- 1.
- עד לפני עשרות שנים בודדות לא הייתה תודעה גבוהה של שימור מבנים בארץ. שירים ומאמרים רבים נכתבו על הריסת המבנה של גימנסיה הרצליה, המבנה ההיסטורי המפואר בלב תל-אביב, לטובת בניית 'מגדל שלום'. ייתכן שהסיפור מתחיל הרבה שנים לפני כן, כשהרב קוק מהלך יום אחד עם תלמידו וחברו הרב חרל"פ ברחובות יפו. כשהם עוברים ליד הגימנסיה, שנוסדה לא מזמן, אומר הרב קוק שכאן יש לברך שתי ברכות: "ברוך מציב גבול אלמנה", על המבנה היהודי החדש בארץ ישראל, ו"ברוך שיעקור עבודה זרה מארצנו", על ההטמעה השיטתית של הכפירה בקדושת ערכי היהדות, בתוך מערכת החינוך, כפי שהיה בזמנו במוסד זה. הסיפור הזה פורסם בספר החדש של הרב אברהם וסרמן שנקרא 'מסילה חדשה', על הרב קוק מול אתגרי החינוך. זוהי סקירה יסודית ומעמיקה על יסודות ההצלחה ועל יסודות המשבר של החינוך ליהדות בדורותינו, עד ימינו ממש.
- פעמים רבות הרהרתי: אילו היה הרב קוק חי היום, לאיזה בית ספר הוא היה שולח את בנו? מי שחושב שיש לו תשובה ברורה וחד משמעית לשאלה זו, יופתע לגלות בספר הנ"ל שהוא טועה. האהבה של הרב קוק למסורת הישנה דווקא, האמונה שלו ששם יצמחו גדולי ישראל, יחד עם הרצון שלו לגדל אנשים שיוכלו להתחבר לכלל הציבור, להשפיע, להאהיב את התורה על הדור הזה, להיות שותפים בבניית מדינה – כל זה מחייב מורכבות גדולה.
- פעם שאלתי את ר' אברום שפירא: "איזה מוסד חינוכי היום הכי קרוב לחינוך התורני שבו וממנו גדלת אתה וחבריך, גדולי ישראל?", הוא השיב כך: "אם אתה רוצה לשלוח את ילדיך לבית ספר שמחנך בדרך שבה אנחנו גדלנו, יש לך רק את ת"ת 'עץ חיים' ואת 'חיי עולם'. האם תשלח את ילדיך לשם?".
- 2.
- אנחנו עם שאוהב להודות לה', "תהילתי יספרו". הרבה יהודים חוגגים תאריך משמעותי מסוים בחייהם, מעבר ליום הולדת או יום נישואין. בדור שלנו זכינו שרבים יהפכו את יום עלייתם לארץ ליום הודיה לכל חייהם, ולפעמים גם לדורות, כפי שנהג הרמב"ם, בזמנו, וכפי שנהג הרב קוק לחוג את כ"ח באייר, יום עלייתו. סיפר לי ר' יהודה סרלואי, ממושב בני דרום, שהוא ואחיו ר' שמואל חוגגים מדי שנה בט"ו בתמוז את יום שחרורם מהנאצים, עת הוחלפו בחילופי שבויים עם הטמפלרים שחיו כאן בארץ. הם נמשו מתוך גיא צלמוות של ברגן בלזן, התבקשו לעלות על רכבת שבסוף מסע ארוך תגיע לפלשתינה, כשהם בספק אם הסיפור אמיתי או עוד אחת מהטעיות הנאצים. 222 יהודים הוחלפו עם טמפלרים שהוחזרו לגרמניה. (אם במבנים עסקינן, הם שבנו את 'מתחם שרונה' בת"א, ואת 'המושבה הגרמנית' בי-ם). את יום השחרור בחרו האחים לחוג עם צאצאיהם מדי שנה דווקא ביום שבו הגיעו לאדמת ארץ ישראל, למחנה 'עתלית'. את ה'תחנון' הם מחליפים בתפילת 'נשמת כל חי'. על הבקשה "ואל תטשנו…לנצח", שנכנסה באורח מוזר לתפילת 'נשמת', שכולה הודיה בלבד, מסביר לי החבר יהודה סרלואי כך: "זו אינה בקשה אלא חלק מההודיה, מראש, על ידי ציון האמונה שה' לא יעזוב אותנו לנצח". אמן. ■
- meirdorfman@gmail.com
