סיפר לי הרב ישעיהו הדרי, ראש ישיבת הכותל: אמר לי הרב אושפיזאי הזקן, הרב של רמת גן, שהיה תלמיד בישיבת ‘מרכז הרב’ בזמן מאורעות תרפ״ט, שהמחיצה בכותל היתה אחד התירוצים לפרעות. הועדה שהקימו הבריטים הציעה שמשום כבוד הרבנים היא תבוא אליהם, ובלבד שיהא זה בשתיקה, ללא תקשורת. אמר הרב קוק – ‘אני מעדיף לטרוח לבוא לוועדה ושהדברים יתפרסמו’, וכך היה. שאלו אותו בועדה: ״מה לכם ולכותל? הרי באמת אתם רוצים להרוס את המסגדים של המוסלמים, ולבנות את בית המקדש על אבן השתיה, לא כך?״ השיב הרב קוק: ״המחקר הולך ומתפתח, ונראה שבקרוב יוכל האדם להגיע לירח. האם תסכימו לקנות היום כרטיס טיסה לירח?״ ״בינתיים יש לנו את הכותל!״ קבעה הועדה, וכך יצא החוק ‘בדבר המלך ומועצתו’, שיהודים יורשו להתפלל בכותל, אבל ללא כל אביזרים, תיאסר הכנסת כסאות, מחיצה וכו’. וכן, תותר תפילה ופולחן דתי בלבד. למשל – הריקוד במקום יאסר, מלבד בקידוש לבנה, שזה חלק מסדרי התפילה [כך בחוק הבריטי!]. לקראת יום כיפור הקימו מחיצה, ועליה היו מאבקים רבים [כמו השופר במוצאי כיפור, כידוע]. יום אחד בא הרב אושפיזאי לרב קוק וסיפר לו בשמחת ניצחון שהם הצליחו להערים על הבריטים ולרקוד בכותל. הגיב הרב קוק: ״ומה עם מורא מקדש?״
פעם דנתי בפני רבותיי בשאלת ריקוד בסעודת מצוה בימי ספירת העומר ו’בין המצרים’. הגרז״ן גולדברג זצ״ל, חתן הגרש״ז אויערבך, נטה להתיר, ויבלח״א הרב אביגדור נבנצל, תלמיד הגרש״ז, נטה לאסור. הבאתי שתי ראיות להתיר, אחת מלשון ה’פרי מגדים’, והאחרת מדברי הרמ״א שאומר שבקידוש לבנה רוקדים כנגדה. והרי נוהגים לקדש לבנה במוצאי תשעה באב, שאז עדיין נוהגת אבילות תשעת הימים, ובכל אופן רוקדים! על כך השיב הרב נבנצל שאיננו זוכר שראה את הרב זצ״ל (=הגרש״ז. מ.ד.) רוקד בקידוש לבנה של אב ושל אייר, ובסעודות מצוה בכלל. ואילו הגרז״ן סבר שזו ראיה נכונה, ואגב הוסיף: ״בכלל, פלא גדול בעיני שיש יהודים אשכנזים שלא רוקדים בקידוש לבנה, והרי זה מפורש ברמ״א!״
