01
הדרך לכותל בשבת של ערב ראש השנה הייתה נעימה, מלאת ציפיות ומבטיחה במיוחד. פגשתי ידידים ותיקים ואהובים, שצעדו לכותל כדי להצטרף למניין המתוק שלנו, להודות לה' על הניסים ועל הנפלאות ולבקש על הבאות…
פגשתי את בונה הארץ, האיש והאגדה, האמיץ ורב התושיה – זאב חבר – זמביש. פגשתי גם את דב הר שפי, אבא של מרגלית, שהעניק לי ספר מופלא ושימושי שכתב והוציא לאחרונה, המכיל מפתח מדויק של אגדות הש"ס בתלמוד הירושלמי, מסודר לפי נושאים.
אך הגעתי לכותל, ניגש אלי חברי החשוב למנין, הרב עזריאל לויתן, תוך שהוא לוחש על אוזני: 'נסראללה חוסל אמש'. הסתכלתי עליו ואמרתי 'כן יאבדו כל אויביך ה". ברכתי מיד בשמחה עצומה. לא חיכיתי לקבל את תשובתו לשאלה איך הגיע אליו המידע המשמח, שהרי הכותל מוקף ב'יודעי דבר' וב'לוחשי כל הידיעות' והכותל הוא כמובן מקור כל הברכות וכל הישועות. חיבקתי אותו חיבוק עז וליבי רן בקירבי. השמחה בכותל הייתה גדולה. למרות שעוד לא היה אימות לידיעה המרנינה, ולמרות שהמניינים ניזונו רק משמועות, פרקי תהילים של הודיה לה' נשמעו באוויר למכביר. היו אף מי שהציעו לומר הלל… תוך כדי קבלת אלפי חיבוקים שהורעפו מכל עבר.
היו מי שהזכירו לי, שלאחרונה ניסרה בחלל האויר התמיהה איך נשמח בשמחת תורה, יום השנה לרצח ההמונים הברוטאלי ולנוכח השבי המתמשך של החטופים היקרים… והנה בשבת ניצבים וילך התקבלה התשובה הנחרצת.
בשמחת תורה, הקב"ה נתן לנו 'כאפה' אדירה כדי שנתעורר… כדי שנבין מה תפקידנו בעולם… תפקידנו הוא לא לחלק מזוודות מלאות בדולרים לרוצחים, וגם לא שום סיוע, הומניטארי או לא הומניטארי… אלא להתאחד בעוצמה ולחסל את עמלק. ויפה שעה אחת קודם.
אחר הצהרים, כשלקחתי את הנכדים שלנו לגן סאקר, עצרנו ליד תחנת מכבי האש הסמוכה לביתנו, ניגשנו אל לוחמי האש היקרים, שישבו מחוייכים מחוץ לתחנה, במתכונת של כוננות רגילה. ברכנו אותם ב'שבת שלום' חגיגית והודינו להם על העמידה האיתנה על משמר ירושלים. הנכדים חילקו ללוחמים מנטוסים מרעננים לשמירה על עירנות. 'הידיעות על חיסולם של נסראללה ושל חבריו להנהגת ארגון המחבלים אושרו הבוקר על ידי חיזבאללה', כך אמרו לנו, ביוזמתם, לוחמי האש האהובים. והוסיפו: 'ממליצים לכם להרים כוסית בסעודה שלישית'…
לא היינו צריכים יותר מזה. צעדנו הביתה כשאנו שרים בכל גרוננו שירי הודיה על מחיית עמלק: 'ליהודים, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר'. יושבי המרפסות שמסביב הצטרפו אלינו לשירה. הרחוב התמלא בשירי תודה והשמחה המריאה שחקים.
אין לי ספק שבזכות אחדותנו המתחדשת, ה' מוביל עכשיו את ראש הממשלה, את הנהגת צה"ל ואת ראשי כוחות הביטחון לעשות את מה שהיינו חייבים לעשות כבר מזמן: להחזיר את ההרתעה ולחסל את ראשי הנחש.
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
02
א-ל נא רפא נא…
השבוע זכינו להשתתף במסיבת הודיה מיוחדת ומרגשת, בביתם של משפחת זר, בישוב נופי פרת, הצופה אל בקעת הירדן. כפיר חיים זר ורעייתו הזמינו את החברים ואת בני המשפחה המופלאה לערב שכולו הכרת הטוב. הם ביקשו לכנס, על דשא אחד, את כל מי שליוו אותם במשך השנה הגורלית, משעת הפציעה הקשה, דרך נס ההשתלה המדהימה ובמשך כל מסע השיקום הקשה והמורכב.
כפיר נפצע קשה מאוד כשהטנק שלו נפגע ונשרף מטיל נ"ט, שירו מחבלי החמאס בחאן יונס שברצועת עזה.
כפיר איבד מיד את הכרתו ונותר שרוע בטנק במשך כ-6 דקות נוראיות. הוא חולץ מהטנק ללא הכרה, כשהוא סובל מכוויות קשות מאוד בכל גופו, ומשאיפת עשן רווי ברעלים שנפלטו מאבק השריפה שעלה באש.
כפיר היה מורדם ומונשם כמעט חצי שנה. עבר השתלות עור חוזרות ונשנות. היה צורך לשתול לו עור מחדש, שוב ושוב, בעקבות פטריה עזתית שתקפה את כל גופו. עיניו נפגעו קשה מאד גם הן, ללא תקנה. בחדר הלחץ, שבו טופל כדי לחסל את הפטריה, קרס פעמיים וכמעט החזיר נשמתו לבוראו. לאחר מכן חובר למכשיר אקמו עד למציאת ריאות להשתלה. בזכות אימו היקרה שתרמה כלייה לפני כשנתיים, כפיר חיים זכה להיות מועמד בראש התור להשתלה. בוקר אחד, הגיעה ידיעה מחרידה על גיבור ישראל, רס"ן דור זימל היקר, הי"ד, שנהרג מפגיעת כטב"ם שחדר מלבנון לאזור ערב אל-עראמשה, בגבול הצפוני. הוריו של דור, הקצין האהוב, זיכו את בנם בהצלת 7 חיילים ואזרחים ואפילו תינוק אחד, בזכות איבריו שנתרמו להשתלה.
דקות לפני שנכנס לניתוח המורכב של השתלת הריאות, כפיר חיים הפציר במשפחתו ללכת ללוויתו של הקצין דור ולחלוק לו כבוד של גיבורים.
כפיר ניצל ממוות. הרופאים לא האמינו. הם קבעו שמדובה בנס רפואי.
השבוע התאספנו בבית הוריו למסיבת הודיה. צוות של מתנדבים, שרגילים לפנק לוחמים בחזית, הכין שפע של מטעמים כדי להעשיר את האירוע שכולו הכרת הטוב. יחד הודינו כולנו לקב"ה, לצוותי הרפואה, למשפחה שלא משה ממיטתו של כפיר חיים, לרעייתו שניצבה לידו כצוק איתן, עודדה, חיזקה וגם טיפחה את ביתם הקטנטנה.
ההתרגשות אחזה בכולנו, שעה שכפיר נעמד על רגליו והודה בדמעות לבורא עולם, להוריו, למשפחתו ולכל מי שסייע בהחלמתו ובשיקומו.
03
בשבועות האחרונים, למרות שתהליך השיקום עדיין בעיצומו, כפיר עלה איתנו פעמיים להר הזיתים, השתתף בשבתות האירוח של 'קרן אביה' וסיפר בהתרגשות ובגבורה גדולה על נס תהליך ההחלמה ועל השיקום המופלא.
למרות שהיה מוגבל בהליכה ובראייה, כפיר נעמד על רגליו, קרא בתורה תוך השקעת מאמץ גדול, אך בקול צלול ורועם. הקהל נפעם עד דמעות, יחד איתו ויחד עם משפחתו האצילית. ההתרגשות הייתה כפולה ומכופלת הודות למעמד המיוחד של אמירת ברכת 'הגומל', במקום אליו תחזור השכינה, במרומי הר הזיתים, מול הר המוריה ומקום קודש הקודשים.
חזק ואמץ.
04
לפני בדיוק שנה, השתתף איתנו, באירועי הושענא רבה של 'קרן אביה' בהר הזיתים, קצין יקר, לוחם סיירת מטכ"ל, בעל ענווה ואצילות נפש, דוד חיים מאיר הי"ד, נכדו של הרב נריה, יחד עם אביו, יאיר מאיר ז"ל. לא הכרתי את דוד, אבל באותה תפילה, קלטתי דמות רצינית מלאה אמונה ודבקות. צילמתי אותו כמה תמונות, ובדיעבד היו אלה תמונותיו האחרונות. התמונות שעומדות עד היום לזכרון בבית משפחתו. למחרת, בשמחת תורה, דוד היה בין הראשונים שירדו להילחם במחבלים שחדרו לקיבוצי הדרום. דוד נהרג בקרב גבורה. התמונות האחרונות שלו היו באמירת ההושענות שאמרנו יחד, כשאנו מסובבים את הר הזיתים על לולבים וערבות. השנה נקדיש את ליל הלימוד לדוד מאיר הי"ד ולחבריו שחרפו נפשם על שמירת העם והארץ. נקדיש גם תפילות ולימוד וע"נ קדושי גוש קטיף הטמונים בהר הזיתים, מטרים ספורים ממצפה רחבעם שם אנו מקיימים תדיר את תפילותינו בהר הזיתים. קדושי גוש קטיף מסרו נפשם על הצלת חבל עזה והנגב הצפוני. מלחמת חרבות ברזל חשפה שוב את החידלון שבהתנהלות מספר מצביעים בתוכנו, חילון של טעות בהבנת המציאות המיוחדת מול האויבים שלו, מבית ומחוץ. שוב נוכחנו לדעת כמה חשובה האחדות בעם ישראל. אריק שרון שיסע את העם. סובב אותנו בכחש במצח נחושה. בטיפשותו הוא גרם להרג נורע ולהרס רב שנים של היישובים והחקלאות בדרום הארץ.
05
שנה טובה ומתוקה,
שנה של אחדות ישראל וקיבוץ גלויות,
שנת קוממיות וניצחון לצה"ל ולעם ישראל,
שנה של הודיה,
שנת ישועות ה' כהרף עין! ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים כיתבו ישירות למייל שלי -
manager@pisrael.com
