לפני כמעט עשור, פעל בשומרון צו אלוף המורה לפועלים פלסטינים לבצע "סגירת מעגל" במעברי הגבול היבשתיים בין יהודה ושומרון לשטחי ישראל על מנת שכוחות הביטחון יוכלו לנטר ולוודא כי הפועלים לא ישהו בישראל במהלך הלילה אלא במקרים להם ישנו אישור.
בעקבות פרסום הנושא בתקשורת הצו בוטל ופלסטינים הורשו לחזור לביתם באופן ישיר מישראל ליהודה ושומרון.
ביטול הצו יצר מציאות שעליה התלוננו תושבים רבים בשומרון לפני כן, הפלסטינים ותושבי יהודה ושומרון נסעו יחד בתחבורה הציבורית לשומרון.
בעבר, סיטואציה זו העלתה שאלה בטחונית אך משנת 2012 גורמים בצה"ל דיווחו כי אין חשש בטחוני לחזרתם של הפועלים בתחבורה הציבורית. יחד עם זאת, מדובר בעלייה דרסטית ומיידית של השימוש הציבורי באוטובוסים עקב חזרתם היומית של 80 אלף פועלים פלסטינים ליהודה ושומרון נוסף על האוכלוסייה הקיימת.
מאז ועד היום, פורסמו ברשתות החברתיות תלונות רבות של נשים ונערות על הטרדות מיניות מצידם של הפועלים הפלסטינים.
אני תושבת אריאל 8 שנים, תמיד ידעתי על הנושא כמו כל תושב בשומרון, שמעתי תלונות ואף התלוננתי בעצמי בפני ראש העיר לא פעם על מצב התחבורה הציבורית בשומרון אך עד שלא הוטרדתי, לא חשבתי לחקור לעומק את הנושא. כל יום אני נוסעת באוטובוסים מלאים לגמרי, כבר מהתחנות הראשונות, בגברים. אין מושבים פנויים ועל כן אני נאלצת לעמוד כשאני מוקפת בגברים מכל צדדי, אני יודעת שאין לי לאן לברוח גם אם ארצה. מבטים מטרידים הם עניין שבשגרה אך במרץ האחרון, על האוטובוס בדרך הביתה, אחד מהפועלים באוטובוס הצפוף הרשה לעצמו לגעת בי באופן מיני ומכוון. הסתכלתי על הגבר שישב לידי והוא הרחיק את ידו מיד. לאחר כמה דקות הוא עשה זאת שוב, אחסוך מכם את התיאורים.
כעסתי. זעמתי וצעקתי אליו שיפסיק לגעת בי. הוא התחיל לצחוק וזה גרם לי לכעוס עוד יותר. איימתי עליו שאם ייגע בי שוב הוא יחטוף, אך הוא ניסה שוב. וחטף.
צעקתי לנהג ובאוטובוס קמה מהומת אלוהים, זה מה שגרם לי לרדת בתחנה הקרובה ולא להמשיך בנסיעה, מיותר לציין שלא התקשרתי למשטרה ולא חשבתי שהם יהיו לי לעזר, רק רציתי לצאת מהסיטואציה המסוכנת הזו. מקרה נוסף קרה לפני חצי שנה: פועל נוסף ניסה לשכנע אותי לרדת איתו מהאוטובוס וכשסירבתי, תפס בידי בכוח. אני השתחררתי מהסיטואציות הללו והגבתי בהתאם, אך רבות אחרות לא הצליחו לעשות זאת.
הייתי עדה למקרה נוסף של נערה בת 15 שעלתה על אוטובוס קו 86 מפתח תקווה. עיניה המבוהלות זכורות לי היטב עד היום. הם דחקו אותה לקצה וכשאחד שלח את ידו התערבתי. הגנתי עליה והורדתי אותה מהאוטובוס בתחנה הקרובה. בחיים לא אשכח את פניה המזועזעות.
ההטרדות שחוויתי לא קרו באזור יהודה ושומרון אלא בגוש דן, בבני ברק ובפתח תקווה, על האוטובוסים בדרך לאריאל. אין משמעות לנושא הגיאוגרפי, היום אנו יודעים ששיטה זו הינה כוונת טרור. טרור לאומני כפי שנקרא על ידי רבים. הפועלים שעושים זאת מנצלים סיטואציה קיימת כדי לעורר פחד ולגרום לנשים להימנע מעלייה על האוטובוסים הללו. הם הצליחו, אבל עליי זה כבר לא היה מקובל בתור אזרחית המדינה. הזכות הבסיסית לנוע בגבולות המדינה שלי בחופשיות ובביטחון נפגעה וכשראיתי שיש רבות אחרות בחרתי להרים את הכפפה.
משיטוט קצר בפייסבוק מצאתי עשרות עדויות ופניתי לאחת כדי לשמוע את סיפורה. ל' היא בחורה צעירה בת 20 תושבת אריאל, היא עובדת בפתח תקווה ונוסעת באופן יומי באוטובוסים.
ל' סיפרה שהיו לה הרבה מקרים אך הפעם האחרונה הייתה טראומתית במיוחד. היא מספרת שבתחנה בה חיכתה עמדו 5 גברים ערבים ובעלייתה לאוטובוס אחד מהם נגע בה מאחור. "הייתי בשוק ולא ידעתי מה לעשות, אמא שלי רצתה שנלך למשטרה אבל לא הלכתי, היינו שתי בנות שהוטרדו באותו אוטובוס", היא מספרת. "הם עמדו עליה ודחקו אותה לקצה האחורי של האוטובוס וכשהיא ביקשה לעבור אחד מהם נגע באיזוריה המוצנעים.
ניסינו לקבוע פגישה עם הסמכות האחראית בשומרון, קמ"ט תחבורה ישראל אפריאט, פעמיים אך הפגישות נדחו. בפגישתי עם ראש עיריית אריאל כל מה שהוא היה יכול להציע לי כפתרון הוא לכתוב מכתב לשרת התחבורה ולקבוע פגישה איתה. כל אלו גרמו לי לפקפק ברצונם של הגורמים לשתף איתי פעולה ולכן פניתי לתקשורת.
ערוץ 20 קיבל אותי לראיונות על מנת להעלות לתודעה את הנושא ולאחר ראיון שהענקתי לערוץ בתוכנית הבוקר "בוקר טוב ישראל" פנה אליי קמ"ט תחבורה בשומרון באופן אישי, דיברנו ארוכות והוא הבטיח לטפל בנושא. היום אני ממתינה. ממתינה לטיפול, ממתינה לפגישה, ממתינה למודעות על שיטת פעולה שפוגעת בבנות ישראל ומעוררת פחד בנשים ונערות לנסוע בתחבורה הציבורית המסובסדת מתקציב המדינה.
במסגרת כתבה שהכינה שיראל ללום מערוץ 20 ביקשנו תגובה משרת התחבורה על הנושא ומדוברת השרה נמסר כי "העניין נבדק בצורה מעמיקה ואנחנו בוחנות מה ניתן לעשות בנושא". בינתיים, אני מציעה לנשים ונערות בישראל ללמוד להגן על עצמן בעצמן, להתלונן ולהשמיע את קולן כי גופנו ברשותנו ואנו זכאיות לביטחון אישי כמו כולם, עד שגברים יתחילו לשמור את ידיהם לעצמם.
