בדרך למניין של גבי שיינין בכותל בשבת בבוקר אני חולף ליד בית כנסת 'זהרי חמה', המכונה בית הכנסת של ר' אריה לוין, ברחוב יפו פינת מחנה יהודה. בחזית הבניין מתנוסס שעון השמש המפורסם שמזכיר לנו מתי סוף זמן תפילה. ר' אריה היה מתפלל כאן תפילת ותיקין. לעיתים קרובות הוא היה מתפלל לא הרחק משם, בבית הכנסת של המחתרות ע"ש עולי הגרדום בנחלאות. חובה לבקר.
בימי בין המצרים, כמו בכל השנה, היה ר' אריה לוין מדגיש את הצורך באחדות ובאהבה בעם ישראל. שהרי על פי רוב הדעות, כדי לסיים את החורבן והגלות צריך לשים את הדגש על בין אדם לחברו. להימנע משנאת חינם. "אמר רבא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה" (שבת קיט ע"ב). אנשי אמנה… מיהם אנשי אמנה?
נראה לי שר' אריה לוין היה דוגמה ומופת לאנשי אמנה. דובר אמת. מבטיח ומקיים. מנהיג ונוהג בצניעות ובפשטות ונותן כבוד לכל אדם. מתנהל בענווה ולא רודף אחר כבוד. מסר נפשו על חינוך ולימוד תורה לנוער. אימץ בכל ליבו ומעשיו את אסירי ציון, את גיבורי המחתרות הנידונים למוות ואת משפחות הרוגי המלכות (והינה, לא פלא, אני נזכר מייד בידידי זמביש, איש 'אמנה', שכל המידות הטובות מתקיימות בו: דובר אמת, מבטיח ומקיים, מתהלך בענווה ובצניעות. אינו רודף אחר הכבוד שומר על לשון ועל אוזניים נקיות, מוסר נפשו על בניין העם והארץ הטובה לאורכה ולרוחבה. אכן, נראה לי שהוא דוגמה לאנשי אמנה. אוי. מחר הוא יהרוג אותי… נחזור לר' אריה לוין). מופת להבלגה ולצניעות. מהנעלבים ואינם עולבים. מעולם לא אמר או חשב בלבבו דבר רע על יהודי. לא פעם קיבל בהבלגה מופלאה ביקורת קשה ומעליבה מאנשי היישוב הישן על שהיה מקורב, רחמנא ליצלן, לרב קוק. הוא ענה לאותם מקטרגים שאת ההבלגה למד דווקא מהרב קוק.
ואיך לא נזכיר את הרב יהודה חזני זצ"ל, שהיה באישיותו כולו מאנשי אמנה, ממנהיגיה הבולטים של הציונות הדתית, מתלמידיו הגדולים של הרב צבי יהודה הכהן קוק, מראשי מחוללי ההתיישבות הגדולה ביו"ש בתקופת גוש אמונים? הרב יהודה נהרג בוואדי קלט ממש בתקופה זו של השנה, בימי בין המצרים.
אני מהרהר בדרכי לכותל כיצד אוכל גם אני להימנות עם אנשי אמנה…
ואסיים בסיפור קטן: בשולחן השבת, כשאנו חוזרים מהכותל, אנו נוהגים לקרוא על מעשיו של ר' אריה לוין בספריו של שמחה רז 'איש צדיק היה' ו'צדיק יסוד עולם'. כששאלו את ר' אריה מדוע הוא נוהג ללכת בסמטאות מחנה יהודה ולא ברחוב יפו, בדרך המלך, השיב שזה בגלל התפשטות ה'מודרנה'.
יום אחד אני ברחוב יפו, בדרך לכותל, ואחד מילדי המשפחה שראה שלט עם תמונה לא צנועה מזדעק: "אוי, אבא, אל תסתכל על שלט הפרסום שמאחורינו… יש שם תמונות של מודרנה."
