מדוע דווקא לפני הכניסה לארץ נשלחו מרגלים? מדוע לא נשלחו מרגלים לתור את המדבר לפני היציאה ממצרים, בכדי לבחון האם נוכל לעמוד במסע הארוך לארץ ישראל? מדוע לא נשלח 'כוח חלוץ' לפני כל חנייה וחנייה בכדי לבדוק את ההתאמה של המקום, את היכולות הכלכליות, הלוגיסטיות, את תנאי התברואה, את ההתאמה למקום, את מזג האוויר וכד'?
בכדי להבין את משמעות שליחת המרגלים דווקא לפני הכניסה לארץ ישראל יש צורך לדעת מי יזם את שליחת המרגלים – האם הייתה זאת שליחות מצווה, או שהורתה ולידתה שלא ברצון ה'? וכן מה היו מטרותיה של שליחות זו?
בפרשתנו נאמר: ״וידבר ה' אל משה לאמור. שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען… וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה", נראה שהשליחות באה במצוות ה', אך הפלא הגדול שבספר דברים כתוב: ״ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ…״, אם כך נראה שהיוזמה הייתה של העם.
ההליכה במדבר ארבעים שנה הכינה אותנו לכניסה לארץ וליישובה. ביציאה ממצרים היינו תלויים במאה אחוז בריבונו של עולם, בקביעת המסעות (הענן), בכלכלה ובמים (המן ובארה של מרים). אין צעד ושעל שעשינו על דעת עצמנו, כל מהלך אלוקי לווה באמירה של 'על פי ה", אפילו הביגוד, הכביסה ואספקת הלבוש היו באופן ניסי על פי ה'. אך כאשר אנו מתקרבים לכניסה לארץ מתחילה להתפתח בקרבנו עצמאות ובגרות, אנו כבר מעוניינים להיות מעורבים במה שנעשה. אין כאן חלילה חיסרון באמונה בה', אנו לגמרי סומכים ומאמינים בה', אך אנו רוצים להיות שותפים, רוצים לקחת אחריות. הבקשה לתור את הארץ נבעה מהרצון להיערך מבעוד מועד לכניסה לארץ, וגם נבעה מחיבת הארץ. שליחת המרגלים נבעה מקבלת אחריות על עתידנו, שליחת המרגלים היא שלב בתהליך 'העצמאות' שלנו. השאיפה להגיע לארץ 'לעבדה ולשמרה', להקים בארץ שלטון ישראלי עם חקלאות והתיישבות, עם מלוכה וממשלה, להיות 'אור לגויים' – כל הדברים האלו דורשים לקיחת אחריות מלאה על חיינו ועל חיי האומה.
היחס בין התלות בה' לבין לקיחת אחריות אינו ביטוי לחוסר אמונה, אלא להפך – העצמאות ולקיחת האחריות מבטאים את רצוננו לפעול עם א-ל.
