בדרך לכותל

לך לך בזהירות

אביה שלנו נקרא על שם הרב אברהם יצחק הכהן קוק ועל שם סבי אברהם יהושע. התאונה המחרידה שבה נהרג אירעה בדרכו לישיבה באלון מורה, מקום ישיבתו של אברהם אבינו.
כמעט מדי יום ביומו אנו שומעים על הרוגים בכבישים. שמועה על תאונת דרכים כמעט שלא עושה גלים אלא אם כן זו חס וחלילה משפחה שלמה וכדומה. הדם שלנו נעשה זול בעינינו. עדות לכך תראו יום-יום בכבישים כאשר רכבים מזגזגים כי הנהגת או הנהג מחזיקים בטלפון הנייד, משוחחים, או שולחים מסרונים.
מי מאיתנו מקפיד על איתות במעבר בין נתיבים או בפנייה? מי מקפיד על מתן זכות קדימה להולכי רגל הממתינים או אפילו עוברים במעבר חצייה?
מאז קום המדינה נהרגו ונפצעו בכבישי ארץ הקודש פי שניים ויותר מכל המלחמות והפיגועים יחד.

יש אנשים שחוששים לטייל בעיר העתיקה בירושלים מבחינה ביטחונית. ואני שואל: כמה אנשים נפגעו בפיגועים בעיר העתיקה? האם אתם מפחדים לנסוע בנתיבי איילון או בכבישים אחרים בארץ שגבו עשרות אלפי הרוגים ומאות אלפי!!! פצועים?
שפיכות דמים היא אחת המכות הקשות שאנו אחראים לה באופן ישיר. יש כמובן הרבה לתקן ולשפר בתשתיות ובתחבורה, בעיקר ביו"ש, אך הגורם האנושי מכריע בהגדלת הסיכונים לתאונה ח"וח.
תשתית הכביש שנהג בו אביה הייתה מחפירה. בכביש הזה, ליד קדומים, יש סיבוב קשה שנכנסים אליו בפתאומיות, בלי הכנה מראש ובלי שילוט אזהרה מתאים, בור באמצע הכביש בלי כיסוי, מדרון תלול וסכנה של סנוור מרכבים שבאים ממול, שוליים צרים מאוד, ואדי עמוק בצד הדרך וכו'. השקעתי מאמצים רבים בשכנוע הגורמים האחראים לתקן את הבור וכו' בכביש המסוכן. שלחו אותי מאחד לשני. "אין תקציב", "זה לא באחריותי", אלו התשובות שקיבלתי. בלית ברירה פניתי לשר התחבורה ישראל כ"ץ. הוא הורה לטפל במפגעים, והעניין אכן טופל.
אביה התהפך עם הרכב, ותוך כדי התהפכות נתקע בעמוד גדול שניצב בצד הדרך ועקר אותו. ממכה זו מצא את מותו מיד. זהו. שנייה אחת, והחיים היקרים נגדעו. למחרת, בדיוק באותו מקום ובאותה שעה, התהפכה משפחה שלמה עם רכבה. הם ניצלו בעקיפין גם בזכות אביה. השלט שנעקר ממקומו בהתנגשות רכבו של אביה כבר לא עמד במקומו, ולכן המכה שקיבל הרכב המשפחתי הייתה רכה יותר. אפשר לומר בצמרמורת שבמותו הציל אביה אחרים וציווה לנו את החיים.
נזכיר ונזהיר כאן גם מפני רוכבי הדו גלגלי – הם פגיעים, מסוכנים ומסתכנים ביותר. אין-ספור פעמים אני מזדעזע לראותם רוכבים בסיכון עצמם ובסיכון הזולת באופן הקרוב לפשיעה.
אביה זכה לעשות חסד בדקות שלפני מותו ולסייע בחילוץ רכב של נהגת שנתקעה ליד קדומים. הוא לא הסכים לזוז משם עד שראה את הרכב של הגברת יוצא בבטחה לדרכה (אשמח לשמוע בבקשה, אם מישהו מכיר את הגברת הנכבדה הנ"ל, שאביה סייע לה בתחנת הדלק ליד קדומים, כדי שאוכל לשמוע ממנה על מעשה החסד האחרון של אביה).
חסד, זה כל הסיפור. עשו חסד עם עצמכם ועם ילדיכם ותנו דוגמה אישית בנהיגה בכביש ובלכתכם בדרך. עשו חסד עם הזולת ותנו לאחר זכות קדימה אפילו אם לא מגיע לו. עשו חסד עם המדינה היקרה שלנו וסייעו בהפחתת המוות והפציעות המיותרות. עשו חסד עם מי שלומד מכם איך להתנהג במעבר חצייה ובנהיגה אחראית ומתחשבת.
מניסיוני המר אני יכול להעיד שכל מוות או פציעה הם פיגוע רב-נפגעים. בכל תאונה נפגעים גם כל בני המשפחה, אף שלא היו בגופם בזירת הפגיעה הישירה. חבורת הנפגעים בעקיפין כוללת את המשפחה המצומצמת והמורחבת, את החברים, את הידידים ואת השכנים הקרובים.
אנו שומרים על קשר עד היום עם רבים ממוקיריו של אביה ושומעים מהם עליו ועל הגעגועים אליו. סבא של אביה מתפלל בערגה זה 12 שנה, יום-יום, חג ושבת, כאשר תמונתו של אביה מבצבצת מהסידור. י"ב במרחשוון הפך לכל המשפחה משמחה ליגון, והוא מקרין על כל מחשבותינו ומעשינו. אנו עוסקים יום-יום במעשים וביוזמות שממשיכים את דרכו של אביה בחסד ובאהבת התורה והארץ. אנו עסוקים בעשרות מיזמים מרתקים ומאתגרים, אבל הכול כמובן לא ישווה לדקה אחת עם הבן האהוב.
ביום ראשון נעלה לקברו של אביה בהר הזיתים ונבטיח שנמשיך ונפעל לעשות את ארצנו רגועה יותר, אוהבת יותר ובטוחה יותר.
בואו נעשה עוד חסד קטן ונשמור על החיים.
אי אפשר שלא להידרש לפיגוע הדריסה שנעשה השבוע במכוון נגד אירוע ההתרמה וההצדעה למפעלו האדיר של יקירנו הרב אלימלך פירר. מפעלי עזרה למרפא הצילו ומצילים בכל יום זה שנים רבות עשרות אלפי חולים ופצועים הזקוקים לעזרה דחופה בהשגת תרופה נדירה, בהטסה לניתוח דחוף מציל חיים בחו"ל, בפינוי חרום לטיפול בארץ, בהשאלת ציוד רפואי נדיר ויקר, בהכוונה מיוחדת לרופא מומחה, בייעוץ לטיפול מסובך יום ולייל ועוד.
המלחמה נגד הדרת נשים נועדה למנוע פגיעה בזכויות הנשים. השבוע נעשה ניצול ציני בגלל פרסומו של הרב פירר, שכן פגיעה בו תביא להרבה כותרות. לא הייתה כאן כוונה לסייע למישהי אלא פשוט מזימה צינית לפגוע במפעלו העולמי של הרב, איש החסד.
אני ממליץ מכל הלב שנתגייס כולנו לתרום ל'עזרה למרפא' ולסייע לרב פירר. כך נכשיל את המזימה הזדונית לפגוע בו, וד"ל.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■