שנת השמיטה חלפה, ממשלה התחלפה, ועכשיו הזמן לברר את הקשר שלנו לחקלאות ישראלית בארץ ישראל. עד כמה אנחנו מחויבים לה? זה לא סוד שבמהלך השמיטה גדלה בעשרות אחוזים כמות הירקות ופירות מחו"ל ומחקלאים בארץ שאינם יהודים, בגלל דרישות כשרות. מה קורה עכשיו?
משרד החקלאות פרסם בערב ר"ה האחרון, נתונים מעניינים בנוגע לחקלאות ישראלית. בסקר עלה ש63% מהציבור הישראלי מעדיף תוצרת כחול לבן, שמתוכם 56% מוכנים לשלם יותר על כך (עד 10%), ומתוכם 17% המוכנים לשלם אף יותר מ10%, כדי לצרוך תוצרת ישראלית.
קניית כחול לבן, אינה רק פרנסת החקלאי ומשפחתו, אלא מעגלים של עובדים, תשומות ודברים נוספים. אמנם רוב פועלי הכפיים בחקלאות הינם לא יהודים (תאילנדים, סיניים, וכו'), אולם מסביב לחקלאי יש אגרונומים ואנשי שיווק, והוא קונה את רוב המרכיבים בישראל: שתילים, טרקטורים, דשנים, טפטפות, צינורות, כלי עבודה, מכשירים טכנולוגיים ועוד ועוד. כשאני קונה מהחקלאי, אני בעצם גם תומך במעגלים הרחבים האלו.
המדינה ומשרד החקלאות, רוצים לעודד קניית חקלאות ישראלית, ופרסמו בערב ראש השנה האחרון מידע לצרכן כיצד אפשר לזהות תוצרת מקומית:
רק עגבניות עם עוקץ הם כחול לבן, (ככל הידוע לי עגבניות מעזה הם בלי עוקץ, אבל עגבניות פלסטיניות הם עם עוקץ). על תפוח ואגס מיובאים יש מדבקה עם ציון ארץ המקור. אננס מיובא מגיע ללא הכתר, ענבים מיובאים ארוזים מצוינים עם ארץ מקור הייצור בחו"ל. שום מיובא ארוז במארזי רשת דקה, קטן יחסית וצבעו לבן לחלוטין לעומת השום הישראלי הוא גדול, ריחני ונמכר בתפזורת. מלפפונים ופלפלים מיובאים כל השנה, ואין אפשרות לדעת את מקור התוצרת, אא"כ מסתכלים על הארגזים מתחת למדפים שמציינים את מקור התוצרת.
ישנה תוצרת שהינה כל השנה רק ישראלית: רימונים, תמרים, לוביה (שעועית ירוקה), כרישה, סלק, קרא (סוג דלעת)
ההלכה אומרת שיש עדיפות לקנות מיהודי, שנאמר "או קנה מיד עמיתך" (ויקרא כה,יד), ודרש הספרא במקום "כשהוא קונה – לא תהיה קונה אלא מיד עמיתך". הרמ"א (שו"ת י) פסק למעשה שיש לקנות מיהודי גם אם זה יותר יקר, וכן הביא החפץ חיים (אהבת חסד א,ה,ז). הפוסקים נחלקו עד איזה אחוז הפרש יש לקנות מהיהודי, האם שליש, שישית או אחוז אחר – אולם בכל מקרה אנו רואים שיש חשיבות שהציבור ישתדל לקנות מאחיו היהודים.
אין ספק, שאנחנו היום בעידן גלובלי, של קניות בהינף עכבר מכל רחבי העולם, שבהחלט מעלות את הזמינות והנוחות שלנו. אולם כשאנחנו מסתכלים על ירקות ופירות טריים, הערך הנלווה לקניית כחול לבן הוא משמעותי יותר: תמיכה בחקלאים בעיקר בפריפריה, שהם קונים את התשומות ומוצרים נלווים כאן וכך כל תשלומי המיסים מגיעים למדינת ישראל ולא מדינות זרות, תפיסת אדמות, ריאות ירוקות שמועילות כנגד זיהום האוויר, שינוע מהיר, בטחון תזונתי, קיום מצוות התלויות בארץ, מלבד הערך הרוחני של צריכת פירות וירקות קדושים בקדושת הארץ, ועוד ועוד.
האם לא ראוי שנשקיע מעט מחשבה וזמן ואולי גם מעט כסף, לצרוך ירקות ופירות טריים כחול לבן? נלמד להבחין בין תוצרת ישראלית למיובאת ונעדיף את הראשונה, נבקש מהירקן שיעדיף את התוצרת שלנו על פני תוצרת זרים, ונגיד בגאווה שאנחנו עושים את המעט שביכולתנו לסייע לחקלאות העברית בארץ ישראל, שממשיכה את החזון היהודי-ציוני גם בשנת תשפ"ג-2023
