בדרך לכותל

עיר בה דוד חנה

ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01
בדרכי לכותל, בחודשי הקיץ, אני שמח לפגוש חברים אהובים, שעולים מכל קצוות העולם ומבקשים להתבשם ולהתמלא באווירת הקדושה של ירושלים ואפילו לזמן קצר בלבד. המטען הרוחני הענק הזה יספק להם כוחות לימים רבים ולקילומטרים ארוכים, בדומה להטענת הרכבים החשמליים של טסלה…
הרב דוד חי הכהן, נשיא מוסדות ׳אורות התורה׳ בבת-ים, הוא איש ירושלים בכל מאודו. מידי שנה, הרב נוהג לנפוש בקיץ עם משפחתו בעיר הולדתו – ׳עיר בה דוד חנה׳.
בדרך לכותל הרב נשאל – כיצד עלינו לשמור על הריבונות והנרטיב היהודי של הר הבית, שעה שאויבינו משתלטים על ההר ומשם מבקשים להפיץ נרטיב שיקרי, מסולף ומרושע, תוך שהם מתאמצים להרוס כל רמז יהודי בהר, להשמיד ראיות ועתיקות, כדי להשתלט תודעתית על ירושלים ועל ארץ ישראל?
הרב דוד פוסק כרבותיו, הראי״ה והרצי״ק וכפסיקת מועצת הרבנות הראשית, שאין לעלות בימינו להר הבית.
כהוראת שעה, עד בניית בית שלישי וכתחליף לעליה להר הבית, הרב מציע להרבות תפילה בכותל, לערוך סיורים ותפילות סביב שערי הר הבית והדובדבן שבקצפת – לקיים תפילות, ערבי לימוד ותצפיות מודרכות במרומי הר הזיתים אל עבר הר המוריה וירושלים כולה.
02
השבוע נברך את חודש אלול, האחרון בחודשי השנה. ומתוך כך אני נכנס ל׳הילוך גבוה׳ בהכנת שבת אירוח גדולה ומרגשת, שתתקיים בפרשת כי תבוא, ט״ו באלול, ובעבורה נתכנס במלון בהר הזיתים, מול מקום מקדשנו.
כשאני ניגש בחרדת קודש לתכנן שישי-שבת בהר הזיתים, אני מקדים ועולה לחלקת הנביאים בבית החיים בהר, כדי לפקוד את הציונים של המאורות הגדולים הטמונים בחלקת הנביאים, הממוקמת ממש למרגלות המלון שבפסגת ההר וצופה אל הר הבית. בתפילות השבת נכוון ליבנו למקום קודש הקודשים אך לא נוכל להתעלם מאור הקדושה הבוקע מחלקת הנביאים. רגליהם של למעלה מ-100 אלף היהודים היקרים והיקרות הטמונים בהר הזיתים, מימי בית ראשון ועד ימינו – מכוונות לשער הרחמים ולשערי חולדה.
ניכר בעליל שכל הטמונים בהר מוכנים ומזומנים כבר לתחיית המתים, מוכנים הם לקום בכל רגע, ולא כמליצה, להתנער מעפר, ולהיות בין הראשונים שיתייצבו בשמחה עצומה בשער ניקנור – וביניהם הכהנים הגדולים – מר״ן הראי״ה קוק ומורנו הרצי׳ה קוק ולידם האדר״ת – הרב אליהו דוד רבינוביץ׳ תאומים – הרב של מיר ופונביץ׳ – בעל ׳מענה אליהו׳, שכתב כ-100 ספרים ושו״תים, חותן ותלמיד חבר של הרב קוק שבסוף ימיו שימש כרבה של ירושלים. לידו – הרב הראשי, מייסד הרבנות הצבאית, ממשחררי חברון והר הבית – הרב שלמה גורן. ולידו, חותנו – הכהן הגדול, הרב דוד כהן – המכונה ׳הנזיר הירושלמי׳. לידם, הכהן הגדול, הרב אלקנה כהנא שפירא – מראשי ישיבת מרכז הרב. ולידם – ראש ישיבת וולוז׳ין – ר׳ חיים ברלין. ולידו – ר׳ זרח ברנט – מתעד הר הזיתים הראשון – ר׳ אשר לייב בריסק. ולידם תלמידו של הראי״ה – הרב יהודה גרשוני, המכונה העילוי מגורודנה. ולידו, המהרי״ל דיסקין – הוא הרב מבריסק. ולידו, בונה השכונות הראשונות מחוץ לחומות – שמואל הומינר. ולידו, הרב הופמן – הדיין מפאפא. ולידם, הרב שאול חיים הלוי הורוויץ – ראש הישיבה ורב שכונת ׳מאה שערים׳. ולידם, המוזיקאי והמלחין-המאמין, חתן פרס ישראל, פרופ׳ אנדריי היידו. ולידו, הרב הראשון של יפו והמושבות – המקובל, הרב נפתלי הרץ הלוי וינדבאום. ולידו האדמו״ר רבי אברהם מסלונים. וקצת בהמשך – האדמור״ים מגור, ובהמשך, קצת למעלה – האדמו״רים מנדבורנה ועוד. לידם הרב וינוגרד – מייסד וראש ישיבת ׳תורת חיים בעיר העתיקה. ולידו הצדיק ׳דובק׳ וינשטוק – מייסד וממציא שיטת איתור הנעדרים במדבר יהודה, שהציל מאות יהודים מהתייבשות ואבדון. ולידו, הסופר המפורסם, יוסף זונדל וסרמן. ולידו הרב וכטפויגל – ראש ישיבת ׳מאה שערים׳ ומראשי ׳תנועת המזרחי׳!… ולידם, רב ירושלים, הרב בצלאל ז׳ולטי.
ולידו הרבי מקוטנא – מחבר הספר המפורסם – ׳זית רענן׳. ולידם, הרב יצחק זילברמן – מייסד ׳שיטת זילברמן׳ המפורסמת, ללימוד בדרכם של הגר״א והרמח״ל. ליד הרב קוק – טמון ידידו ובר הפלוגתא, ראש ומייסד ׳העדה החרדית׳ – הרה״ג יוסף חיים זוננפלד. ולידם, הדיין המפורסם בבית הדין של הרב שמואל סלנט – ר׳ לייב דיין – ממייסדי שכונות ׳בית ישראל׳ ו׳גבעת שאול׳, בירושלים, שם אנו גרים (נבדל״א). בהמשך תמצאו את הרבנים זלזניק וזרחי – מראשי ישיבת ׳עץ חיים׳ המפורסמת. ולידם, הסופר המפורסם – דוד זרצקי. ולידו – מורנו ורבנו – הרב אלישע וישליצקי. ולידו הרב המחנך – בני אייזנר ומחותנו הרב יהושע צוקרמן, מראשי ישיבת מרכז הרב והר המור. ולידו חתנו הצעיר – הרב אהוד ברזילי, סגן ראש הישיבה במצפה רמון. ולידם, איש הצבא, המקובל והמחנך, מו״ר – חכם ישועה בן-שושן. ולידו, יוסף חגיז – גואל קרקעות בארץ ישראל. ולידו תגלו את הדיין, הרב זבולון חרל״פ – אביו של הגאון, הרב יעקב משה חרל״פ, שהיה תלמיד חבר של הרב קוק. הרב טיקוצ׳ינסקי – רב שכונת מקור חיים. ולידו הרב יוסף זונדל מסלנט – מגדולי תלמידי הגר״א, ורבו של רבי ישראל מסלנט. לידו, חוקר השפה העברית, הלורד, הברון, הרב ד״ר ישראל יעקובוביץ׳ – רבם של ׳חבר העמים הבריטי׳ ואביו של מפקד היישוב היהודי בגוש עציון -׳משואות יצחק׳. לידו תפגשו את הרב קלמן כהנא, מראשי ׳פועלי אגודת ישראל׳ – רב ׳חפץ חיים׳, שהיה גם ח״כ וגם סגן שר החינוך, וזכה להיות מחותמי מגילת העצמאות. לידו תמצאו את הרב מישקובסקי – רב כפר חסידים בעל ׳משנת אליהו׳. ובסמוך לו, דוד ילין – מייסד ׳מכללת דוד ילין׳ וממייסדי שכונת ׳זיכרון משה׳, בירושלים. אם תביטו קצת דרומה תוכלו לראות את מצבותיהם של קדושי גוש קטיף ולידם את מצבתו הגלמודה של הסופר הענק, חתן פרס נובל, ש״י עגנון, שלבקשתו נטמן ליד מורה – ׳מלמד תינוקות של בית-רבן׳.
והנה – לא רחוק משם, תגלו את האחת והיחידה, הצדקת, הענווה בנשים – הרבנית חנה טאו. וממש סמוך אליה, בונה ירושלים, סגן ראש העיר, שמוליק מאיר. ואם תרכינו ראש לכיוון קברו של הרב עובדיה מברטנורה, לא רחוק מיד אבשלום, מקבר זכריה הנביא ומקברם של הרמב״ן ורבי יהודה החסיד, תגלו את קברו הצנוע של גאון ישראל – ׳אור החיים׳ הקדוש – רבי חיים בן עטר. ולידו, מצבתו של ׳הפרי חדש׳, המהרי״ט – הרב יום טוב אלגאזי. ולידם חלקת הרבנים המקובלים לדורותיהם, הרבנים אלנקווה ועוד ועוד.
זו רשימה חלקית בלבד. ויסלח לי מי שלא הזכרתי. רציתי להביא כמה דוגמאות של גדולי ישראל הטמונים בהר, נכנסתי לאתר של הר הזיתים, והתחלתי לצלול בים של גדולי התורה ומנהיגי היהדות והציונות ופשוט לא יכולתי לעצור. נשימתי נעתקה. ידי הזיעו מהתרגשות, המקלדת נרטבה מדמעותיי. כולי רועד. לא יכולתי להפסיק עד שצנחתי מאפיסת כוחות. מאה אלף נשמות טהורות ממתינות כמונו לגאולה ולתחיית המתים וטורי הקטן צר מלהכיל את הגודל והעוצמה הזו.
בכל פעם שאני עולה להר אני נפעם לא רק מהנוף של הר הבית והמראה הזוהר והמסנוור של ירושלים הנבנית בקיבוץ בניה לתוכה, אלא גם ממאתיים אלף הרגליים המצפות איתנו לגאולתה השלמה, בקרוב.
תוכלו לעשות חיפוש קטן בגוגל ולהתפעל כמוני, ממגוון האישים והדמויות המופלאות הטמונות כאן ומסיפור חייהם המרתק. משפע הנביאים, התנאים, מתלמידי הגר״א, מגודל מייסדי הציונות, מהסופרים והמשוררים ועד המנהיגים המפורסמים של דורנו, דור התקומה.
ואחרון, אחרון חביב: בחלקת הנביאים טמון גם בננו האהוב, אביה יהושע, שנהרג והוא במזמור י״ט לחייו. ב-15 השנים האחרונות, מאז שהסתלק מאיתנו ונטמן מול הר המוריה, אביה חולל מהפיכה בהר. ׳שפתיו דובבות בקבר׳, בזכותו ובזכות ׳קרן אביה׳ שפועלת מכוחו.
אביה פונה ממרומים לכל אחד ואחת מישראל לבא להר הזיתים ולגאול את ההר המופלא הזה בהילולות, באזכרות, בסליחות, בערבי הצדעה ללוחמי המחתרות, באירועי החגים, באירועי הענק של פארק הזה״ב, בסיורים, באירועי תרבות, בלילות לימוד ב׳הושענא רבה׳ וגם בשבתות תוכן של ׳חופשתרבות׳ המופקות על ידי ׳קרן אביה׳.
שבת שלום, שמבשרת את תחילת חודש הרחמים והסליחות, שבת שמבשרת אחדות ישראל. שבת שמבשרת את תנופת גאולת ישראל בארצו ותחיית המתים. בב״א. ■
לתגובות היכנסו לאתר ׳גילוי דעת׳ www.giluydaat.co.il

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…