יום הזיכרון השנתי לראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל שנרצח בידי יהודי, הופך מידי שנה ל"קרב" האשמות של נציגים ממפלגות השמאל כנגד ציבורים שלמים מהימין וכנגד מנהיגיו.
כזכור, יצחק רבין נרצח בסיומה של עצרת שכותרתה הייתה "לא לאלימות", הוא עצמו נאם שם בעצרת ואמר בין השאר: "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית, צריך להוקיע אותה, לבודד אותה…" ובכל זאת נדמה שבכל שנה האוקטבות עולות והלהט סביב ההאשמות רק גובר .
נאומי משפחת רבין האבלה יחד עם נאומי שרים בכירים שונים היוו השנה כתב האשמה ברור כנגד "צאצאיו של יגאל עמיר המכהנים בכנסת".
שיח אלים לא יפתור את הבעיות ולא יענה על חילוקי הדעות.מפתיע שאנשים המתקראים ליברליים, משכילים ונאורים, משתמשים בשפה כה בוטה, רדודה ושקרית על מנת לקבל מעט שידור ומעט תקשורת.
יצחק רבין נרצח במוצאי שבת – מוצאי יא' במר-חשוון. ביום זה נפטרו, נרצחו ונהרגו עוד 3 אישים מיוחדים ביותר באתוס היהודי.
ראשונה – על פי המסורת רחל אמנו, אֵם יוסף ובנימין, אשתו האהובה של יעקב אבינו נפטרה בי"א במר-חשוון, בעת לידת בנימין בנה בדרך בית לחם. רחל שעליה נאמר : "רחל מבכה על בניה.. מיאנה להינחם כי איננו", והקב"ה מבטיח לה כי בניה ישובו מארץ אויב ובסוף גם "ושבו בנים לגבולם".
שני – נחשון וקסמן, בן ירושלים אשר שירת כחייל בעורב גולני ואשר נחטף בה' במר-חשון תשנ"ה ע"י מחבלי חמאס והוחזק כבן ערובה במשך 6 ימים, עד אשר חיילי סיירת מטכ"ל ניסו לפרוץ לבית בביר-נבאלה בו הוחזק נחשון ולשחררו , אך הם הגיעו לחדר בו הוחזק שניות מעטות מאוחר מידי.
שלישי – ניר פורז בן רמת השרון אשר איבד את אביו מעוז שהיה טייס במלחמת יום כיפור, ובכל זאת התנדב לשירות צבאי משמעותי בסיירת מטכ"ל. בעת ניסיון החילוץ של נחשון וקסמן סגן ניר פורז פרץ בראש חייליו כמפקד הכוח ונפגע מאש המחבלים ונהרג.
ימי י"א – י"ב במר-חשוון חייבים להיות ימי שיח וסובלנות בחברה הישראלית.
אני יודע כי מתקיימים במקומות שונים בארץ מעגלי שיח בין ציבורים שונים, אך בשל המצב והשיח האלים הקיים בעיקר בהנהגת המדינה, חייב לדעתי להיחקק כחוק בספר החוקים של מדינת ישראל : יום ני"ר (נחשון, יצחק, רחל – ניר) .
יום זה יאופיין כיום ללא לימוד פרונטלי אלא יום חוויתי – בטקסים בבתי הספר עם תוכן של קירוב ושל אחדות, בתפילות בבתי הכנסת, בסדנאות, טיולי מורשת, הרצאות, מעגלי שיח, ביקורים הדדיים של בתי ספר האחד אצל השני ועוד.
יום ני"ר יהווה נקודת אחיזה ועוגן של כלל חלקי החברה, יום בו נציג כולנו את המשותף, את הראוי, את המקובל ואת המאחד.
חידוד עמדות והתבצרות בצד ובדעה שלי אפשר לעשות בכל שאר ימי השנה, ביום ני"ר כולם יבינו כי המשותף חשוב יותר ואמיתי יותר.
