01
לכבוד חודש אדר שנכנסנו אליו השבוע אשתף בכמה סיפורים מצחיקים.
לפני כחודש החלטנו שאנחנו טסים לחו"ל עם הילדים הקטנים לארבעה ימים. החתן היקר מצא לנו כרטיסים לבודפשט במחיר מדהים של 780 שקלים לחמישה אנשים הלוך חזור. סגרנו הכל כולל דירה במרכז בודפשט. הטיסה תהיה בעזרת ה' ביום ראשון הקרוב.
וככה כולנו בחודש האחרון עסוקים בהתרגשות בהכנות לטיסה לבודפשט, מסעדות כשרות, אטרקציות, טיולים בעיר ומחוצה לה, קניות ועוד…
ואז בת נוספת שלנו ביקשה להצטרף. ואנחנו מחפשים את הטיסה שלנו בכל חברות התעופה ואין טיסה כזאת. בשלב מסוים הבת יושבת עם החתן ושמה לב שהטיסה שלנו היא בכלל לבוקרשט ולא לבודפשט. תחשבו על הסיטואציה שאנחנו עולים לטיסה נוחתים בבוקרשט ומחפשים דירה שנמצאת בכלל בבודפשט.
ואני שואל את החתן היקר והאהוב איך עשה דבר כזה, והוא עונה לי בלי להתבלבל: "בודפשט בוקרשט מה זה משנה?".
בסוף טסנו לבוקרשט ואפילו גיליתי שההורים שלי נפגשו בפעם הראשונה בבוקרשט. הם היו שם באיזה בית ספר שנה וחודש לפני העליה לארץ בשנת 1948…
02
מי שלא מכיר יש לי אחיין קצת סלב. למה אני כותב קצת? כי למרות שהוא שחקן מכבי תל אביב בכדורגל, ושיחק בבית"ר ירושלים ובנבחרת ישראל מעולם הוא לא עף על עצמו ותמיד הוא עסוק בנתינה ובעשיית טוב בלי פוזות.
מי שמכיר את איתי יודע שהוא גם ליצן לא קטן. השבוע הוא העלה קטע מצחיק באינסטגרם עם כמה שחקנים בכירים בליגה הישראלית. הוא סיפר שני סיפורים על אבא שלו, אחי היקר נחמן (נחי) שכטר.
איתי סיפר שאבא שלו אדם פשוט ותמים (שכטר טיפוסי). כשהוא, איתי, הגיע לחתום חוזה בקבוצה בגרמניה והציעו לו בחוזה לעונה 700,000 יורו, אבא שלו שישב מאחוריו ושאל: "ודלקן לאוטו יהיה לו?".
סיפור נוסף היה באחד המשחקים החשובים בווינה. הזמינו גם את ההורים של השחקנים. "התקשרתי לאבא שלי", כך מספר איתי, "ואמרתי לו שיהיה קר באצטדיון, 'אל תעשה לי בושות, תבוא עם ג'ינס ומעיל'. המשחק הסתיים וניצחנו 3-0. כשיצאתי מהאצטדיון לכיוון האוטובוס של הקבוצה והמשפחות, ראיתי בזווית העין את אבא שלי עומד עם חרמונית, אתם מבינים עם חרמונית. אני מזיז את המבט שלא יחשבו שאני קשור לאיש הזה, ואז אחד האנשים צועק 'היי הנה נחי אבא של איתי'. אני ניגש אליו ואומר לו 'אבא, למה? אבל למה? הבטחת שלא תעשה לי בושות'. ואבא מסתכל עלי במבט התמים שלו ואומר לי 'אתה יודע איזה קור היה באצטדיון'".
03
לפני כשנתיים נקבר בארץ בבית העלמין ארץ החיים ליד בית שמש הרב ד"ר דוד אליאך ז"ל שנפטר בניו יורק בגיל 99. דוד עסק בחינוך במשך 79 שנים ורק לפני שלושה חודשים הפסיק את עבודתו בחינוך.
בשבת לאחר ההלוויה היה אצלנו בנו, יוטב, וביקשתי שיספר לי סיפור חינוכי על אבא שלו שנפטר. יוטב אמר שיש הרבה סיפורים ובחר לספר סיפור מצחיק שמלמד על חוש ההומור החינוכי של אבא שלו ז"ל.
"בתקופה שאבא ניהל את תיכון 'פלדבוש' (ברוקלין), באחת מהשנים התחילה עונת הבייסבול ומשחק פתיחת העונה היה המשחק הכי חשוב ומשמעותי בשנה. אבא שלי דוד ז"ל ראה ששני תלמידים לא הגיעו לבית הספר ביום של המשחק.
למחרת הוא זימן אותם למשרדו ושאל אותם למה הם לא הגיעו לבית הספר. השניים אמרו לו שהם היו חולים. הוא שאל אותם אם הם הלכו לרופא והם השיבו לו 'בוודאי'. הוא שאל לאיזה רופא וכל אחד אמר לו שם של רופא אחר. איזו תרופות הוא נתן לכם? שאל אבי, והם פרטו את התרופות. וכך המשיך בתחקור התלמידים על מחלתם, וכשהם סיימו אמר להם תודה ואיחל בריאות.
ואז הוא הרים את הכותרת של העיתון של אותו הבוקר ועשה כאילו הוא קורא בעיתון כשהכותרת הראשית והצבעונית מופנית לכיוונם. בכותרת היתה תמונה ענקית של ראש העיר במשחק הפתיחה כשמימינו ומשמאלו יושבים שני התלמידים ה'חולים' כשחיוך גדול מרוח על פניהם…". ■
