לע"נ מו"ר הרב אלישע וישליצקי זצ"ל
המתבונן בפרשת השבוע בהתנהגותו של המנהיג הראשון של בני ישראל, משה רבנו, מתמלא רוממות ואפילו תמימות (שלא לומר געגועים וקנאה), כיצד נבחר משה למנהיג? אלוקים רואה את דאגתו של משה לזולת, ואפילו לחלשים שבצאן, ומחליט שהוא המנהיג האמיתי הראוי להנהיג את עם ישראל. ובכל זאת כאשר אלוקים מבקש ממנו למלא את תפקיד המנהיג מסרב משה רבנו, הוא מרגיש שאינו מתאים ואינו ראוי ומבקש ומתחנן מאלוקים: אנא מנה את מי שאתה רגיל לשלוח, את אהרן אחי, הוא ראוי יותר להיות מנהיג (רש"י).
מה ההבדל בין מנהיג שרוצה להיות מנהיג לבין מנהיג שרוצים שיהיה מנהיג? יסוד השינוי הוא כיצד המנהיג רואה את תפקידו\שליחותו, האם מדובר בשאיפה של מימוש עצמי, של רצון אישי להיות מנהיג, סוג של עליונות? או להיות מנהיג פירושו להיות שליח, למלא תפקיד לטובת הציבור, או כמו שהרב קוק זצ"ל היה חותם את מכתביו: "עבד לעם קודש בארץ הקודש". כאשר המנהיג מרגיש שליח של העם, שליח נאמן להנהגה האלוקית שמינתה אותו למנהיג, הוא מתמלא חששות ויראה שמא ימעול בתפקידו, שמא לא ימלא אותו כראוי, שהרי מדובר כאן בשליחות אלוקית. ולכן ינסה המנהיג בגלל ענוותנותו להתחמק מהתפקיד. אך כאשר מדובר בנגיעה אישית אז מה לא יעשה האדם בשביל להגיע להנהגה, יחפור בורות עמוקים לחברו במקום לבנות לעצמו הר…
בפרשתנו מופיע משה רבנו. בפעם הראשונה כתוב "ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה…" ובפעם השנייה "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם". מבאר הרב אלישע וישליצקי זצ"ל: "..'ויגדל משה' – לא רק כמפרש שלב בהתפחותו האישית, אלא כמבטא את איכותו של האיש מבחינת שייכותו לציבור אחיו ואומתו. זוהי איפוא התגדלותו האמיתית".
מחבר הרב אלישע את ההתגלות האלוקית למשה להתגדלותו: "התגלות אלוקית מופיעה אל האדם אם הוא פתוח כראוי לרצון האלוקי, בעצם נכונותו של משה רבינו להשתתף בצער בניו של מקום ובסבל האומה שדרכה מתגלית השכינה – בנכונות זאת גילה משה רבינו את פתיחותו לרצון ה' – וכתוצאה טבעית זכה ליתר גילוי ולהופעה נוספת של השכינה אליו". (מתוך ספר 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו' עמ' 40-42).
לא לחינם בהודעות הטלפוניות לקראת שבת שנהג הרב אלישע וישליצקי זצ"ל לשלוח למאות אנשים, ניסח הודעת ערב שבת פרשת שמות כך: "שאלת מי אנוכי תפתחנו לקבלת כוחות ומשימות להוציא מצרים מאיתנו". ונכונים הדברים למי שאמרם…
