בדרך לכותל

מחיית עמלק על ידי לוחמי המחתרות

01
בשבת זכור, לפני הזריחה, עטיתי את מעיל הגשם ויצאתי בדרכי לתפילת שחרית בכותל. דילגתי בין השלוליות ותמרנתי בין טיפות הגשם.
לפתע, בקול רעש גדול ומתגלגל, מקצה ירושלים עד מזרחה, נפתחו ערובות השמים וגשם עז ניתח ארצה.
מצאתי מחסה זמני מהגשם המתגבר, בסמטה קטנה, ליד רחוב יפו והתעטפתי באכזבה.
עוד אני מחשב את צעדיי, עלתה בי התובנה, בהבזק של ברק, שזהו רצון ה׳ ושכל עכבה לטובה.
והנה, אני מרים את עיני ומוצא עצמי ניצב בפתחה של חצר ירושלמית גדולה, של ‘בית היתומים הספרדי׳, שברומה שוכן בית הכנסת האהוב עלי כל כך, ‘אחדות ישראל׳, של ר׳ אריה לוין, להנצחת המחתרות.
אין מקום טוב יותר מלמחות את זכר עמלק, מאשר כאן, בבית הכנסת ‘אחדות ישראל׳ – חשבתי לעצמי. הרי בית הכנסת מנציח את הקדושים, לוחמי המחתרות ועולי הגרדום הי״ד, שמסרו נפשם בעוז, באמונה ובנחישות, כדי לסלק, למגר ולמחות את עמלק מארצנו.
בשעה זו, של ‘לפנות בוקר׳ של שבת, היה עדיין בית הכנסת כמעט ריק מאדם. הגבאי הוותיק והמסור ובעל הקורא הוותיק, לואי ליפסקי, היה עסוק בהכנת ספרי התורה, בארון הקודש, שתחתיו הסליק הסודי, שבו הוחבאו נשקיהם של לוחמי האצל והלח״י. לפני שמגיעים המתפללים, לואי מארגן גם את השולחנות לקידוש המפורסם, שנערך באופן קבוע לאחר הסיור המודרך, אותו הוא מקיים לאחר התפילה, לסקרנים ולאורחים.
אט אט התמלא האולם העתיק והמרשים, שכולו אומר כבוד, במתפללים קבועים ובאורחים רבים וחשובים. לשמחתי הגיע גם ידידי היקר שצועד עד פה דרך קבע משכונת קטמון, כבשליחותו של ר׳ אריה לוין, מלווה בבניו החמודים, עו״ד איתן ויטלזון. איתן הוא בנו של ר׳ יוסף ויטלזון ז״ל, לוחם האצ״ל, הגבאי המיטולוגי, שהתבקש באופן אישי, על ידי ר׳ אריה לוין, לשמור על בית הכנסת ולקיים בו תפילות לדורי דורות, וכן להזכיר ולהנציח בכל תפילה, את לוחמי המחתרות ואת עולי הגרדום, קדושי עליון, שאותם ליווה ר׳ אריה, תמך ועודד.
פעמים רבות כתבתי כאן על גדולתו וענוותנותו של ר׳ אריה לוין זצ״ל, ועל מסירותו ואהבתו ללוחמי המחתרות. באותם ימים, שלפני פרוץ המדינה, המחתרות עשו את חובתנו, כפרטים, למחות את זכר עמלק שעיכב את גאולת ישראל. היום כשיש לנו ב״ה מדינה נפלאה וצבא חזק, חובת מחיית עמלק מוטלת עליהם כ׳שליחי עם ישראל כולו׳.
אני מזמין בחום, כל אחת ואחד מכם, לבוא ולהתפלל בכל שבת, בערב ובבוקר, בבית כנסת ‘אחדות ישראל׳ שמאחורי ׳מרכז כלל׳ בין רחוב יפו לאגריפס, וליהנות מתפילה מרוממת, מרגשת ומיוחדת. אולי תזכו לשמוע כאן את ראש העיר, משה ליאון, שעובר פעם ב… לפני התיבה, ומסלסל בקולו הנעים, בבקיאות מופלאה את מזמורי תפילת השבת, של כל העדות. תיהנו בוודאי מאד, משיחותיו ודבריו המרתקים של רב בית הכנסת, ר׳ בנג׳י לוין, יבדל״א, נכדו של ר׳ אריה לוין, שבנועם הליכותיו, באהבת ישראל שלו ובחכמתו המיוחדת, מזכיר כל כך את סבו היקר.
תוכלו לקבל כאן גם עידוד וחיזוק, אישי, לאומי וציוני, מהגיבורים שמונצחים כאן, אחד אחד, על שלטי הענק, שמעטרים את היכל התפילה. ואולי, אולי תוכלו למצוא כאן גם שידוך הגון… לבן או לבת.
02
השבוע הלך לעולמו אוד מוצל מאש, הרב יוסף ברמסון זצ״ל, מוותיקי ואהובי תלמידיו של הרב צבי יהודה הכהן קוק.
הרב יוסף ברמסון היה בנו של ד״ר יעקב, רופא מפורסם מצפון הולנד.
אימו זכתה להגיע מספר פעמים לארץ ישראל, בשליחות ציונית, אך לא הספיקה להגשים את חלומה לעלות לארץ הקודש ונספתה ברעב ב״מחנה הכוכבים״ בברגן בלזן, לשם גורשה באכזריות, עם ילדיה. הילדים והאב ניצלו, בדרך נס ועלו לארץ ישראל.
הרב ברמסון היה תלמיד ישיבת ‘מרכז הרב׳ אך זכה גם ללמוד אצל הרב בנימין אשלג המפורסם, ענק בתורת הקבלה, בנו של בעל ‘הסולם׳.
הרב ברמסון היה איש חזון ומעש, מורה בקיא בהיסטוריה, שבהדרכתו של הרב צבי יהודה, הקפיד ללמד אך ורק בתאריכים עבריים. הוא כינה את המקצוע – ‘היס-תורה׳ מכיוון שלימד את תלמידיו לפקוח עיניים ולראות בכל דור ובכל תקופה את ‘המהלך האלוקי׳ שבמשק כנפי ההיסטוריה – ״בינו שנות דור ודור״.
הוא היה בין מקימי הישיבה לצעירים שליד ‘מרכז הרב׳ ובין מייסדי רשת ‘צביה-נעם׳.
בימי לימודיי במרכז הרב זכיתי להתארח בביתם של ברכה ויוסף ברמסון פעמים רבות. הרב ברמסון אהב לשמוע ממני סיפורים חיים מבית מדרשו של הרב צבי יהודה, אותו שימשתי בדבקות ובהערצה רבה, באותם ימים.
בשנים האחרונות זכיתי לפגוש את הרב ברמסון כאשר צעד את צעדת הבוקר וחלף ליד ביתי. כשהבחין בי, בדרכי למשרד, כמעט על בסיס יומי, הוא טרח להתעכב ולחזק אותי תוך שהוא מציין את העובדה שהוא נהנה מאד לקרא מידי שבת, בשקיקה, את גיליונות ‘גילוי דעת׳. ‘מדוע לא תוסיפו עוד טור שמספר על הרב צבי יהודה׳? כך היה ספק מפציר, ספק מייעץ.
הרב ברמסון היה עדין נפש. בעל ענווה מיוחדת. מכבד את הבריות. בעל מזג נעים ואופטימי מאד. לעולם לא הוציא מלה רעה על משהו או על מישהו.
הרב ברמסון הוציא לאור ספרים רבים בנושאים רבים כמו – היסטוריה של עם ישראל, משנתו וחייו של הרב צבי יהודה כמו – העלאת יהודים לארץ ישראל בשליחות הראי״ה, ‘במערכה הציבורית׳ ליקוטים מתוך דברי הרב צבי יהודה בנושאי ציבור ומדינה, חכמת תורת הנסתר ופנימיות התורה, חזונם של גדולי ישראל, מפעל ההצלה של הראי״ה קוק, שלמות הארץ ועוד ועוד.
במשך שנים רבות ניהל עם רעייתו המסורה, הרבנית ברכה שתחי׳, גמח״ים גדולים וידועים לתמיכה בחסרי כל.
ביתם בקריית משה, בסמוך ל׳מרכז הרב׳, ובסמוך, תרתי משמע, לביתם של ראשי הישיבה, הרב שאול ישראלי והרב ר׳ אברום שפירא, היה תמיד פתוח וידוע לכל אחד ואחת. היה מלא באורחים ובשמחות. בית ציוני, מקרין וקורן באהבת הבריות ובאהבת התורה והארץ ובאהבת חיילי צה״ל. בית מלא וגדוש בחסד אמיתי, לשם שמים, ללא גבול וללא בקשת תודה או שכר.
נמשיך את דרכו של הרב יוסף ברמסון. נרבה באהבת הבריות, ואהבת הארץ ונקדיש מאמצים לפעילות תורה וחסד. יהי זכרו ברוך.
03
בימים אלו של קור קיצוני, מלחמה אכזרית בעולם וריבוי פליטים יהודים ושאינם יהודים, ‘הבית של אביה׳, ברחוב שטנר 3, ירושלים, פתוח עבורכם, מכל הלב, כמו תמיד ויותר.
כל עולה או פליט, שזקוק למעיל חם, לשמיכה, לבגד למבוגר, לאשה או לילד, מוזמן לבא ולהצטייד ללא עלות. אם אתם מכירים מישהו שהגיע לארץ או נמצא באזור ריכוז של פליטים וחסר לו דבר מה, אתם מוזמנים להיכנס ל׳בית של אביה׳ ולהיות חולייה מקשרת.
אנו פועלים כעת, בל״נ, לארגן משלוחים של בגדים ושמיכות לעולים בארץ ולאלו שבדרך. תוכלו לעזור בתרומות של בגדים ובהמלצה על כתובת של עולים חדשים. לעדכונים – דף הפייסבוק של ‘הבית של אביה׳, 02-5350900, office@kerenavia.co.il. תזכו למצוות.
שבת שלום של הפסקת הרג חפים מפשע. של תוספת באהבת ישראל וקיבוץ גלויות. בענק.

ראש הממשלה לשעבר, לוחם ומנהיג האצ"ל, מנחם בגין, בבר המצווה
של בנג'י (בנימין) לוין יבדל"א, נכדו של ר' אריה לוין, רב האסירים

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.