הרב אריאל בראלי הוא רב המועצה המקומית בית אל וראש מכון ׳משפט לעם׳.
גאון בתורה ובמידות
זכיתי ללמוד בישיבת מרכז הרב שמונה שנים, כאשר מקום הלימוד והתפילה שלי היה בספסל מול ראש הישיבה הגר״א שפירא זצ״ל. אי אפשר לתאר את התחושה המרוממת שבה אתה פותח את היום בתפילה ולפניך עומדת דמותו של ראש הישיבה. היה זה מחזה מרטיט לב החוזר על עצמו בדייקנות מידי יום, כאשר ראש הישיבה עומד וראשו שקוע בסידור הקטן האחוז בידיו למשך כל התפילה, לא מסיר את עיניו, לא פותח ספר ללמוד, ראשו טמון בסידור כביכול אינו יודע את הדברים בעל פה. הרב עולה לדוכן בזריזות לברכת כהנים וחוזר לסידורו. הרב מתאמץ בתפילה, תפילה מקירות ליבו על כלל ישראל ועל כל אותם אנשים שפנו אליו בבקשה ובעצה, את כולם הוא לקח ברצינות משל היו בניו.
השיא היה כאשר הרב היה חזן במוסף ביום כיפור והתפילה פורצת מפיו ומרוממת את כל הישיבה לעולם העליון שבו הוא שרוי, לעולם הרוח שבו אין מגבלות גופניות. הרב שהיה קטן קומה עמד על רגליו שעות רבות כאשר תנועותיו מדודות וזריזות.
כל יום לאחר התפילה הרב היה מתעכב בבית המדרש וענה בסבלנות לכל השאלות שהכנו למרות שידע שהם נשאלות רק לצורך השיחה עימו, עד לרגע שבו הגיע השליח מטעם הרבנית המבקשת ממנו לבוא לארוחת בוקר, ואז ראש הישיבה לימד אותנו מה היא זוגיות אמתית ובדרכו החיננית המאופיינת בהומור שנון הודיע לנו שזו פקודה שהוא חייב למלא…
הרב אברהם סילבצקי הוא ר״מ בישיבת מרכז הרב וראש כולל עיון בה
״חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה״ (משלי א׳ כ׳)
מורנו ורבנו, מלבד היותו מקים עולה של תורה ומעמיד תלמידים לאלפים כראש ישיבה, ומלבד היותו דיין ופוסק לרבים ורב ראשי לישראל, מכוח גדלותו ושיעור קומתו היה מנהיג ומורה הדרך הזועק את זעקתה של ארץ ישראל ויושביה.
תפיסתו ההלכתית והאמונית בכל הנוגע לארץ ישראל כממשיך דרכם של מרן הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה זצ״ל, היתה עקבית וברורה. משנתו הסדורה של רבנו פורסמה כבר בראשית התהיה בדבר יחסנו ההלכתי ליהודה ושומרון, כמענה לשאלה בעיתון הצופה. זאת רק ימים ספורים לאחר מלחמת ששת הימים. מני אז גילה רבנו את דעתו במקומות שונים ולאחר פטירתו של מו״ר הרב צבי יהודה זצ״ל אף הוביל בעוז וללא חת את המאבק על קיום מצוות יישוב ארץ ישראל.
בדרכי ההנהגה של רבינו באו לידי ביטוי מעשי תורתו הגדולה ומידותיו התרומיות. זכיתי להיות קרוב לרבינו בשנים בהן הוביל והנהיג למעשה את המאבק בגירוש גוש קטיף. ניתן היה לחזות אז כיצד רבינו מגשים ומוציא מן הכוח אל הפועל את כל הכללים והעקרונות הגדולים ה׳כתובים על הנייר׳ בעולם המעשי הקונקרטי. במקום הנהגתו התקיפה שם מצאת את רגישותו ואהבתו לזולת. במקום הכרעתו הברורה והחדה שם מצאת גם את לבטיו וספקותיו ההלכתיים שהתבררו שוב ושוב עד לאחת. במקום הפרסום וגילוי הדעת שם מצאת את ענוותנותו ואת בריחתו המוחלטת מן הכבוד. אי אפשר שלא להיזכר ברבנים מכל הזרמים שבאו לשבת סביב שולחנו. בפעילים בעולם העשייה, חברי מועצת יש״ע ושאר אנשי המעשה שהיו באים להתייעץ ולבקש ממנו להכריע בשאלות מעשיות. כולם מצאו ברבינו אוזן קשבת חכמה ופקחות ודעת תורה מכרעת המכוונת לאמיתה של תורה.
תורתם הגדולה של רבותינו מרן הרב קוק והרצ״י לבשה צורה מעשית שלמה בהנהגתו של רבינו. פסקו המפורסם בעניין סירוב פקודה, בראש ובראשונה היה בעיניו של רבינו בירור, קבל עם ועולם, של מקור קדושתו וטהרתו של צבא ההגנה לישראל. צבא השואב את כל קדושתו ותוקפו אך ורק מכך שהוא ממלא ומקיים את רצון ה׳.
ההנהגה והנשיאה בעול תבעה גם תביעות פיזיות מרבנו, בהיותו בגיל זקנה ושיבה. מלבד העובדה שכמעט ולא ישן באותם ימים ולא נח ולא שקט יומם וליל, היה משתתף בעצרות ותפילות לצורך העניין. באחת הפעמים בהן נסע רבנו בגילו המופלג לגוש קטיף לחזק את המתיישבים, אמרה הרבנית ע״ה לפעילים שבאו לקחתו: ״הרב עושה כל כך הרבה, קשה לו, הוא זקוק למנוחה!״. בתגובה אמר הרב: ״למתיישבים קשה יותר״…
הרב חיים שטיינר הוא זקן רבני ישיבת מרכז הרב ונשיא ישיבת עטרת נחמיה בתל אביב.
רב אברום היה אגדה
הערכה עצומה כמו שהעריכו גדולי ישראל את ר׳ אברום אינה דבר מצוי, הם התייחסו אליו כגאון עולם. הגרי״ז מבריסק, לדוגמה, העריך אותו מאוד והעריץ את כוחו בהלכה, תמיד דיבר בשבחו. הוא אמר שר׳ אברום ענק. אכן הוא היה ענק באמת. ענק עצום. כשהופיע אחד מספרי השו״ת של מרן הרב זצ״ל, ראיתי שר׳ אברום לקח אותו לידו ותוך שעתיים וחצי גמר את כולו! גאון אדיר.
ר׳ אברום היה מקורב מאוד לחזון איש. מידי פעם היה נוסע אליו לדבר איתו בלימוד. החזו״א העריכו מאוד ונהג בו כבוד כפי שלא נהג עם רבים. כאשר ר׳ אברום היה תלמיד בישיבת חברון, הגיע פעם החזו״א לישיבה וכל התלמידים יצאו לקבל את פניו. החזו״א הבחין שר׳ אברום נמצא ביניהם, הוא הצביע מולו ואמר לו: ״אתה לא צריך להיות פה, אתה צריך לחזור ללימוד!״.
החזו״א אמר לראש ישיבת פוניבז׳, הרב כהנמן, שימנה את ר׳ אברום לר״מ בפוניבז׳, אבל ר׳ אברום סירב לכך. הייתה לו גם סיבה אישית – כי אימו האלמנה הייתה בירושלים, ומידי יום ביומו הוא היה נכנס אליה בבוקר ומבשל לה מרק. זה ר׳ אברום! הוא היה אדיר בכול – בהלכה, בהתנהגות, בשיח עם תלמידים, ועוד ועוד.
הרצי״ה הכיר אותו במאה שערים. הם היו מדברים בלימוד, נוצרה אצלו הערכה רבה לר׳ אברום, והוא הביאו ללמד בישיבה. שררה ביניהם ידידות רבה והיה מיזוג יפה מאוד בישיבה, ודאי שמחלוקת לא הייתה ביניהם. היה מקובל שהרצי״ה גדול מאוד גם באמונה, ור׳ אברום העריך והעריץ גם את כוחו ההלכתי וגם את כוחו האמוני. תמיד היה מצטט מדבריו וסמך עליו מאוד.
הרצי״ה מצידו העריך מאוד, כיבד ואהב את ר׳ אברום, וסלל את הדרך לכך שהוא ימשיך אחריו בראשות הישיבה, ככה זה נקבע על ידו. כבר בחייו – הרב צבי יהודה היה ׳ראש הישיבה׳, ור׳ אברום כונה ׳ראש ישיבה׳. הרצי״ה אף התייעץ אתו רבות בעניינים שונים בהנהגת הישיבה, או בשאלות כמו יציאה להפגנות וכדומה. הם היו בקשר הדוק מאוד. גם הוראת ר׳ אברום לסרב פקודה בגירוש גוש קטיף הייתה בהתאם להוראת הרצי״ה בזמנו.
ר׳ אברום היה כאב לתלמידים, היה יכול לשוחח עם תלמיד לילה שלם. כאשר היינו תלמידים בישיבה, נהגתי להגיע אליו יחד עם חברי הרב יעקב אריאל מידי שבת בשבתו ללמוד איתו בביתו. במשך שנים רבות הוא הקדיש לנו את שעות אחה״צ. למדנו בעיקר קצות החושן ואבני מילואים. הוא אמר שמי שלא יודע אותם אינו תלמיד חכם… רק קראנו שלוש שורות והוא התחיל לפלפל… בלי להכין מראש. היינו ממשיכים ללמוד במוצ״ש, ואחרי הלימוד הזה הוא היה גולש לדבר איתנו בענייני החלק האמוני שבתורה.
הוא חי בפשטות, גר בדירה פשוטה. כשירד גשם כל הדירה נשטפה, וככה הוא למד תורה.
עם כל גאונותו הוא היה כ״כ עניו. יכלו לשאול אותו מה שרוצים, תמיד האיר פנים. תמיד היה ברוח טובה, ומשמח באיזה דבר חידוד. עניו שבענווים, אבל כשרואים את תורותיו מבחינים – הוא היה ענק שבענקים!
