01
לפני כשבוע פגשתי מכר ותיק, עזרי טובי. זו היתה פגישה קצרה מאוד אבל לפני שנפרדנו הוא הספיק לתת לי חבילה של קלפי תובנות שהוא הוציא ממש עכשיו, הוא אמר לי שאני הייתי הראשון לקבל את הקלפים.
נפרדנו לשלום וכל אחד מאתנו נסע לדרכו.
בערב, כשהתפנתי מכל עיסוקי היום פתחתי את חבילת הקלפים והתחלתי לעבור עליהם, וראיתי שבאמצעות הקלפים עזרי נוגע בנקודות עמוקות ומשמעותיות מאד.
זכרתי את עזרי בעיקר כצלם סרטים וכאיש חזק עם עקרונות ברורים. לקחתי מיד את הטלפון הנייד והתקשרתי אליו ואמרתי לו 'אני רוצה שניפגש'. עזרי אמר 'בשמחה , תקפוץ אלי לבת עין. לשם עברנו בתקופה האחרונה'. קבענו תאריך ושעה וסגרתי את הנייד.
חיכיתי לפגישה הזאת.
תוך כדי השיחה שאלתי את עזרי האם הוא עבר משהו שגרם לו להתקדמות כזאת ברמה האישית והנפשית. ושלא יובן חס ושלום שקודם לכן הוא לא היה אדם טוב. מאז ומעולם הוא היה אדם טוב, אבל הרגשתי שהוא התקדם מאוד מבחינת תודעת השפע שלו והחיבור שלו לבורא עולם.
ישבתי ודיברנו יחד על החיים ועל תודעה של שפע, אנחנו אפילו חושבים לבשל משהו יחד.
ואני רוצה לשתף אתכם באחת התובנות היפות ששמעתי ממנו.
הוא אמר לי שבעבר כשהיו שואלים אותו במה הוא עוסק הוא היה עונה שהוא 'שופט בדימוס'. כשהיו מתעניינים בתשובתו היה מסביר "פעם הייתי עסוק בלשפוט ולבקר את המציאות והאנשים שסביבי האם הם טובים או רעים, מעצבנים או נחמדים, ימניים או שמאלנים. החלטתי לפרוש מזה".
02
אשתף בסיפור של אחייניתי היקרה לימור אורונובסקי שהיא פסיכולוגית שכבר מעל 20 שנה מטפלת בצעירים ומרצה בנושא גיל ההתבגרות וחינוך ילדים בכלל. אחד הנושאים המרכזיים שהיא מתעסקת בו הוא הביקורת. וכך לימור מספרת:
לפני כמה שנים הגיעה אלי מתבגרת לטיפול. סיבת הפניה היתה מצבי רוח קשים וחוסר תפקוד לימודי. ההורים והמחנכת תארו חוסר מוטיבציה ורצון ללמוד, חוסר אכפתיות. הם סיפרו שהיא נעדרת משיעורים, לא מבצעת מטלות ומגישה מבחנים ריקים. "פשוט לא אכפת לה מהלימודים" סיכמו.
בפגישה הראשונה אמרתי לה שכאן נעבוד על מה שחשוב לה, ופחות חשוב כרגע מה הסיבה שאחרים חושבים שהיא צריכה טיפול. היא שתקה קצת, ואז אמרה בכאב: "אין לי כח לכלום, כל מה שבא לי לעשות זה לישון". כששאלתי אותה אם היא יודעת מה גורם לה להרגיש ככה, היא ענתה תשובה, שהפתיעה אותי לאור הרקע שקיבלתי. היא אמרה שהיא מרגישה לחץ נוראי מהלימודים, לא מצליחה להירדם בלילות מרוב לחץ, ואין לה כח להתמודד עם זה. היא סיפרה שקשה לה להתרכז בשיעורים, והיא נלחצת כשהיא לא מבינה כלום, ולכן היא יוצאת משיעורים, ואז כועסת על עצמה, ועוד יותר נלחצת. היא מיואשת ומדוכאת, ולא מצליחה לצאת מזה.
היה לי ברור שגם המורים וגם ההורים אינם חשופים לנקודת המבט שלה, ומפרשים את אי התפקוד שלה כחוסר אכפתיות.
לא פעם אני פוגשת מתבגרים שנתקלו באתגר (לימודי, חברתי או כל דבר אחר) שלא הצליחו להתמודד איתו שוב ושוב. התגובה שלהם היתה להפסיק לנסות, ולשדר כלפי חוץ שזה ממש לא מעניין אותם. בפנים היתה תחושת כישלון ואכזבה מעצמם, ובחוץ לרוב היתה אכזבה וביקורת כלפיהם, על כך שאינם משתדלים ואינם עושים מספיק. תחושות הביקורת והאכזבה מהם כיווצו אותם עוד יותר, וכך נשארו להם אפילו פחות כוחות להתמודד עם המוטל עליהם, מה שהביא לירידה נוספת בתפקוד, שוב ביקורת וחוזר חלילה…
אז איך עוצרים את המעגל הקשה הזה?
כשמתבגר מגלה חוסר אכפתיות וחוסר עניין בלימודים או בכל משימה אחרת, שבעבר כן השקיע בה, כדאי לשבת איתו לשיחה ולשמוע ממנו מה עובר עליו, איך הוא חווה את העניין. כדי שנוכל להקשיב באמת, ושתתקיים שיחה אמיתית עם שיתוף פעולה מצדו, צריך להיפרד מהפרשנות שלנו לעניין ולבוא נקיים, עם סקרנות ורצון אמיתי לשמוע מה עובר עליו. כדאי להשתחרר מהחשיבה השכלית הביקורתית, שמחפשת הוכחות במציאות (כמו: "לא הגיוני שחשוב לה להצליח, אם היא מבריזה משיעורים"), ולאפשר הקשבה מהלב. להקשיב בסבלנות לכאב של הילד שלנו. כשהילד מצליח לשתף ואנחנו איתו, בלי ביקורת ובלי מחשבות על פתרונות לבעיה, אנחנו כבר בחצי הדרך.
סקרנים לדעת מה קרה עם הנערה? אחרי שהקשבתי לתחושות שלה שוחחתי (בהסכמתה וברצונה) עם ההורים ועם המחנכת. לקח להם כמה דקות לעבור צד ולראות את הדברים מהעיניים שלה. אחרי שהם הבינו מה היא עוברת, כבר לא הייתי צריכה לייעץ יותר מידי. ההורים התחילו להתקרב, והציעו עזרה לימודית. והמחנכת החליטה שבמקום להעיר ולבקר היא תעבור לשבח ולחזק כל מאמץ קטן מצידה.
השינויים הקטנים האלה הובילו בתוך כמה שבועות לשיפור עצום. הנערה התחילה לבצע משימות ונכחה יותר בשיעורים. היא עדיין הסתובבה ופטפטה, וגם ההישגים עדיין היו נמוכים, אבל הגישה והתפקוד היו שונים לחלוטין! והכי חשוב מבחינתי: היא חזרה לחייך!
03
לא פשוט ולא קל להפסיק לשפוט את עצמנו ואת בני/בנות זוגנו ואת ילדינו ואת כל סביבתנו הקרובה והרחוקה.
אבל להיות שופט בדימוס זו ברכה אמיתית ■
Ori88533@gmail.com
