על הציונים העולם עומד

סיימתי ארוחה במתחם התחנה בירושלים. שירות אדיב למופת, נקי. אין מילים. ואז פגשתי שם חבר שלי מהישיבה התיכונית. טיפוס די כושל שהצליח להביא לידי תמימות דעים את כלל המורים: ממנו ככל הנראה לא הולך לצאת כלום. הציונים שלו היו על הפנים. בקושי הצליח לחבר שני רגעים בלי שדעתו תוסח ממשהו. כל משהו. רק בהפסקות היה תמיד מוכר פחיות, ובזה היה טוב. 

ניגשתי אליו וחשבתי לעצמי שבטח הוא אחראי משמרת או משהו כזה, וביקשתי ממנו למסור לבעלים של המקום שהיה שירות נפלא. הוא ענה לי בחיוך: "מסרתי". לא הבנתי ושאלתי: "הבעלים כאן?" והוא ענה: "הבעלים עומד מולך".

הלם. היו לי בשכבה חברים שהיו אלופים במתמטיקה ובמחשבים ובמה שלא תרצו, אבל אם הייתם מבקשים לציין את מי שהולכים להצליח בחיים, הבן אדם הזה לא היה נכנס לשום רשימה.

ובכן, הינה עוד הוכחה למי שחושב שציונים הם הכול בחיים. 

כמה מהשיחות שאני מקבל מהורים קשורות ישירות לציונים ולמספרים ולתעודה שדרכה אנחנו מפרשים וחווים אם הלימודים של הילד היו הצלחה או כישלון? חשבתי על הפעם ההיא שהתקשר אליי הורה של תלמיד שלוש פעמים כדי להעלות לילד שלו ציון של שלוש נקודות ואיך נלחם על כל נקודה ונקודה ולא ויתר, ואילו כשביקשתי מהילד שאבא שלו יתקשר אליי בערב בעקבות מעשה אלימות שעשה כלפי אחד מהחברים שלו, חיכיתי וחיכיתי לשיחה, והיא בוששה לבוא ובסוף לא הגיעה.

הילדים ישר מזהים את המסר של מה חשוב בחיים ומה חשוב יותר, ואם ההורים ישדרו להם שערכים ומידות זה אחלה באמת, אבל ציונים, על זה העולם יקום וייפול, עם המסר הזה הם ילכו הלאה בחיים. 

הם יפנימו ויטמיעו ויזכרו שאם פעם אחת הם יצטרכו ללמוד למבחן במתמטיקה ובדיוק בזמן הלמידה למבחן תבוא לידם הזדמנות של עשיית חסד שבגללה יצטרכו להפסיק ללמוד וללכת ולהתעסק באמת בבניין עולם, הם ככל הנראה יוותרו על החסד ועל תיקון עולם וימשיכו ללמוד למבחן החשוב. 

כי תיקון עולם הוא בהחלט דבר חשוב, אבל הציונים, כך לימדו אותם, הציונים חשובים יותר