בקול רב

עשרה דברים שחייבם לדעת על שחרור חטופים

הרב יוני לביא

1.  להחזיר את לוט

זה התחיל לפני 4,000 שנה אצל אברהם אבינו. כשהוא גילה שאחיינו נשבה על ידי ארבעת מלכי מסופוטמיה, הוא יצא למלחמה ובמבצע נועז הצליח לחלץ את אחיינו.

עשרות שנים מאוחר יותר כשדינה נחטפת ונאנסת על ידי שכם בן חמור, קמים שני אחיה שמעון ולוי, הורגים את כל בני העיר שכם ומשחררים את אחותם.

2. אלוקים פודה שבויים

שחרור השבויים הגדול בהיסטוריה התרחש ביציאת מצרים. אלוקים הביא על מצרים עשר מכות ואילץ את פרעה העקשן לשחרר את עם ישראל שהיה שבוי בידיו.

בהמשך, כשהתקרבו לגבולות הארץ הכנעני נלחם בישראל ולקח ממנו שבי. עם ישראל השיב במלחמת חורמה והביס אותם. גם דוד המלך יצא לחלץ שבויים אחרי שנחטפו על ידי עמלקים שפשטו על העיר צקלג.

3. כמה לשלם?

לאורך שנות הגלות הארוכות, התופעה של חטיפת שבויים יהודים, נעשתה נפוצה מאד, אך האופציה של שחרורם במבצע צבאי – לא הייתה רלוונטית. לא היה לנו צבא וגם לא נשק והאפשרות היחידה לשחרר שבויים הייתה באמצעות תשלום כופר כספי גבוה.

4. המצווה הגדולה מכולן

״אין לך מצווה גדול כפדיון שבויים״, אמר הרמב״ם ומנה שורה ארוכה של מצוות שמקיימים בעת פדיונם. עם זאת חכמים סייגו אותה וקבעו: ״אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְּמֵיהֶן, מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם״ (משנה גיטין ד,ו). כלומר, אין לשלם מחיר מעבר לסביר, כדי לא לעודד את הגויים להפוך את הסחטנות הזו לשיטה. עם זאת הפוסקים אומרים שאם האדם עצמו משלם או בעל שרוצה לפדות את אשתו שנשבתה – להם מותר לשלם גם יותר מהמקובל.

5.  הרב שבחר למות בכלא

במאה ה-13 נאסר רבי מאיר מרוטנברג, אחד מגדולי הראשונים, בגלל נסיונו להגר מגרמניה לארץ ישראל. הקיסר דרש 20,000 מארק תמורת שחרורו והרא״ש, תלמידו, החל לאסוף את דמי הכופר.

המהר״ם סירב להשתחרר תמורת הסכום העצום ובחר להישאר שבע שנים בכלא עד יום מותו. רק ארבע עשרה שנים לאחר מכן נרתם יהודי עשיר והקדיש את רוב רכושו כדי לפדות את גופת המהר״ם. מאז האירוע הזה נפסקה התופעה של חטיפת רבנים.

6. חטופים תמורת אסירים

מאז הקמת המדינה השתנו שני דברים: האחד, זכינו ליכולת צבאית שמאפשרת לשחרר חטופים באמצעים צבאיים.

הדוגמא הבולטת לכך היא ״מבצע יונתן״ בו שוחררו 105 חטופים שהוחזקו באנטבה שבאוגנדה במבצע מזהיר שהותיר את העולם פעור פה.

הדבר השני, הוא אחזקה של שבויים ואסירים של האויב, כך שניתן לקיים עסקאות חילופין. בשלושת העשורים הראשונים לאחר הקמת המדינה התבצעו כמה עסקאות כאלו, לעיתים של אלפי חיילים ערבים שנשבו על ידינו, תמורת עשרות חיילים ישראלים שבויים, במסגרת עסקה של ״כולם תמורת כולם״ של סיום מלחמה. כך קרה בתום מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יו״כ.

7. מה עמדת נתניהו?

בשנת 1985 שוחררו 3 חיילי צה״ל שהוחזקו על ידי החזית העממית לשחרור פלסטין בראשות אחמד ג׳יבריל. ממשלת ישראל הסכימה לשחרר תמורתם 1151 מחבלים, ביניהם כאלו שדם רב על ידיהם ונידונו לעשרות מאסרי עולם.

שגריר ישראל באו״ם באותם הימים, בנימין נתניהו, כתב על כך בספרו ״מקום תחת השמש״:

״ראיתי בעסקת ג׳יבריל מכה אנושה לכל מאמציה של ישראל לגבש חזית בינלאומית נגד הטרור. כיצד תוכל ישראל להטיף לארצות הברית ולמערב לאמץ מדיניות של אי-כניעה לטרור, כשהיא עצמה נכנעת בצורה מבישה כל כך? הייתי משוכנע ששחרור כאלף מחבלים שייכנסו לשטחי יש״ע יביא בהכרח להסלמה איומה של אלימות, שכן טרוריסטים אלה יתקבלו כגיבורים, כדוגמה של חיקוי לנוער הפלסטיני. …התוצאות לא איחרו לבוא. היום כבר ברור ששחרור אלף המחבלים היה אחד מן הגורמים שסיפקו מאגר של מתסיסים ומנהיגים שהציתו את אש האינתיפאדה״.

8. עסקת טננבוים

איש עסקים ישראלי כושל שנקלע לחובות פותה על ידי החיזבאללה להגיע לדובאי לצורך עסקה לייבוא סמים לישראל. הוא נחטף והועבר ללבנון. בשנת 2004 שיחררה ישראל 450 מחבלים תמורת החזרתו ועימו גופות 3 חיילי צה״ל שנפלו בגבול לבנון.

בעולם הערבי, נתפסה העסקה כניצחון גדול של החיזבאללה, שידרגה את מעמדו של נסראללה ונתנה השראה לפלשתינאים. לפי הערכות מאות ישראלים נרצחו על ידי משוחררי העסקה.

9. כיצד יצא יחיא סינוואר מהכלא הישראלי?

בשנת 2006 תקפו מחבלים עמדות צה״ל סמוך למעבר כרם שלום. חייל השריון גלעד שליט היה בטנק מרכבה שנפגע. הוא לא הפעיל את המקלע שהיה בטנק אלא יצא ממנו ללא נשקו האישי והסגיר עצמו לידי המחבלים למרות שאלו כלל לא התכוונו לחטוף חייל.

במשך יותר מחמש שנים שליט הוחזק בשבי החמאס בעזה ובמהלכן נעשה בישראל קמפיין מסיבי לטובת שחרורו. התקשורת העניקה סיקור רחב להפגנות התומכות בכך, ואביו, נעם שליט, רואיין רבות.

באוקטובר 2011 שליט הושב לישראל במסגרת עסקה עליה חתמה ממשלת ישראל בראשות נתניהו, ובה שוחררו 1027 מחבלים, בהם מאות אסירי עולם. אחד מהם הוא יחיא סינוואר, מי שעומד היום בראש החמאס ופיקד על טבח השביעי באוקטובר.

10.  האם צפויה עיסקה נוספת?

החמאס מחזיק כיום בעזה 136 חטופים, רובם חיים. בשבועות האחרונים מופעל לחץ אדיר לטובת השבתם ״בכל מחיר״, גם אם משמעות הדבר שחרור אלפי מחבלים, נסיגת צה״ל מכל רצועת עזה והותרת שלטון החמאס על כנו. התקשורת נותנת רוח גבית לעסקה, וכמעט לא משמיעה את קולם של בני משפחות החטופים הטוענים שכניעה כזו לדרישות החמאס היא מעשה אובדני ושלמרות הכאב הפרטי חובתנו כמדינה חפצת חיים להיצמד למטרת-העל של המלחמה: השמדת היישות הנאצית שצמחה על גבולנו כדי להגן על קיומו של כלל ישראל, ורק לאחר מכן לדאוג לפרטים ולהשיב את החטופים.

כיצד תכריע ממשלת ישראל בשאלה הזו? השאלה הזו נותרה פתוחה. מתברר שלמרות המחירים הנוראיים של עסקאות העבר, האפשרות שזה יקרה פעם נוספת – מרחפת בחלל האוויר. ■

הרב יוני לביא מראשי ארגון קהלים ומרבני ברקאי

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…