את הטור הזה אני כותב לאחר ניסיונות מרובים של שמואל (שם בדוי), נער נכה על כיסא גלגלים המתגורר בירושלים, להתקבל למספר גדול של ישיבות גבוהות/הסדר, אך ללא הצלחה. רובן של הישיבות – כך גילה – אינן מונגשות ע״פ תקן נגישות. המצוקה היא לא רק מצוקה פרטית של שמואל, אלא של רבים מחבריו הנכים, איתם הוא בקשר יום יומי. אחד מהם הלך ללמוד בישיבה שאינה נגישה, ובאחת הפעמים שהורידו אותו את המדרגות, הוא נפל ונפצע בראשו.
לצערנו, לאחרונה הבעיה הולכת ונעשית נפוצה יותר, בגלל ריבוי הנכים שנפצעו מהמלחמה, שרבים מהם, כידוע, הם מפוקדי בתי הכנסת והישיבות. חובה על המדינה להיערך לזה ע״י מתן תקציב הנגשה למוסדות הדת, וכן דרושה התעוררות והתאגדות בנושא הזה מצד המוסדות עצמם.
מה שמוסיף לתחושה הקשה הוא שבאוניברסיטאות הציבוריות, יש תקציב ממשלתי לנגישות, הכולל מערך הסעות לנכים (לפחות לצד אחד). לעומת זאת בישיבות, הנמצאות גם כך תמיד במצוקה תקציבית, אין תקציב להנגשה (אף לא פרטנית) מהממשלה. ״זו אפליה ממש חמורה של הציונות הדתית ושל הישיבות בכלל״, אומר שמואל. ״למה אני לא יכול להיות כמו כולם? גם איפה שכן נגיש יחסית חוששים לקבל אותי ואת חבריי, כי לא ערוכים לקלוט נכים״, ״אני מנסה לדבר עם כל מיני גורמים בעירייה ובכנסת, כדי למנף את הכאב האישי שלי למקום של עזרה לכלל ציבור הנכים, ככה שיונגשו כמה שיותר מוסדות דת ושתהיה לכך עזרה מהמדינה״, אומר לי שמואל. הרבה מהמבנים של הישיבות הם ישנים, ככה שלא נבנו מראש עם הנגשה, ויש צורך בתקציב מיוחד להנגשה. לפעמים זה כולל מעלית או מעלון, שזו הוצאה גדולה. גם ישיבות שבית המדרש שלהן נגיש, לרוב, הפנימיות אינן נגישות, מה שמצריך לינה ביתית ותקציב למערך הסעות של רכבים מותאמים לנכים. ״ברור שלישיבות אין כסף לדבר כזה, והדרישה שלנו היא פשוטה: להשוות את הישיבות לאוניברסיטאות הציבוריות מבחינת תקציב הנגשה״, אומר שמואל.
עם העליה בתוחלת החיים, ב״ה, כוללי פנסיונרים בבתי הכנסת צצים כפטריות אחר הגשם, ונושא ההנגשה עולה רבות גם מהכיוון הזה.
אז איך נוכל לעזור לציבור הנכים? יחד עם כמה חברים ניסינו לפעול בכוחנו הדל למען הנגשת מבני דת (בתי כנסת, ישיבות, מקוואות). הנה דוגמא לניסיון מול עיריית ירושלים.
ובכן: לעיריית ירושלים כוונות טובות. בתחילת 2023 הוציאה ״קול קורא״ (פורסם באתר העירייה, בתאריך 23/01/2023), שקרא לבתי כנסת שאינם מונגשים להירשם, ולקבל ממנה תקציב עבור הנגשה של בתי הכנסת. היוזמה הברוכה והשגת התקציב היתה של חבר המועצה יהודה פרוידיגר, שניסה לקדם את העניין. במסגרת התכנית אמורים היו להיות מונגשים שני בתי כנסת בכל שכונה – אשכנזי וספרדי.
אלא שככל הנראה, העיריה ביטלה את התכנית, מבלי להודיע על כך. גבאים טוענים שהכל סתם. גורם בכיר בעירייה הסביר שמתוך מאות בתי הכנסת בכל ירושלים, מאלה שנרשמו לתכנית רק שני בתי כנסת עמדו בתנאי הסף לקבלת התקצוב. והמסקנה? התכנית בוטלה. וליתר דיוק, חבריי הנכים, התכנית לא בוטלה, רק נדחתה, אם ההבדל הזה מקל עליכם. הרעיון, לדבריו, הוא להוציא קול קורא חדש ובו יורידו את רף הדרישות. מתי זה יקרה? לא ידוע. ידוע רק מתי לא – לא עכשיו. לא לפני הבחירות. ומתי יהיו הבחירות? לא ידוע. ידוע רק מתי לא. לא עכשיו, אחרי המלחמה, מתישהו. ובינתיים, מה יהיה עם הנכים? ימשיכו ״ליפול בין הכיסאות״… עצוב. ■
לתגובות – ashdorfman@gmail.com
