מנהיגים לא נולדים, מנהיגים מתפתחים

נזכרתי שלפני הבחירות הקודמות ביקשתי מתלמידיי (כיתה ד') בתרגיל כיתתי לכתוב לי על דף את שלושת המנהיגים הגדולים ביותר שלהם. בהתחלה התשובות לא הפתיעו אותי: דוד בן-גוריון, בנימין נתניהו, משה רבנו, הרצל ועוד קלישאות שציפיתי למצוא בתרגיל כזה.
רק לקראת הסוף נשמטה לי הלסת כאשר אחד מתלמידיי, שידעתי שהוא בן לאם חד-הורית שפוטרה מעבודתה ועבדה באופן זמני כקופאית וכשוטפת חדרי מדרגות, כתב לי בגדול את שמה של אימו. קראתי לו בהפסקה ואמרתי לו בסיפוק שהבחירה שלו הכי עניינה וריגשה אותי מכל הבחירות. הוא הסתכל עליי במבט נוקב ואמר לי בתשובה, שהדהימה אותי בבגרות הנדירה לתלמיד כיתה ד': "אימא שלי שוטפת רצפות כדי לפרנס אותנו. ותאמין לי, המורה, אני יודע עד כמה היא מתפדחת מזה, כי לפני כן היא עבדה בהיי-טק. לכן אני מעריץ אותה הרבה יותר מכל מנהיג אחר שאני מכיר".

בערב, בלב הולם, ניסיתי לשמור על קור רוח כשהתקשרתי אליה וציינתי בפניה את מה שהילד שלה אמר לי. זו הייתה השיחה הקצרה ביותר שלי כמחנך עם הורים אי פעם, וכל מה שהספקתי לשמוע ממנה לפני הניתוק היו המילים: "אני לא מאמינה לך. הוא מעולם לא אמר לי מילים כאלה. אם כבר, יצא שרבנו והוא צעק עליי: 'מתי כבר תמצאי עבודה אמיתית?' אני חייבת לנתק". מאז בכל מערכת בחירות ופסטיבל אכילת ראשים, כשמאכילים אותנו על המנהיגים שרוצים להיבחר, אני נזכר בתלמיד אחד שמבחינתו, אילו היה יכול לבחור, היה בוחר באימא שלו.

טיפים להורים

נצלו את מערכת הבחירות המוניציפליות כדי לדבר קצת עם ילדיכם על תכונות של מנהיגים ומדוע בעצם בכל יום ויום יש לנו אפשרות לקבל החלטות של מנהיגים בנוגע לחיים שלנו.
"מנהיגים לא נולדים, הם מתפתחים", אמר רודולף ג'וליאני, לשעבר ראש עיריית ניו יורק. זה הזמן לנצל את הרגע ולהסביר להם מדוע גם הם יכולים להיות מנהיגים, ובעיקר מה ההבדל בין מנהיגים בטעם צבע מאכל למנהיגים אמיתיים.