01
בסוף השבוע שעבר צעדנו יחד עם רבבות יהודים אל עבר הישוב חומש. כאחד שגורש בילדותו מהישוב שאנור, לא יכולתי שלא להתרגש אל מול המראה של כבישי צפון השומרון שהתרגלו לפנים ערביות – מלאים ברבבות יהודים מכל רחבי הארץ שצועדים בנחישות בגשם ובקור, מעפילים מעלה אל ההר.
קציני הצבא והמשטרה שעד שעות בודדות לפני כן ניסו למנוע את הצעדה, הבינו שמול עוצמות כאלו של אהבת הארץ שפיעמו במשתתפי הצעדה אין כל כך מה לעשות, ונאלצו לחזות במו עיניהם במפגן התמיכה האדיר שביטא עם ישראל ברגליו.
אך למרות הכל היה משהו שצרם לי.
דווקא ההיענות המדהימה של עם ישראל הדגישה עוד יותר את חוסר הפעילות במערכה על יהודה ושומרון בימים של שגרה.
הדבר גרם לי להרהר מה זה אומר עלינו כעם שאנחנו נזכרים להתעורר בכל פעם רק אחרי פיגוע רצחני או כשחרב הגירוש מונפת מעל ישוב ותיק.
בשניהם בדרך כלל זה כבר מאוחר מדי…
02
השתלשלות האירועים כבר כמעט קבועה וידועה מראש: בכל רצח או פינוי, אלפי בני נוער ומבוגרים מתמלאים ברוח של ציונות ואהבת הארץ, ויורדים לשטח להיאבק בגופם כנגד הפינוי או הרצח הבא. כמה שבועות לאחר מכן האש שבערה בלבבות האנשים – יורדת, והרוח שיכלה להביא לשינוי משמעותי במערכה על ארץ ישראל, לצערנו דועכת לאיטה.
ובכל זאת, אצלי לפחות, ההרגשה באירוע האחרון הייתה שהפעם האירוע שונה ועוצמתי הרבה יותר. כמות האנשים שלא נראתה כמעט באף אירוע של נאמני ארץ ישראל בעשור האחרון, הנחישות והאמונה בצדקת הדרך שהייתה מנת חלקם של האלפים שצעדו לחומש, היו מרשימים במיוחד ועוררו אצלי תקווה שאולי, רק אולי, נצליח הפעם לשמר את האש בלבבות ולרתום אותה למאבק הכללי שמתנהל במלוא עוזו ביהודה ושומרון.
הנטייה שלנו כעם להתעורר רק אחרי אירוע מטלטל – טבעית ומובנת, אך לעולם לא נצליח לנצח במערכה באמצעות מלחמת מאסף. כדי לנצח במערכה שמתנהלת מול הרשות הפלסטינית על עתיד יהודה ושומרון, דרושים מהלכי התיישבות יזומים ומאורגנים של הקמת נקודות התיישבות חדשות, פריצת דרכים אסטרטגיות, הקמת חקלאות עניפה במרחב הפתוח ויצירת רצפי התיישבות.
03
חשוב להבין, לא מדובר כאן בעוד מאבק נקודתי כזה או אחר, עתיד יהודה ושומרון נמצא כעת על כף המאזניים: האם תוכנית סלאם פיאד להשתלטות ובניה ערבית בכל שטחי יהודה ושומרון עד שנת 2030 – תיבלם, או שחלילה תצליח במזימתה ומדינת טרור תקום בלב הארץ כשהיא חונקת את הישובים הקיימים.
כדי לנצח במערכה הכוללת – האלפים שנהרו בחומש השבוע למפגן תמיכה מרשים אך חד פעמי, צריכים להתגייס ולקחת על שכמם חלק במאבק על עתיד יהודה ושומרון.
המאבק על המשך הנוכחות היהודית בחומש יסתיים בעז"ה בניצחון בתוך כמה חודשים וישיבת חומש המסורה רק תגדל ותצמח בעקבות הפיגוע הקשה, אך שאר המרחבים עדיין יישארו שוממים מיהודים ותחת סכנת השתלטות ערבית.
לא מצופה מכל אחד לעזוב מחר את מקום מגוריו ולשנות לחלוטין את אורחות חייו, אך אם כל אחד יקח על עצמו להגיע להתנדב כמה שעות בשבוע באחת הגבעות, לעזור בציוד לוגיסטי או לתמוך באופן כספי מרחוק בפעילים בשטח – נצליח בעז"ה לנצח במלחמה על הארץ. ■
לתגובות: e0587310312@gmail.com
לא אשכח איך באחד מהפינויים שהתרחשו במהלך נסיונות העלייה חזרה לישוב שאנור לפני כ-6 שנים, יהודה פשוט נאחז באחד העמודים ולא הסכים להתפנות מהמקום.
השוטרים החלו לתקוף אותו באגרופים ובעיטות ומשזה לא עזר התיזו על פניו מיכל שלם של גז פלפל.
בכל הזמן הזה יהודה ישב וסבל אך לא הסכים להתפנות מהמקום ברגליו, ורק זעק מלבו לעבר השוטרים, "איך אתם מעיזים לפגוע ככה בארץ ישראל?!"
מסירות הנפש והארת הפנים של יהודה תהיה נר לרגלינו.
יהי זכרו ברוך!
