בדרך לכותל

הר ציון ירכתי צפון

01
שבת אביבית בעיבורו של כסלו, מצד אחד מנעימה את הדרך לצועדים לכותל, אך מצד שני מזכירה לנו את חובתנו לבקש על הגשמים.
בטרם עלה עמוד השחר יצאתי לכיוון הכותל יחד עם ידידי, איש הביטחון לשעבר, יוני קליין. כבר סיפרתי לא פעם כיצד זוג הגיבורים, יוני ואביבה, משדרגים לנו את השבת כל אימת שהם באים להתארח אצלנו. אביבה עלתה לארץ לבדה מז׳נבה שבשוויץ, הצטרפה לצוות חשאי במשטרה ועושה שם חיל במיגור הטרור והפשע מרחובות ירושלים.
יוני, שגדל במשפחה חרדית ליטאית, התגייס למשטרה ליחידת מודיעין מובחרת והמשיך לאחר מכן, עד לא מזמן, לשרת בתפקידי ביטחון. אביבה, רעייתו, באה ממשפחה מרוקאית שורשית ואצילית. יוני צמח במשפחה יקית, חרדית מאוד, תורנית ומפוארת. לאחר שהכיר את אביבה בשירות הקבע במשטרה, נישאו ברוב עם ובליווי שתי המשפחות המכובדות בירושלים. כזוג ציוני וערכי הם עברו לגור ביישוב מקסים בגוש עציון.
בשבילי הזוג המופלא, הערכי, החלוצי והעדין הזה, הם דוגמה חיה לחזון קיבוץ הגלויות ותקומת ישראל, שסוללת את הדרך בגבורה גדולה לבניין המקדש.
02
בעקבות הטור שכתבתי בשבוע שעבר על כיסופים בני שנות אלפיים של יהודי תימן לתפילה בכותל ולבניין המקדש, הוזמנתי על ידי עמותת ״עטרת כהנים״, גואלי ירושלים, לסיור מיוחד בכפר התימנים. ר׳ מתי דן, מנהל עטרת כהנים מצביע בהתרגשות רבה על ששת הדונמים שנרכשו על ידי היהודים שהגיעו לארץ מתימן בעלייה שנקראה ״אעלה בתמ״ר״. בזכות המסירות וגאולת הקרקע של אותן משפחות יקרות לפני 140 שנה, ובזכות פעולות עטרת כהנים בשנים האחרונות, ששת הדונמים מאכלסים היום למעלה מ-40 משפחות יקרות.
מפציר בי, בהתרגשות, ר׳ מתי דן הכהן: אתה חייב לעלות איתי לתצפית החדשה בבניין שגאלנו. רק מתצפית זו, ולא משום מקום אחר בירושלים, ניתן להבין את תיאור דוד המלך בתהילים, מ״ח: ״יפה נוף משוש כל הארץ, הר ציון ירכתי צפון, קריית מלך רב״.
אנו עולים אל גג הבית שבו גרות שבע משפחות חלוציות, ערכיות, מאושרות וברוכות ילדים. ״אנו נהנים בכל רגע מהנוף היפה בעולם״- – כך שחה לי אחת האימהות.
עלינו לגג, קריאת ״וואאוו״ רמה ונרגשת נפלטה מפי לנוכח הנוף המהמם. ר׳ מתי שולף תנ״ך עתיק ומקריא את פסוקים ל׳-לב׳ בפרק ט״ו בשמואל ב: ״…ודוד עולה במעלה זיתים…עולה ובוכה.. ויהי דוד בא עד הראש (ראס אל עמוד) אשר ישתחווה שם לא-לוקים״.
התצפית שאנו ניצבים עליה, בכפר התימנים, סמוכה למעלה זיתים שבראס אל עמוד (הערבים שימרו גם כאן את השם התנ״כי של השכונה המיוחדת הזו, כפי שמוזכר בספר שמואל ב׳ – ״הראש״ = ראס אל עמוד. התצפית ממוקמת ליד הראש – בטבורו של כפר התימנים, הוא כפר השילוח הצופה אל הר הבית ואל ארמון המלך ב׳עיר דוד׳).
ר׳ מתי מסביר לי כי הנוצרים ניסו ״לגנוב״ עבור בניית בתי העבודה זרה שלהם את שמו המקודש של הר ציון, שהוא שמו המפורש בתנ״ך של הר הבית. הם קראו בעורמה לגבעה שבה מיוחס מיקומו של קבר דוד, ליד שער ציון – הר ציון. במשך השנים הטעות הזו השתרשה בפי כול.
כפי שמתואר בפסוקים הנ״ל בשמואל ב׳ – דוד המלך עולה בשגרת יומו, כהרגלו, מארמונו בעיר דוד, ופניו לכיוון מזרח, לכיוון ה׳ראש׳ – לרכס הראשון של הר הזיתים (כפר השילוח), מפנה מבטו בהתרגשות צפונה אל עבר הר המוריה (הוא הר ציון), משתחווה וממשיך דרכו.
ואכן לא לחינם עושה המלך דרכו לראס אל עמוד, כי רק מכאן ניתן לצפות אל עבר כל חלקי ירושלים העתיקה והמתחדשת, ולחוש את פסוקי הנבואה מתגשמים אחד לאחד.
השקפנו לתצפית לדרום והתפעלנו מנוף קדומים – שכונת נוף ציון, רכס ארמון הנציב (לכאן הגיע אברהם אבינו מחברון וכאן נגלה אליו לראשונה הר המוריה, הר העקדה, ״וישכם אברהם…אל המקום אשר עמד שם פני ה״ – אכן מארמון הנציב נראים ההרים שסובבים את ירושלים – כמאמר דוד המלך בתהילים קכ״ה – ״ירושלים הרים סביב לה וה׳ סביב לעמו, מעתה ועד עולם״ – ולכן ה׳ צריך לכוון את אברהם להר הקדוש מכל ההרים – הר המוריה).
הפניתי מבטי אל הרוח המערבית – משם נשקפים שכונת אבו טור, מלון הר ציון, גיא בן הינום, החווה בגיא לאירועים והחווה החקלאית – שתיהן בניהול מופלא של ׳״עמותת אלעד – עיר דוד״. מעליהם קצת ימינה – בית העלמין הקדום ״סמבוסקי״, שם נטמנו יהודים מעניי ירושלים. בית החיים המיוחד הזה חולל ונהרס כמעט לחלוטין עד שלאחרונה נלקח לטיפולה המסור של עמותת אלעד, שוקם, שופץ ושוחזר.
הפניתי ראשי אחור אל הרוח המזרחית – שם התגלתה לפניי השכונה היהודית מעלה זיתים שנוסדה על ידי משפחת מוסקוביץ׳ ונבנתה על ידי הקבלן והיזם, ר׳ נחמן זולדן. כשלמדתי ב׳מרכז הרב׳ השתתפתי בכניסה הראשונה לראס אל עמוד. תפקידנו היה לאכלס את הבית שנרכש על ידי משפ׳ מוסקוביץ׳, ולשמור עליו עד שיתקבלו אישורי העירייה והממשלה לבניית שכונה יהודית ראשונה על הר הזיתים, לאחר 2000 שנות גלות ושממה. אני הייתי ממונה על אספקת הציוד, הריהוט והמזון למתנדבים המסורים. בגלל חשש מאיומים של הממשל האמריקאי, גרמו ההיסוסים של עיריית ירושלים עיכובים מיותרים באישורי הבנייה.
המשכתי לתצפת לכיוון מזרח, לכיוון רכס הר הזיתים, שם טמונים גדולי האומה וקדושיה ולמרגלותיו מרכז תיירות, שמנוהל על ידי עמותת אלעד הממקום ממש מעל ״יד אבשלום״. צפונה יותר נצפה נחל קדרון הקרוי ״עמק המלך״.
הפניתי מבט ימינה לכיוון צפון, שם התגלו בכל הדרם – הר הבית, שערי חולדה, הכותל הדרומי, הגן הארכאולוגי ע״ש דוידסון, הפינה הדרום מערבית של חומת הר הבית שם נמצאה כתובת, חקוקה באבן – ״בית התקיעה להכריז״. ומצד מזרח ההגבהה של הר הבית שמתחתיה הקמרונים שבנה הורודוס המכונים – ״אורוות שלמה״.
עוד קצת ימינה ניתן להבחין על הר הזיתים בבית החושן ובהמשך – בית אורות, מלון דן ירושלים וקמפוס האוניברסיטה העברית.
03
נחזור לתפילת השבת מול מקום בית קודשנו – בשעה שצעדנו דרך השוק הערבי פנתה אלינו אישה נכבדה בשאלה – לאיזה מניין היא תוכל להצטרף בשעה זו בכותל? תיארתי לה את שלל המניינים המתקיימים באותה שעה ליד מחיצת עזרת נשים.
הרהרתי בליבי כמה חשוב לספר על המניינים הקבועים בכותל בכדי להקל על עולי הרגל להתמצא במבוך המניינים הקבועים.
השבוע, למשכימי קום, נפרט מספר מנייני ותיקין קבועים ומסודרים, שמתחילים את תפילות שחרית של שבת בכותל.
בחורף תפילת ותיקין מתחילה בשעה 06.00 בבוקר, בקירוב. (מסיימים מוסף בין 07.30 ל–08.00)
על המניין הגדול בנוסח תימן כבר סיפרנו. הגבאי הוא ר׳ פרץ חיראק. במניין המיוחד הזה שמתקיים בדרך כלל במנהרה הגדולה, בעל הקורא עושה הפסקות תכופות במהלך התפילה כדי לאפשר למתורגמן לקרוא פסוק פסוק את תרגום אונקלוס לארמית, תוך כדי העליות לתורה.
גם על מניין הוותיקין הגדול ללספרדי בנוסח מרוקאי כבר סיפרנו. הגבאי המסור הוא חכם שאול נוקריאן שאחראי גם על הקידוש המושקע לאחר תפילת מוסף. מיקומו של המניין נקבע בצלע המערבית של הרחבה סמוך לחלק המוגבה של הרחבה, כדי לאפשר לנשים היושבות ליד המעקה לשמוע ולהשתתף בתפילה. חכם שאול מפצל את קריאת התורה בין הרבה שולחנות בכדי לאפשר ליותר ויותר מתפללים לעלות לתורה, מבלי לגרום לעיכובים.
עוד אציין את מניין הוותיקין החשוב והמרכזי של חכם דוד טוטיאן המתקיים במרכז הרחבה, בנוסח ספרדי ירושלמי. מניין זה ידוע כמניין מסודר מאוד וכ׳הכי מהיר בכותל׳. גם מכאן התפילות מגיעות ׳אקספרס׳ ליעדן…
סמוך למחיצת עזרת נשים בשליש הקרוב לכותל, מתקיים מניין ותיקין חשוב נוסף של הרב חכם לוי נחום, בנוסח צפון אפריקה – טריפוליטאי. אחד מעמודי התווך כאן הוא ידידי הוותיק, הרב אורי קרעי, שעבר לאחרונה להתגורר ולחזק את שכונת אבו טור. איתם מתפללים הרב עזרא דייפני, הרב אהרן מורה והרב צבי שלי, מהרובע הקרוי מוסלמי, ועוד.
מניין ותיקין ננוס סמוך למחיצה, בחלקה הקרוב לכותל, הוא המניין הגדול בנוסח חסידי, שעליו כבר כתבתי, בניהול המקובל, הרב ציינווירט, והגבאי הוותיק, רבי יוחנן ויינגרטן. בעל הקורא כאן הוא רבי יהודה אוסטרליץ, ותיק גם הוא.
ממש מאחורינו בסמוך למחיצה, בחלקה המערבי, מתקיים מניין ותיקין חשוב וגדול, בנוסח אשכנז, בניהול הרב שמעון זינגר, החיפאי במקור. בעל הקורא המוכשר הוא הרב משה ארנד. גם עליהם כבר כתבתי גדולות ונצורות.
ויש עוד מניין ותיקין חשוב במרכז הרחבה, מרחק נגיעה מהכותל, בנוסח ספרד (יוצאי אירופה), של הרב משה וייס, אחיו של הרב ישראל וייס, הרבצ״ר בדימוס. בעל הקורא הקבוע הוא הדיין, הרב משה פרקוביץ.
המניין הגדול ביותר בזמן ותיקין בכותל הוא המניין הוותיק של הרב חיים יום טוב זילברמן, שמתקיים בקביעות ממש בסמוך לכותל.
צמוד אליו מתקיים המניין הזריז של הרב ברוך גליס, איש הרובע והממונה כראש המועצה הדתית נשר, שהתפצל מהמניין הגדול של הרב זילברמן, בכדי להיות קומפקטי וגמיש יותר בזירוז בעלי התפילה. גם מכאן מגיעות התפילות במהירות ליעדן.
מניין חשוב נוסף הוא המניין הוותיק של הרב גרינפלד בנוסח חסידי, המתקיים בתוך המנהרה הגדולה של קשת וילסון, ממש סמוך לפתחה.
מקווה שלא שכחתי מישהו, במחילה. ט.ל.ח.
למאחרים קום – בקרוב אמנה לכם בלי נדר גם את מנייני ההמשך שמתחילים אחרי ותיקין בכותל.
אשמח להערות, להארות ולעדכונים.
שבת שלום. שבת וישב, שנותנת לנו דוגמה כיצד מתקבלות ברצון תפילות שיוצאות מן הלב, ומתקיימות לפני מי שאמר והיה העולם.

בתמונה הראשית: תמונה בתצפית על הר הבית מכפר התימנים

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.