יוסי הרוש

יוסי בן הרוש

רבים שומעים על העיר לוד, אבל לא כולם מכירים את המהפכה שעברה העיר בשנים האחרונות.
יצאנו לשיחה של אחד על אחד עם סגן ראש העיר וראש הבית היהודי בלוד יוסי הרוש

ספר על עצמך.

"אני יליד העיר לוד, אב לארבעה שלומדים בעיר לוד ושמחים בה. שֵירתּי בחטיבה 417 בבקעה ואני בוגר תנועת עזרא. אז הייתה בעיר רק תנועת נוער אחת, והיום סניף בני עקיבא הגדול ביותר במחוז נמצא בעיר. מגיל צעיר הייתי פעיל בפעילות ציבורית, כולל התנדבויות בכל מיני מקומות".

לא עוזב את העיר.

"אחרי הצבא, כשהרבה חברים עזבו את העיר, החלטנו כמה חבר'ה להישאר בעיר ולהחזיר למקום שגדלנו בו, וגייסנו משפחות וחברים. התניתי לאשתי לפני החתונה שאני קונה דירה רק בלוד. גרנו קצת בשעלבים, וחזרנו ללוד.
"כשהבנו שבלי כוח פוליטי לא נוכל לקדם את העיר ולעשות בה שינוי מהותי, הבאנו משפחות שיקימו גרעין תורני, ישיבה ואולפנה, והיום יש בלוד המון נקודות של אור. הבאנו משפחות למקומות שהציבור היהודי ברח מהם, והיום חיות שם עשרות משפחות דתיות. אנחנו מודים בכל יום לבורא עולם שהיינו שותפים למפעל הזה, ותודה גם למנכ"ל העירייה אהרון אטיאס".

מרקם האוכלוסייה בעיר.

"עד שנבחרתי להחזיק בתיק החינוך דאגנו למגזר שלנו. עשינו שיתופי פעולה עם האוכלוסייה הערבית, לא יותר, אם כי באופן אישי יש לי הרבה חברים מהחברה הערבית.
"אחרי שנבחרתי בקדנציה האחרונה וקיבלתי את תיק החינוך, פתאום הייתי צריך לדאוג לכולם, גם לילדים החילונים, גם לילדים של הגרעין, גם לילדים הערבים, גם לילדים של החינוך המיוחד. עשיתי חשבון נפש ושאלתי את עצמי אם באתי לשרת את כל הציבור או רק את מי שבחר בי.
"ברוך ה' הקב"ה זיכה אותנו ונתן לנו את הכוחות לשרת את כל האוכלוסיות, וברוך ה' יש עלייה בכל המגזרים בנתוני החינוך. פה יש לא רק חילונים ודתיים אלא גם ערבים ונוצרים, וכולם גרים זה ליד זה. לא שאין מורכבויות, אבל אנחנו כאן ולא הולכים לשום מקום, ומביאים עשרות משפחות חדשות בשנה עד שנגיע למצב שכל אחד מעם ישראל יגידו לו 'לוד', יגיד 'אחלה מקום' וירצה לגור בעיר".

לוד של הסטודנטים והצעירים.

"אנחנו רוצים להקים עוד שכונות דתיות, להביא עוד ציבור דתי וחילוני, צעירים וסטודנטים. אנחנו קוראים לכל הסטודנטים במדינת ישראל לבוא לגור בעיר לוד. יש לנו מלגאים שבתום שלוש שנים נשארים לגור בעיר, יש לנו מרכז צעירים מעולה וחשוב לנו לדעת מה הצעירים בעיר רוצים".

התאחדות הסטודנטים – תוצרת הארץ.

"יש לנו סטודנטים של איילים, של הגרעין התורני ושל בני עקיבא. סטודנט שגר בעיר לוד מקבל מלגה של 10–15 אלפים שקלים בשנה, וצריך בתמורה להתנדב ארבע שעות בשבוע במרכזי למידה, במועדוניות, בפעילויות של פורים וחנוכה, בשוקי איכרים. הסטודנטים שותפים לכל הפעילויות ומתחברים לעיר לתושבים. עשרות סטודנטים התחתנו ונשארו לגור בלוד כי טוב להם פה.

"פתחנו כיתה במעון קיים לילדי סטודנטים, פתחנו גן ילדים חקלאי בחווה החקלאית של העירייה, גן טבע שהוא גן ממ"ד, שלומדים בו ילדים דתיים וחילונים וילדי הסטודנטים. אנחנו שמחים שהם שותפים לתהליך.
"חשוב לנו לדעת מה החבר'ה הצעירים רוצים ולשלב אותם במועדוני נוער, בשכונות, במתנ"סים. אנחנו רואים בשטח את התוצאה של עבודת הסטודנטים: ירידה באלימות ועלייה במתגייסים ובמספר הקצינים".

יש סטיגמה על העיר לוד. איך אתה רואה את הדברים?

"לוד היא עיר נפלאה, יש בה נוער נהדר ואנשים מקסימים. צריך להכיר בעובדות: לוד קיבלה פרס חינוך ארצי ופרס חינוך מחוזי, שלושת בתי הספר הטובים ביותר במדינת ישראל נמצאים בעיר לוד, כל תושב לוד שיש לו מבחן יכול ללמוד בספרייה עם מורה צמוד חינם.
"גם באוכלוסייה הערבית יש בכל שנה עלייה בשיעור הזכאים לבגרות בחמש השנים שאנחנו מחזיקים בתיק החינוך. אנחנו רוצים לגור בעיר נורמטיבית, טובה, בריאה וציונית, בעיר שתושביה, יהודים וערבים כאחד, אוהבים את הארץ. אנחנו מלמדים בכל בתי הספר שצריך לשמור על האחדות".

הגרעין התורני בלוד.

"הגרעין התורני הגדול בארץ. יותר מאלף משפחות. 80 אחוז מהתושבים שישאלו אותם על הגרעין יאמרו שהוא הציל את העיר, ושיביאו עוד אלף משפחות כאלה, אבל התושבים שגרים בשכונות לא יודעים מה זה גרעין תורני אלא שותפים למשהו גדול. יש עמותה שנקראת 'הגרעין התורני', והיא עושה פעילויות, מאחדת את הדתיים.
"אנחנו מפעילים בית חם לנערות במצוקה. יש לנו גמ"ח שמקבל קהל, מלווה משפחות כלכלית ונותן להן כסף ובגדים ומזון, והמקבלים, כדי שלא ירגישו נזקקים, עובדים בתמורה בחנות היד השנייה. יש לנו רכזי שכבות: זוגות צעירים מאמצים שכבת גיל בבני עקיבא, ולנוער יש משפחה שמארחת אותם בסלון פעם בשבוע".

שולחן שבת.

"פרויקט מדהים בכמה נקודות בעיר: בכל ערב שבת כמה משפחות מהגרעין באות ללא תמורה לאכול סעודת שבת עם קשישים עריריים שאין להם איפה לעשות שבת, וכולם יחד שרים זמירות שבת. לא מבקשים מאף אחד לחזור בתשובה, מגיעים גם חילונים לגמרי".

מהן השאיפות שלך?

"השאיפה היא להביא לעיר עוד חמשת אלפים משפחות. היה לנו יעד שכל תלמיד בלוד יקבל 1,000 שקל מלגה לנסיעה לפולין, לא משנה איפה הוא לומד ואיזו מלגה קיבל ממשרד החינוך. יש עוד הרבה מה לעשות בחינוך: להשקיע הרבה בנוער, לעורר גאווה עירונית, לבנות בעיר: יש המון צעירים וצריך להגדיל את ההיצע, וכמה פרויקטים כבר יוצאים לדרך".
"חשוב לנו גם להחזיר לודאים הביתה. בחמש השנים האחרונות התחלנו לבלום את בריחת הצעירים מהעיר ועבדנו בשיתוף פעולה מקסים של כל הקהילות, וזה הביא לשקט תעשייתי ולעבודה מעולה.
"היה לנו חשוב להציג רשימה מגוונת ומאחדת של כל הציבור של לוד: יש לנו גם נציג עובדים וגם נציג מהעדה האתיופית. אנחנו מקווים שאחרי הבחירות נכפיל את כוחנו לפחות, כי ככל שנהיה חזקים ככה נצליח. אני מאחל לי ולכל השותפים שלי, אלמז זרו יאלי, עמיחי לנגפלד, יוסי לויטין, יוחאי מיכאלי, אבי גולדברג ויוליה ירושלימסקי, שבשם ה' נעשה ונצליח למען תושבי לוד".

איך אתה רואה את לוד בעוד עשור?

"מהפכה של חינוך ושל תרבות. מהפכה באוכלוסייה, שתכפיל את עצמה, הרבה צעירים. בעוד עשור יאמרו 'לוד' בנשימה אחת עם 'תל אביב', והיא תהיה עיר נהדרת שכיף לחיות בה".