תחושת החוסר וודאות, הציפייה ללא נודע הינה תחושה מורכבת ומאתגרת. תמיד רוצים אנו להחזיק בהגה, לדעת בדיוק לאן אנו מכוונים את הרכב, לאן רוצים אנו להגיע, אך דווקא ימי מלחמה מלאים הם מחוסר וודאות מוחלטת. מתי זה יגמר? איך זה יגמר? מה יהיה עתיד היישובים בדרום ובצפון הארץ? מה עם השבויים? מה קורה לכל המשפחות הרבות שפונו מבתיהם ונמצאים במגורים זמניים? מה עם גזרת הצפון? כולנו כחיילים אשר ממש לא יודעים לתכנן שום דבר מרגע לרגע… מה עושים במצב כזה?
הדבר היחידי והנכון הוא כעת לשחרר את הגה ההנהגה, לדעת ולהאמין באמונה שלמה שההגה לא בידיים שלנו, בזמן מלחמה [כבזמן שלום] ההגה ממש בידיו של הקב״ה, אשר נותן כח לעמנו, למנהיגנו ולחיילינו לעשות את הדבר הנכון. אך זאת לדעת בהכרה מלאה שמכל נסיון, מכל אתגר, מכל הסתר פנים תמיד הגיעה אח״כ התקדמות גדולה לעולם ולעמנו. מספיק לבחון את עשרות השנים האחרונות ולהווכח כיצד אנו מתקדמים, עמנו מתקדם ותהליך גאולתנו מתקדם., ב״ה.
בפרשתנו יש דוגמא טובה לכך: מכירת יוסף ע״י אחיו הינה דבר מזעזע אך הסוף טוב. יוסף הופך להיות מלך על מצרים, מציל את משפחתו ואת העולם כולו מחרפת רעב. מניח את תשתית המלוכה בישראל. מתוודע יוסף לאחיו ואחרי המבוכה והבהלה של האחים, מרגיע אותם יוסף כי תוצאת המכירה היתה לטובה אך מנגד יוסף מדגיש בדבריו את עצם המכירה: ׳ויאמר אני יוסף אחיכם אשר־מכרתם אתי מצרימה ועתה׀ אל־תעצבו ואל־יחר בעיניכם כי־מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם׳ [בראשית מה. ד] אם מתכוון יוסף להרגיעם שלפעולתם היתה תוצאה טובה מדוע מדגיש הוא באצבע מאשימה פעמיים: ׳מכרתם אתי׳?
לכל הקורות אותנו בעולם יש הסתכלות כפולה: אנושית ואלוקית, יש את הצד הגלוי של מהלכי האדם והאומה ויש את הצד הנסתר שהוא תוצאת הדברים. אין אנו פטורים מאחריותנו על מעשינו ואנו חייבים להשתדל בכל כוחנו לפעול באופן חיובי ולהתרחק מפעולות שליליות גם אם לבסוף יצא מהם דבר חיובי.
מאידך ברור שהמבט הנסתר, האלוקי מכוון את כל המהלכים לטובה, ללא יוצא מן הכלל, גם הנגלים וגם הנסתרים, גם הכשלונות וגם ההצלחות, גם השלילי וגם החיובי. כל דבר בעולמנו מקדם את הטוב שבמציאות. יוסף הצדיק מניח את יסוד האחריות על מעשינו לכל הדורות. ההשתדלות והמאמץ למען תיקון האדם והעולם חייבים להיות חיוביים. מדגיש יוסף בפני האחים את ענין המכירה והאחריות על המעשה הנורא של מכירת אח. למרות שלבסוף המכירה היתה לטובה אך הם פעלו שלא כהוגן. מאידך מלמד אותנו יוסף שכל מהלך בחיינו מקדם אותנו באופן פרטי ובאופן ציבורי לטובת האדם והעולם. וכמו שהלחין ושר הזמר אודי דוידי: ׳אז בואו נעוף גבוה יותר, אומרים שבסוף הכל מסתדר, לא הכל טוב, אבל הכל לטובה׳. ■
