ‬הזמן‭ ‬את‭ ‬ארץ‭ ‬ישראל‭ ‬וירושלים‭.‬

סליחה!

אבל‭ ‬יש‭ ‬גם‭ ‬חשבון‭ ‬נפש‭ ‬כואב‭ ‬שאנחנו‭ ‬חייבים‭ ‬לעצמנו‭. ‬החברה‭ ‬הישראלית‭, ‬והציבור‭ ‬הדתי‭ ‬בפרט‭, ‬לא‭ ‬יכולים‭ ‬להתחמק‭ ‬מחשבון‭ ‬נפש‭ ‬נוקב‭ ‬על‭ ‬קליטת‭ ‬יהודי‭ ‬אתיופיה‭ ‬בארץ‭, ‬בעיקר‭ ‬בתחום‭ ‬הרוחני‭. ‬רוב‭ ‬יהודי‭ ‬ברית‭ ‬המועצות‭ ‬איבדו‭ ‬את‭ ‬האמונה‭ ‬והקשר‭ ‬למסורת‭ ‬היהודית‭ ‬באשמת‭ ‬השלטון‭ ‬הקומוניסטי‭ ‬הדורסני‭. ‬כשהם‭ ‬נחתו‭ ‬בארץ‭ ‬הם‭ ‬כבר‭ ‬היו‭ ‬חילונים‭.‬

יהודי‭ ‬אתיופיה‭, ‬לעומת‭ ‬זאת‭, ‬היו‭ ‬דתיים‭ ‬מאוד‭ ‬ומחוברים‭ ‬חזק‭ ‬למסורת‭ ‬הדורות‭ – ‬כמו‭ ‬אותה‭ ‬אישה‭ ‬שנשאה‭ ‬עמה‭ ‬עפר‭ ‬מירושלים‭ ‬כל‭ ‬חייה‭. ‬ההתנתקות‭ ‬העצובה‭ ‬קרתה‭ ‬להם‭ ‬דווקא‭ ‬בישראל‭. ‬הרבה‭ ‬מהדור‭ ‬הצעיר‭ ‬הושפעו‭ ‬ונסחפו‭ ‬אחר‭ ‬התרבות‭ ‬החילונית‭ ‬השלטת‭ ‬ואיבדו‭ ‬קשר‭ ‬עם‭ ‬התורה‭, ‬האמונה‭ ‬והמסורת‭ ‬הדתית‭ ‬שאבותיהם‭ ‬מסרו‭ ‬עליה‭ ‬את‭ ‬הנפש‭ ‬במשך‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬הרבה‭ ‬שנים‭.‬

כמה‭ ‬טרגי‭ ‬שֶמִי‭ ‬שזכרון‭ ‬ירושלים‭ ‬הביא‭ ‬אותם‭ ‬לכאן‭, ‬איבדו‭ ‬את‭ ‬ה'נשמה‮'‬‭ ‬של‭ ‬ירושלים‭ ‬דווקא‭ ‬כשרגליהם‭ ‬דרכו‭ ‬ב'גוף‮'‬‭ ‬שלה‭. ‬

ובכל‭ ‬זאת‭, ‬אסור‭ ‬לאבד‭ ‬תקווה‭. ‬כשאני‭ ‬חושב‭ ‬על‭ ‬אותה‭ ‬אישה‭ ‬שנשאה‭ ‬עפר‭ ‬מירושלים‭ ‬כל‭ ‬חייה‭, ‬אני‭ ‬מבין‭ ‬שהאמונה‭ ‬הזאת‭ ‬לא‭ ‬נעלמה‭ – ‬היא‭ ‬עדיין‭ ‬שם‭, ‬עמוק‭ ‬בתוך‭ ‬הילדים‭ ‬והנכדים‭ ‬שלה‭. ‬ואולי‭ ‬תפקידנו‭ ‬הוא‭ ‬פשוט‭ ‬לעזור‭ ‬לה‭ ‬לצוץ‭ ‬מחדש‭, ‬ולהראות‭ ‬להם‭ ‬שהעפר‭ ‬שאימהותיהם‭ ‬נשאו‭ – ‬הוא‭ ‬באמת‭ ‬זהב‭. ‬■

שגרירנו בעולם

שגרירנו בעולם

הרב. הלורד. הפרופסור. ומי שהיה הנסיך האמיתי של אנגליה –…
אבא ואמא, רציתי לומר לכם...

אבא ואמא, רציתי לומר לכם...

יש‭ ‬דברים‭ ‬שקשה‭ ‬לי‭ ‬להגיד‭ ‬בקול‭ ‬רם‭. ‬לא‭ ‬כי‭ ‬אני‭…
המדריך לשדרוג שולחן השבת

המדריך לשדרוג שולחן השבת

אז תכל׳ס – איך עושים את זה?בטור‭ ‬הקודם‭ ‬עסקנו‭ ‬בפוטנציאל‭…
פותחים שולחן- הפעלות ודיונים משפחתיים לסעודות החג

פותחים שולחן- הפעלות ודיונים משפחתיים לסעודות החג

בסוכות אנחנו לא בונים רק סוכה מחוץ לבית, אלא גם…
כמה עולה לבקש סליחה?

כמה עולה לבקש סליחה?

איתן‭ ‬קרע‭ ‬את‭ ‬המעטפה‭ ‬הלבנה‭ ‬ושלף‭ ‬ממנה‭ ‬את‭ ‬הדף‭. ‬היה‭…
אז תכל׳ס, איך ממליכים את ה׳?

אז תכל׳ס, איך ממליכים את ה׳?

לא‭ ‬הכרתי‭ ‬את‮ ‬צבי‭ ‬נוימן‭,‬‭ ‬אבל‭ ‬ארבעה‭ ‬ימים‭ ‬לפני‭ ‬ראש‭-‬השנה‭ ‬נערכה‮ ‬ההלוויה‭…
זהירות! גונבים לך את החיים

זהירות! גונבים לך את החיים

אתם‭ ‬בטוח‭ ‬מכירים‭ ‬את‭ ‬זה‭: ‬תכננתם‭ ‬המון‭ ‬דברים‭ ‬לעשות‭ ‬היום‭,…
הבעיה הכי גדולה של הדתיים

הבעיה הכי גדולה של הדתיים

שלום‭  ‬הרב‭, ‬אני‭ ‬יודע‭ ‬שֶמַה‭ ‬שאני‭ ‬עומד‭ ‬להגיד‭ ‬עכשיו‭ ‬לא‭…
בהצלחה, ילדה שלי

בהצלחה, ילדה שלי

בעוד‭ ‬כמה‭ ‬ימים‭ ‬זה‭ ‬יקרה‭. ‬נצעד‭ ‬יחד‭ ‬לבית‭-‬הספר‭ ‬כשידך‭ ‬הקטנה‭…
האיש שמצא משמעות בגהינום 

האיש שמצא משמעות בגהינום 

01‭ ‬הוא‭ ‬היה‭ ‬רופא‭, ‬פסיכולוג‭ ‬ונוירולוג‭ ‬מוכשר‭ ‬שפיתח‭ ‬שיטה‭ ‬פורצת‭…
מה הסיפור שלך?

מה הסיפור שלך?

בדרך‭ ‬כלל‭, ‬אנו‭ ‬מציינים‭ ‬את‭ ‬יום‭ ‬מותם‭ ‬של‭ ‬גיבורים‭. ‬אך‭…
מה הסיפור שלך?

מה הסיפור שלך?

לראות את התמונה הגדולהבשנת‭ ‬1962‭ ‬ביקר‭ ‬נשיא‭ ‬ארה״ב‭ ‬ג׳ון‭ ‬קנדי‭…
״אני?בחיים לא אצליח!״

״אני?בחיים לא אצליח!״

זה הקול הקטן והמייאש שיושב לכולנו בראש ומונע מאיתנו לנסות.…
המדריך לחופש שיעיף אתכם קדימה: 10 שדרוגים לקיץ שלא תשכחו

המדריך לחופש שיעיף אתכם קדימה: 10 שדרוגים לקיץ שלא תשכחו

הצלצול האחרון נשמע. הדלת נפתחת וחודשיים שלמים פרושים לפניך כמו…
7 מספרים מאחורי המלחמה

7 מספרים מאחורי המלחמה

כמה קילומטרים מפרידים בין ירושלים לטהרן? כמה האיראנים היו רחוקים…