פרטי המקרה > דוד ונאווה וחמשת ילדיהם גרו בבניין דירות מעל דירתו של יוסי. בשעה שיוסי תכנן למכור את דירתו הודיעו לו בני הזוג שהמקום צר להם, והם מבקשים לרכוש את דירתו, הסמוכה לדירתם, על מנת להרחיבה.
יוסי, לא התייחס לפניה של שכניו, ועמד במשא ומתן עם זוג אחר על רכישת הדירה. המשא ומתן הגיע לשלב של החלפת טיוטות אחרונות של חוזה.
בשלב זה, פנו דוד ונאווה לבית הדין, בבקשה לצו מניעה, שיורה ליוסי להימנע ממכירת הדירה לקונים האחרים, וכן בבקשה לקבוע שהם בעלי זכות הראשונים לרכישת הדירה. לשם כך הסכימו דוד ונאווה לשלם באופן מיידי את המחיר שנקב יוסי.
פסק הדין > פנייתם של דוד ונאווה מבוססת על 'דינא דבר מצרא' (דין המצרן). משמעות דין זה הוא שבמכירת מקרקעין, חז"ל הורו לקונה הפוטנציאלי לקיים 'ועשית הישר והטוב' ולאפשר לשכן לקנות את הנכס, משום שעבורו יש עדיפות ייחודית ברכישת אותה קרקע דווקא, כדי שיוכל לצרף אותה לחלקה השייכת לו.
מנגד, הקונים השניים טענו מספר טענות על פיהן לא חל דין המצרן בעניין זה.
אחת הטענות הייתה: הרי איני קונה את הדירה לבד, אלא ביחד עם אשתי, ומפורש במסכת בבא מציעא (ק"ח ע"ב): 'לאשה וליתמי ולשותפי – לית בה משום דינא דבר מצרא'. דהיינו, כאשר אישה מעוניינת לקנות את הקרקע אין עדיפות לשכן. יתר על כן, הרמ"א כותב, שבמצב בו בני הזוג רוכשים את הקרקע בשותפות, כשם שאין דין מצרן ביחס לאישה, כך גם אין ביחס לבעלה.
לכאורה, אם כן, מדובר בטענה על פיה כמעט ואין לדין המצרן משמעות בימינו, שכן הנוהג הוא לרשום את הדירה על שם שני בני הזוג.
עיון בשורשי הדין, הביא את בית הדין למסקנה שונה. את הסיבה שלאישה אין דין מצרן, ניסח הרמב"ם (הלכות שכנים י"ב, י"ד) בזו הלשון: 'וכן המוכר לאישה אין בו דין בעל המצר, מפני שאין דרכה לטרוח תמיד ולקנות, הואיל ולקחה, חסד הוא שתעמוד הקרקע בידה". דהיינו, חכמים לא רצו להטריח נשים בחיפוש נכס חלופי.
בהתאם לכך, נחלקו הראשונים באילו מקרים אכן אין לאישה דין מצרן. בעל העיטור הביא את דעת הרי"ף על פיה כאשר האישה נשואה חל דינא דבר מצרא, והשכן קודם לה ברכישה, שכן בעלה יכול לסייע לה בענייני המסחר שלה. אולם ברשב"א ובריב"ש מפורש שגם אישה נשואה רשאית לקנות את הנכס ולהתעלם מהמצרן. לדעת הסמ"ע וערוך השולחן, בנוסף, האישה פטורה מדין המצרן רק כאשר מדובר בנכסים שאין לבעל רשות בהם, אך בנכסי מילוג (העומדים לרשות התא המשפחתי) שוב ברור שהבעל עוסק בטיפול רציף בהם, ועל כן אין לגביהם פטור מדין המצרן.
לסיכום: ישנם מספר שיקולים המורים שיש להחיל דינא דבר מצרא גם ברכישה על ידי בני זוג. כך הכריע בית הדין, וקבע שעל יוסי למכור את דירתו לדוד ונאווה, בהסתמך על הסייגים לעיל, וכן על העובדה שהסוגיה הגיעה לבית הדין טרם הרכישה, והנזק הצפוי לקונה השני אינו גדול
במסגרת מצומצמת זו, הבאנו רק תמצית הדברים. את פסק הדין המלא ניתן לקרא באתר רשת בתי הדין ארץ חמדה גזית -www.eretzhemdah.org/beitdin
שאלות וסכסוכים לבירור הלכתי אפשר לשלוח ל:
