השיר שהובא בכותרת, מאת יהודה עמיחי (בוצע על ידי הדודאים והפרברים בלחן הנהדר של מוני אמריליו), ביטא מוסכמה ידועה: שיער ארוך מזוהה, בדרך כלל, עם בנות המין היפה.
גם אם ה"ביטניקים" של שנות השישים של המאה הקודמת בארצות הברית קראו תיגר על אבחנה זו, היא נותרה בעינה, למעט חריגים פה ושם, ובמסגרות רשמיות, כגון תפקידים רשמיים ובמיוחד – שירות בכוחות הביטחון השונים – נקבעה צורת הופעה אחידה של שיער קצר לחיילים או שוטרים גברים.
כך זה היה – עד השבוע. בצעד ענק נוסף לכיוון פירוק כלל המסגרות והמוסכמות, כמיטב רוח הפרוגרס, החליט בג"ץ, ביום ב' השבוע, כי חיילים בני המין הגברי יהיו רשאים לשרת עם שיער ארוך. הנימוק של השופטת ענת ברון: "תפיסות מקובלות השתנו".
מעבר לעצם ההחלטה אשר, ללא ספק, תשפר את המאזן ההרתעתי של ישראל אל מול אויביה צמאי הדם המשחרים לפתחה – שהרי חמאס, חזבאללה ובייחוד האייתולות באיראן, "ירעדו קשות" מתמונות חיילים מ"מגדרים" שונים ובאורכי שיער שונים; מעבר לטרלול שבעצם קיום הדיון בסוגיה זו, שלא היה דרוש לפתרון כל בעיה אמיתית בעולם המעשה, זולת קידום אג'נדות הזויות והחדרתן בכוח לצה"ל – ראוי שהציבור יהיה מודע למשמעות הכלכלית של עצם קיום הדיון ושל ההחלטה. בהעדר ידע כלכלי אצל הציבור, נדחקים שיקולים אלה לקרן זווית.
מערכת המשפט עמוסה לעייפה. שעות השיפוט מוגבלות ועלותן רבה. רק לשם המחשה, שעת שיפוט בבית משפט השלום עולה לציבור מעל 2,000 שקלים. בערכאות גבוהות יותר, המחיר גבוה גם הוא.
מערכת המשפט מתנהלת באופן שאינו כלכלי ואינו יעיל. במקרים רבים עלות ניהול ההליך עולה על שווי נושא ההתדיינות. לעתים נשמעים דיונים רבים בהליך, המוקדשים לטענות פרוצדורליות שונות, כשדיון אחד לגוף העניין היה יכול לפתור את הסכסוך. מערך שלם של הסעת עצורים לבתי המשפט הוכח כלא הכרחי בשנות הקורונה, אז התקיימו דיונים בוויעוד חזותי, ולמרות זאת מתעקשת המערכת על המשך קיומם של דיונים פרונטליים. על אף התקדמות משמעותית שהיתה בשנים האחרונות בכל הנוגע למשך ההליכים, עדיין ישנם הממתינים מספר שנים לפסקי דין, בייחוד בבית המשפט העליון.
במצב כזה, בו ישנם נאשמים בפלילים עצורים במתקן כליאה וממתינים לתוצאות ערעורם; נפגעי תאונות הממתינים לפסיקת הפיצויים שלהם; בני זוג הממתינים להכרעה בסוגיות כגון מזונות, משמורת הילדים או חלוקת הרכוש – מוצא בית המשפט העליון, בהרכב תלתא, להקדיש שעות דיון יקרות, ובצדן, כמובן, שעות מזכירות, קלדנות, אבטחה, מחשוב – לחייל ש"מתאים לו" לשרת בשיער ארוך. וכל הפארסה הזאת – ממומנת על ידי הציבור.
בשל אותה פסיקה פרוגרסיבית, יאלץ הצבא כעת להקים מערכת למתן אישורים להארכת השיער, כולל פקודות מיוחדות, קצינים מוסמכים, טפסי פניה, דיונים שונים. אם זה לא היה עצוב…
בעבר הועלו הצעות טובות לייעול ולהוזלה של מערכת השיפוט. כך למשל, הוצע על ידי השר יעקב נאמן ז"ל, שתביעות מתחת לסכום מסוים יועברו לבוררות אצל עורכי דין ותיקים, בעלי שנות ניסיון רבות, עם זכות ערעור מלאה לבית המשפט, כולל דיון מחדש בעובדות. דיונים רבים מסתיימים בפשרה מוסכמת, אחוזים קטנים בלבד בהכרעה, חלקם יקבלו את הכרעת הבורר, כך שיוותרו מקרים בודדים ביותר שיגיעו לערכאות משפטיות. האם עורך דין מנוסה אינו יכול להכריע בסכסוך על כמה מאות או אלפי שקלים? אך המערכת המשפטית התנגדה באופן נחרץ, בתואנה שהדבר יפגע ב"זכות הגישה לערכאות". ובכן, עדיפה הכרעה יעילה ומהירה על איזה זכות ערטילאית של גישה לערכאות, שגם לא היתה נפגעת כלל.
מערכת המשפט מוציאה הון מכספי הציבור, כשבייעול ההליכים וניהול נכון וחכם – ניתן היה להוזיל את פעולותיה ואף לצמצם את מצבת השופטים. העתירה בנוגע להארכת השיער היתה צריכה להימחק על הסף, תוך חיוב החייל, והעמותות התומכות בו, בהוצאות ריאליות המשקפות את עלות הדיון. לטובת בית המשפט, ראוי שיפסיק לעסוק בשאלות ערכיות, שאינן בסמכותו כלל, וישוב ליתן מענה וסעד מתאים לאזרחים הנזקקים לשירותיו בשל מצוקות אמיתיות. אם יש עודף זמן לדיונים כאלה – אולי כדאי לקצץ בתקציב ובתקנים בהתאם. לתשומת לב האוחזים בתיקים המתאימים בממשלה החדשה.
