עידית שליו

אבא
אריה שכטר, מורה להיסטוריה ואזרחות. לימד 50 שנה בישיבת נחלים. עד היום הוא זה שזוכר את כל התאריכים בבית.
אמא
דיצה. גם היא מורה. כל כולה של המשפחה, הנכדים, הנינים. זה כל עולמה וחלום החיים שלה. מה שממלא אותה נפשית ופיזית. זה הענין שלה בעולם.
דרום אפריקה
עד גיל 12 ההורים שלי היו שליחים שם, בבית הספר היהודי ביוהנסבורג. חזרתי לארץ והייתי צריכה להתאמץ להתאקלם חזרה כאן בתוך החברה הישראלית.
אמיר שליו
היינו שכנים אחד ליד השני בפתח תקווה. הוא היה קצין מודיעין בצנחנים ואני ילדה דתיה עם חצאית. נפגשנו אצל השכנה ממול וכשהייתי בגיל 16 נהיינו חברים.
אמיר לא היה דתי וגם אני כבר הייתי על הרצף, מה שיצר דרמה לא קטנה במשפחה. אבל זה לא טלטל אותי. באמצע השירות הצבאי שלי התחתנו. כשהכרתי אותו כבר לא הייתי דתיה. אחרי 20 שהיה לו משרד פרסום, הקים חוות סוסים וכיום מתפעל בעיקר קליניקות של סוסים.
תל אביב
אחרי החתונה גרנו בתל אביב. היינו זוג תל אביבי לכל דבר. במקביל להולדת הילדים הקטנים למדתי תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב ותואר שני בחיפה, בתרפיה באמונות וטיפול. הייתי מושקעת כולי בלימודים.
עדנים
אחרי תל-אביב ברחנו למושב עדנים. זה היה מושב חילוני, אפילו בלי בית כנסת. כשנולדו הילדים התחיל להיות קשה. אחרי 20 שנה בעדנים עברנו לגמזו.
גמזו
שמורת טבע אנושית וטבעית.
***
ימימה זצ”ל
בגיל 24 הבן שלי סבל מקשיי נשימה. חברה הפנתה אותי לימימה, שהייתה גם מרפאה. ימימה אמרה לי שאבוא ללמוד אצלה והכל יסתדר עם הילד. ככה התחלתי ללמוד אצלה ואחרי חצי שנה גם אמיר הצטרף. באופן פלאי הכל הסתדר והיום בננו, העונה לשם בן, הוא חסיד ברסלב עם חמישה ילדים. עקף אותנו בסיבוב.
חזרה בתשובה
עם הלימוד החלה חזרה בתשובה. אצל ימימה פגשתי את הזהות היהודית והתפילה. לא שזה היה זר לי. פשוט הכל התעורר ממקום אחר.
עומס
אולי המושג הימימאי המוכר ביותר. קריאה לתיקון קטן, אבל בתוך הכלים של המציאות. בלי אורות גדולים. לבחור את הבחירה שהיא יחסית, יותר טובה, מיטיבה כרגע. זו שמחוץ לפנטזיה. חלק אחד שאני כרגע יכולה להתייחס אליו ולתקן אותו. זה ההיפך בדיוק מתמונות יפהפיות בפייסבוק. זה הדיוק וזו התורה כולה.
דיוק
המושג של הדיוק הוא דק, כי זה שינוי דק ולא מושלם, שנכון לך עכשיו. הדיוק שייך לעולם שיש בו ענווה, שזה ההיפך משלימוית. זה לא איפוס של הכל, אלא רק חלק. אי אפשר להיות יהיר וללמוד ימימה, זה יוצר פערים.
האפשרות לא תמיד אטרקטיבית, אבל יש איזה קודש בבחירה האפשרית, כי זו המציאות. זה מושג שמאד מאפיין את הלימוד של ימימה.
המתנה
הלימוד כולו. לא לדחוף, לאפשר.
***
הרבנית ימימה מזרחי
אור גדול. בשורה של תורה נשית חדשה, מעצימה. היא לוקחת את התורה ועושה ממנה “תורת שעה”. אני מוקסמת ממנה.
סיוון רהב מאיר
מודל של אישה מחוברת לזהות היהודית שלה. עושה קידוש ה’ בגמישות שלה, בחיבורים שהיא מביאה בין עולמות. אני רואה בה זהות יהודית לא מתנצלת, בתוך העולם הזה לגמרי. לראות אישה עם כזה חן, שגם משקיעה בתוך העולם הזה, זה מפעים.
אביתר בנאי
קודם כל תלמיד של תורת ימימה זצ”ל. יש במוזיקה שלו מפגש עם הפנימיות בצורה ישרה, שמאפשרת גשר עם הפנימיות שלו. הוא אמיתי וכנה וגם הוא בדרך שלו מאפשר איזה גשר לאנשים שלא קשורים לד’ אמות של הלכה, לפגוש דרך המוזיקה עולם פנימי עם אורנטציה יהודית.
מיכי יוספי
קולגה, חבר. מקבלת ממנו. שומעת את השיעורים שלו ומקבלת השראה. הוא הלימוד עצמו. הלימוד חקוק בו בכל תו ותו בגוף. עצם הנוכחות שלו היא השראה.
חב"ד
יש לי קשר אישי עם הרבי. נסעתי כמה פעמים לחצר הרבי 770 בברוקלין. בדור שלנו הרבי הוא צדיק עם וודאות רוחנית מאד גדולה.
אומן
אוהבת את כל החסידות, אבל בטבעיות נראה לי שימימה מתחברת יותר עם ליקוטי מוהר”ן ותורת רבי נחמן. מרגישה שיש הרבה הקשרים בין תורת רבי נחמן לשיטת “חשיבה הכרתית” של ימימה. הלימוד של ימימה מאד מתחבר לכל החוקיות הרוחנית של ברסלב. לנסוע לאומן זה לחבר את הכלים שקיימים בי.
מז'יבוז'
הנסיעות שלי בדרך כלל לגדולי החסידות באוקראינה כוללות יום באומן ויומיים במז’יבוז’. שם אני מרגישה חיבור רוחני מאד גדול. התנקות הלב וגם בכי מאד גדול שמתאפשר לי שם. יש שם רגעים של השגחה, דברים שלא פשוט להכניס לתוך מילים, כי זה מצמצם את החוויה. לא יודעת אם אני יכולה לשחזר את החוויה הזו למילים. משהו שהלב משתוקק לחזור אליו, לפחות פעם בשנה.
עידית שליו
היא בתוך החיים עצמם. על כל המורכבות ועל כל המשתמע. בעליות ובירידות, בצער ובשמחה, בחיפוש ובהגעה. בהבנה ובאי הבנה.■