התפקיד הנוסף של המנקות והמאבטחים

במכללת "שאנן" בחיפה הייתה מנקה בת 40 בשם לריסה שבעצם הייתה ד"ר ברוסיה. בכל פעם בערב כשהייתה לובשת את בגדי המנקה, אבא שלי, שהיה סמנכ"ל המכללה, הבחין שהיא דומעת בשקט. פעם אחת הוא שאל אותה: "תגידי לריסה, למה את כל כך עצובה? משהו כאן לא טוב לך?". ענתה לו: "אדון יצחק. ברוסיה הייתי רופאה במחלקה בבית חולים גדול. כאן אני מנקה. זה מאוד קשה לי".
כעבור כמה ימים הגיעה לריסה לאבא שלי ואמרה לו שיש לה בעוד כמה חודשים בחינות כאן בישראל לרפואה, רק שיש בעיה: היא תצטרך להעדר להרבה מאוד זמן בשביל להצליח בבחינות הללו, אבל היא לא יכולה להרשות לעצמה לאבד את העבודה מפני שהכסף הזה חשוב לה כמו חמצן. אז אבא שלי הבטיח לה שלא משנה מה יהיה, הם כבר יסתדרו, יביאו עוד מנקה שתחליף אותה כשזה לא יסתדר, וכל עזרה שהוא יוכל לתת לה כדי שהיא תצליח לעבור את המבחן היא תקבל. החודשים עברו ובוקר אחד לריסה התייצבה במשרד של אבי ואמרה לו בשמחה: "אדון יצחק, עברתי את המבחן! עכשיו יש לי רישיון להיות רופאה גם בישראל!".
לאחר שנתיים מהסיפור הזה ואבא שלי נזדמן לפגיית בית חולים "רוטשילד" לבקר את שני הנכדים שלו שנולדו פגים. הוא נכנס למחלקה ומשום מה הרופאה התורנית שם נראתה לו מוכרת מאיפה שהוא: "אדון יצחק" שמחה לריסה: "מה אתה עושה כאן?". מאז הפגים ב"ה גדלו והתפתחו יפה, גם המשמעות והאופטימיות של לריסה.
בימים אלה עשרות מורים, וותיקים וחדשים, מחפשים מקום עבודה חדש לקראת השנה הבאה. חבר טוב שלי, שגם הוא בכלל המחפשים אמר לי שמבחינתו אחד מהדברים החשובים ביותר שהוא בודק במקום העבודה שלו הוא היחס למאבטחים ולמנקות. האם מקום העבודה מתייחס אליהם כאל בני אדם ומדקדק בכבודם, או לא. אז לא תמיד הוא יכול להגיע בשעות שמגיעות המנקות, אבל בוודאי שאת המאבטחים בכניסה הוא כן יכול לשאול ולברר. עד היכן הדברים מגיעים? היה מקום עבודה שנתן לו תשובה חיובית ובין הבירורים שעשה על מקום העבודה העתידי, חבר שלי שאל את המאבטח האם הוא מקבל יחס טוב? המאבטח מצידו נתן לו את התחושה שלא בדיוק נזהרים בכבודו וחבר שלי פשוט החליט לוותר וללכת על ההצעה השנייה שעמדה לפתחו. ואם תרצו, איך אמר לי בקיצור: "היחס למאבטח ולמנקות מצד המוסד הלימודים, זה בדיוק ההבדל בין בית חינוך לעוד בית חרושת לציונים".