מבוכה גדולה – לעצור או להמשיך?

שלמדתי ב״נתיב מאיר״ אמר לי הרב ברוך מרדכי אזרחי שליט״א, ראש ישיבת עטרת ישראל וחבר ׳מועצת גדולי התורה׳: לכם אין מושג מיהו ראש הישיבה שלכם, מהי גדלותו של הרב אריה בינה! בישיבת מיר בחו״ל נחשב לעילוי. לא כל בחור היה יכול כמוהו לפרסם מחידושי תורתו בירחון התורני החשוב “כנסת ישראל״…
זה המריץ אותי לגשת יותר לרב אריה בינה זצ״ל, שהקים גם ישיבות הסדר רבות, ושאף להמשיך בהן את מסורות עולם התורה הישן. פעם הוא שאל אותי: ׳אתה יודע מי היה ר׳ חיים עוזר גרודז׳ינסקי?׳ כדי לא להכניס ראשי בין הרים גבוהים השבתי בזהירות: ׳ר׳ חיים עוזר היה מגדולי הדור הקודם׳. ור׳ אריה השיב: ׳לא נכון. ר׳ חיים עוזר היה גדול הדור הקודם!׳
והוסיף: פעם היתה מחלוקת גדולה בעולם התורה בענין הלכתי. אמנם הייתי בן 17, אבל חשבתי שיש לי משהו לטעון בנושא, ובהיותי בוילנא ביקשתי פגישה עם ר׳ חיים עוזר. אמרו לי: תגיע לביתו לסעודה שלישית. הגעתי לבית הומה אדם, (ר׳ חיים עוזר לא זכה לפרי בטן, היו אלה אורחים ותלמידים. מ.ד.), ישבתי עם כולם, לא ידעתי מה בדיוק קורה. במהלך הסעודה פנה אלי ר׳ חיים עוזר ואמר לי: תגיד! התחלתי לטעון, הבאתי מקורות לחיזוק דברי. פתאום שמתי לב לכך שאני מדבר ור׳ חיים עוזר עסוק בשיחה, פותח מכתב שקיבל, מעיין באיזה ספר, משיב לשאלה. “היתה לי חלישות הדעת. אני מדבר ור׳ חיים עוזר לא מקשיב״. האם הוא רומז לי שאין דעתו נוחה? שאפסיק? אבל הרי הוא אמר לי להגיד…המשכתי עד הסוף. –׳סיימת?׳ הוא שאל. –׳כן׳, השבתי. ואז הוא חזר להגיב על כל טענותי אחת לאחת: ׳את הרמב״ם שהזכרת אפשר להסביר אחרת, ועי׳ בספר פלוני. לגבי ההוכחה מהתוס׳ במסכת פלונית- אין זו ראיה משום ש….׳ וכך עבר על כל דברי והגיב לראיותי, אחת לאחת.
הרב קוק, כרב ראשי לא״י, השתוקק לעליית ר׳ חיים עוזר, ואף הציע הצעה מעשית: נחדש מעין מעמד נשיאות, ור׳ חיים עוזר, במקום ׳רשכבה״ג׳ יעלה לארץ כנשיא האומה. לא זכינו…