לפני שנתיים סיימה איילה (סופיה) מגידוביץ' את הליך הגיור בקורס נתיב. בטור אישי לכבוד חג השבועות היא מתארת את המסע שעברה, את הקשיים, את ההתמודדויות ואת המסקנות שמלוות אותה עד היום
קוראים לי סופיה איילה, אני בת 22, ולפני כמעט שנתיים סיימתי את תהליך הגיור שלי בקורס הצבאי 'נתיב'. נולדתי לאימא נוצרייה ולאבא שהוא לא רק יהודי אלא כוהן, מה שהפך את הסיפור שלי למורכב אפילו יותר.
לאחר שסיימתי את התהליך הרשמי פגשתי אין-ספור מתגיירים בשלבים שונים של הגיור, ולהם אותן תהיות ומחשבות שעברו בראשי במהלך התהליך שלי.
אני מכירה את הסטיגמות, שמעטים אלו שנשארים דתיים בסיום התהליך ושבטח הרוב עושים את זה בשביל שיוכלו להתחתן בארץ. בדיוק לכן אני רוצה להציג לכם את שבע העצות ששמעתי לאורך התהליך שלי, אלו שגרמו לי להתחיל את התהליך, לסיים אותו ולהישאר דתייה גם אחר כך בלי לאבד את עצמי.
1. העצה החשובה ביותר בעיניי: מצוות כיבוד הורים
במהלך הגיור אנחנו גדלים ומתפתחים כמו בכל תהליך משמעותי בחיים, אבל בגיור אנחנו גדלים באופן שההורים שלנו לא תמיד יודעים לעכל, כי הם לא מכירים את העולם החדש שאנחנו נכנסים אליו, בדיוק כמונו. מנגד, הגיור מביא המון אתגרים לקשר עם ההורים, בעיקר כשחוזרים הביתה ופתאום צריך להכשיר את המטבח ולאפשר לנו לשמור שבת במרחב המשותף. השינוי באורח החיים דורש המון גמישות מצידם, ולפעמים הרצונות שלהם מתנגשים עם שלנו, ולנו אין אפשרות להתגמש כל כך, בטח לא בהתחלה, כשהידע ההלכתי שלנו מצומצם מאוד. מצוות כיבוד הורים הצילה אותי ואת הקשר עם ההורים שלי. למרות שעברתי משהו שהם לא יכלו להבין, התהליך עצמו דרש ממני להתייחס אליהם בכבוד גם ברגעים הקשים ביותר.
2. הנקודה השנייה והקשה ביותר: שמירת שבת
אחד השינויים הגדולים בשגרת החיים בתהליך הגיור הוא שינוי המהות של יום השבת. מיום שבו אנחנו צופים בטלוויזיה ונוסעים לחוף הים או לטיולים הוא הופך ליום השקט ביותר בשבוע. פחדתי מהיום הזה בתקופות מסוימות. כאישה דתייה בסוף התהליך אני מחכה לשבת כל השבוע, אבל בתחילת הגיור לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. שלב אחרי שלב התחלתי להרגיש כמה השבת ממלאת אותי, נותנת לי כוחות לכל השבוע ומאפשרת לי להירגע בלי הסחות דעת ולהתמקד בקשר שלי עם הקב"ה. היום הזה בסוף השבוע אפשר לי לאזן את עצמי מחדש ולהגיע לשבוע החדש מוכנה לעבוד קשה כדי להגשים את החלומות שלי.
3. קהילה ושוב קהילה
התחושה המרכזית שמלווה אותנו בגיור היא תחושת בדידות עמוקה. החברים והמשפחה לא מבינים מה קורה איתנו, המורים והמורות בתהליך הגיור אומנם משתדלים לעזור, אבל הם כמובן לא עברו גיור. איכשהו אנחנו נופלות בין הכיסאות. אחד הדברים שהצילו אותי בתהליך הוא המשפחה המלווה שלי, משפחת בר כוכבא. הם קיבלו אותי לביתם כחלק מהמשפחה שלהם, ליוו אותי לאורך כל הדרך, הפגישו אותי עם קהילת מניין צעירים שמלאה במתפללים שמוכנים לענות על כל שאלה ולהציע עזרה בכל רגע.
אחד החששות ששמעתי מהמון מתגיירים היא ש"לא נעים" לנו להגיע לסעודות שבת אצל משפחה שאנחנו לא מכירים ולהכביד עליהם. זה בהחלט חשש אמיתי, אבל זכיתי להכיר אין-ספור משפחות שמחכות לקבל את המתגיירים בכל שלב ולעזור לכל אחד באופן שבו הוא צריך עזרה. נכון, יש משפחות שלא תמיד מכירות את התהליך לעומק ולא יודעות מספיק כדי ללוות מתגיירים, אבל הקב"ה מכוון אותנו בדיוק לאן שאנחנו צריכים להגיע, ואני מאמינה שבסופו של דבר כל מתגייר מוצא את המשפחה המדויקת לו העוזרת לו להגיע לנקודה שאליה הוא מכוון.
4. אני לא לבד
מעבר לקהילה ולמשפחה המלווה יש לנו צורך למצוא אנשים שאנחנו יכולים להזדהות איתם, וזכיתי להכיר חברות וחברים לחיים במהלך התהליך. לא כולם עברו את התהליך איתי יחד; חלקם עברו בית דין לפניי, חלקם אחריי, אבל הם ללא ספק הפכו לדמויות מאוד משמעותיות בחיי. למצוא אנשים שאיתם אני יכולה לחלוק חוויות זהות ולהתייעץ בלי להרגיש מובכת זו זכות ענקית, ואני מודה על כך בכל יום.
מצוות כיבוד הורים הצילה אותי ואת הקשר עם ההורים שלי. למרות שעברתי משהו שהם לא יכלו להבין, התהליך עצמו דרש ממני להתייחס אליהם בכבוד גם ברגעים הקשים ביותר
5. זה לעולם לא נגמר
אני יודעת שאולי זה נשמע מפחיד, אבל התהליך לעולם לא נגמר. יש לנו כל כך הרבה מה ללמוד, תהליכים נפשיים ונקודות ציון משמעותיות לעבור. יש תחושה לעיתים שהתהליך מגיע לשיא בבית הדין ומשם פשוט ממשיכים על אותו הגל. אבל יש שינויים. יש תקופות קשות יותר שאנחנו מרגישים שאנחנו מתרחקים מהאורות שהרגשנו בתהליך, וזה מאוד מפחיד. אבל גם זה משתנה, והקשר שלנו עם הקב"ה משתנה ומתפתח.
6.יש לנו תפקיד
כמו שאמרתי, זכיתי להיפגש עם המון מתגיירים בנקודות שונות בתהליך. רוב הזמן זה דרש ממני לצאת מגדרי. התחושה של לעמוד מול אנשים שנמצאים במקום שבו אני הייתי לפני רגע מוזרה ומבלבלת. הרגשתי בהתחלה שאולי לא ממקומי להנחות אחרים כשאני עצמי עוד לא מבינה הכול. לאט-לאט פיתחתי את השריר הזה, הבנתי שיש ערך להשמיע גם את הקול שלי, לומר: אני עוד לא יודעת הכול, אני לא טובה מכם, אבל עדיין יש לי מה לתת. כשנכנסתי לתהליך הרגשתי מאוד קטנה, כאילו שוב הפכתי לילדה, משום שהיה לי כל כך הרבה מה לגלות, והזכות לעמוד היום מול אנשים אחרים ולספר את הסיפור שלי עזרה לי להרגיש משמעותית ובעלת ערך גם בעולם שאני עושה בו את צעדיי הראשונים.
יש תחושה לעיתים שהתהליך מגיע לשיא בבית הדין ומשם פשוט ממשיכים על אותו הגל. אבל יש שינויים. יש תקופות קשות יותר שאנחנו מרגישים שאנחנו מתרחקים מהאורות שהרגשנו בתהליך, וזה מאוד מפחיד. אבל גם זה משתנה, והקשר שלנו עם הקב"ה משתנה ומתפתח
7. כל עם ישראל עבר גיור במעמד הר סיני
למצוא את המקום שלי בעולם הדתי זה האתגר הגדול ביותר שבו אני עומדת בימים אלו. להבין איפה אני נכנסת בין כל האפשרויות השונות במגזר, איפה אני יכולה להביא לידי ביטוי את האישיות שלי ותפיסת עולמי מתוך שמירה על ההלכה וכחלק מקהילה שמדויקת לי זה אחד הדברים המורכבים ביותר בחיי. האתגר הזה נמשך מהרגע שהתחלתי את הגיור, ואומנם התקדמתי המון, אבל אני עוד רחוקה מהסוף. בדרך כלל אני אדם שמנסה לסיים דברים קשים כמה שיותר מהר ולעבור הלאה, אבל פה אני נהנית מכל רגע. אני מכירה אנשים חדשים ממקומות שונים ותפיסות שונות, ואני מאושרת לראות כמה העם שבחרתי להצטרף אליו מגוון ומיוחד.
אומנם כתבתי את הטור הזה למתגיירים, אבל זכיתי לפגוש גם המון חברים חדשים שגדלו כדתיים, ואני רוצה לומר להם: גם לכם יש זכות להתאהב בתורה מחדש, כמו ילדים קטנים. החוויה הזו לא שמורה רק לנו המתגיירים, ואין לי ספק שגם אתם יכולים להזדהות עם הדברים שכתבתי. אומרים שכל יהודי צריך לחזור בתשובה, וזה ללא ספק תהליך יפהפה בפני עצמו. אבל אני מזמינה כל יהודי בחג השבועות הזה להתגייר, לקבל עליו לפקוח את העיניים שוב ולגלות את העולם הזה ובעיקר את תורת החיים שלנו. חג שמח.
