מעט על קיצוניות (מוויקיפדיה): "קיצוניות היא מונח המשמש כדי לתאר קבוצות אשר רחוקות מהקונצנזוס. קיצוניות היא מונח המבטא לעיתים קרובות גם חוסר נכונות לפשרה". הרמב"ם כותב רבות בשבחו של "דרך האמצע" (בפי העם שגור הביטוי "שביל הזהב"): "הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו. ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם" (דעות א, ו). אין (כמעט) נושא בעולם שבשבילו צריך לאמץ דעה קיצונית או מעשה קיצוני. לא בהורות ולא בעבודה, לא ביחסי שכנות ולא בנהיגה. תמיד כדאי וראוי לקחת את דרך האמצע – המושכלת, הנעימה, הנינוחה והמיטיבה עם אחרים. גם (ואולי בעיקר) בזוגיות קיצוניות היא אסון. חוסר היכולת של אחד מבני הזוג להכיל ולקבל את האחר מובילה למחשבות קיצוניות, לאמירות קיצוניות ולמעשים קיצוניים. כל מהותו של קשר זוגי היא ההכלה, ההבנה שאנו שניים, וממילא צריך ששנינו נתייחס לרצונות של שנינו. רק בהבנה עמוקה של קשר זוגי אמיתי יכולים שני בני הזוג להתעמת, להתווכח ואולי אף לריב, אבל לדעת שהיחד חזק מהכול, ובשבילו חובה לוותר, להתפשר, לסגת, להסכים. משפטים נחרצים, וקל וחומר מעשים נחרצים זה כלפי זה, יוצרים מציאות והתנהלות לא תקינה, לא בריאה ובסוף גם מזיקה. כולנו רוצים להשיג את מאוויינו, להגשים את חלומותינו, להביא לידי ביטוי את מחשבותינו, למצות את הפוטנציאל שבנו, אך האם אנו שמים לב שכל אלה לא באים על חשבון הזוגיות והמשפחה שלנו? האם אנו מוודאים שהמחיר שבני הזוג משלמים בשבילנו אינו גבוה מדי בעבורם או בעבורנו? ולכן בכל מחשבה, דיבור ומעשה צריך כל אחד מבני הזוג לשאול את עצמו: האם המחיר הזוגי שווה את הרווח האישי? משפט אפריקאי חכם אומר: "תלך לבד תגיע מהר, תלכו ביחד תגיעו רחוק".
עם קצת הבנה, רצון נקבל אחד את השני ונצליח בדרכנו המשותפת.
הכותב הוא בעל קליניקת 'מיזוג' – זוגיות. התחדשות. העצמה.
לתגובות : meezoog1@gmail.com ,054-7002069
