בשבת נציין את יום הולדתו של העם היהודי בהיסטוריה העולמית. היהודי הראשון, אברהם אבינו נבחר לייסד את האומה הישראלית.
כבר בתחילת פרשתנו אנו מקבלים קריאת כוון אלוקית לייעוד של אומתנו. במה מתגלה הא-לוה לאב האומה? בציווי: 'לך לך… אל הארץ אשר אראך'. אחרי תאור בריאת העולם, תאור מעשיהם של אדם וחווה, נח והמבול ודור הפלגה מתכנסת התורה למבט ממוקד על עם ישראל והתפתחותו בעולם. במפגש הראשוני לתחילת המסע של עם ישראל בעולם בוחר רבונו של עולם לצוות על ההליכה לארץ ישראל.
כאן הייחוד שלנו: הקשר המיוחד שלנו בין גיאורפיה ארצית לאידיאל אלוקי. כמובן במרקום הנפלא הזה, בארמונו של המלך יש לנו את זכות והחובה להופיע את עצמנו בלימוד התורה וקיום מצוותיה. הרב קוק [עולת ראי"ה א, עמ' רג] מבאר את הקשר המיוחד בין עם ישראל לארץ ישראל, בשונה מקשר של אומות העולם למקום מגורם, 'קשר הקודש של ישראל עם ארצו הקדושה אינו דומה לקשר טבעי, שכל עם ולשון מתקשר על ידו אל ארצו. הקשר הטבעי הוא מתפתח רק במשך זמן רב, על ידי המון מאורעות, על ידי עם רב ועצום שמתכנס יחד לדור באיזו ארץ בתור ישיבת קבע, ואז מתחילה איזו חבה הסתורית, הבאה מתוך התרגלות לפעם בלבבות הדורות הבאים, וקשר רוחני מתהוה בין העם והארץ. מה שאין כן הקשר האלהי ממקור הקדש, שנתקשרה כנסת ישראל בקדושת ארץ חמדה…'.
במילים אחרות: הקשר של עם ישראל לארץ ישראל הינו קשר קדמון-אלוקי עוד טרם דרכה כף רגלו של יהודי הראשון בארץ ישראל, יועדה לנו הארץ כמקום שבו נתחבר לאידיאל האלוקי.
