בדרך לכותל

תורה, מה תהא עליה?

ישראל גולדברג אצל הרב קנייבסקי

01
שבת פורים חורפית קרירה ורטובה עברה על כוחותינו. דילגתי בין השלוליות וטיפות הגשם תוך שאני מהרהר כל הדרך בשר התורה, הרב חיים קנייבסקי זצ״ל שהסתלק מאתנו בחטף ממש בכניסת השבת. ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש.
אחדים מבאי הכותל ספרו לי על תחושה לא נעימה של חמרמורת, המכונה – ׳האנגאובר׳, לאחר שהידרו בקיום מצוות ׳עד דלא ידע׳ בשושן פורים דמוקפים, ביום שישי. ניחמתי אותם בעובדה, שבזכות שקיימו את מצוות ׳לבשומי בפוריא׳, לא שמעו על האבדה הגדולה, ולכן לא הצטערו כפליים.
ואני, באופן אישי, לכבוד קדושת השבת, לא נתתי ליגון לעטוף אותי.
בדרך לכותל נזכרתי בלוויה המרטיטה של מורי ורבי, הרב צבי יהודה זצ״ל, שהתקיימה לפני 40 שנה, אף היא בימי הפורים. צעדנו אז כהיום, כיתומים ממש, מביתו בגאולה להר הזיתים, במזג אוויר גשום וסגרירי. הדמעות נמהלו בטיפות הגשם. קולות הנהי החרישי עלו מתוך קהל האלפים, קרעו את העבים השחורים, שכיסו את עין השמים והגיעו, בוודאי, עד כיסא הכבוד.
02
זכיתי להתארח מספר פעמים בביתם הצנוע של הרב חיים והרבנית בת שבע קנייבסקי זצ״ל. הפעם הראשונה הייתה לפני 35 שנה – ארבעה דורות של משפחת לימן מבית וגן עשתה סיום מסכת ותרמה ספר תורה לבית כנסת לדרמן, שבו התפלל ר׳ חיים עשרות רבות בשנים. כבר אז חשתי התפעלות גדולה מהדמות המופלאה של ר׳ חיים שקיבל את כולנו בחום ובלבביות בלתי רגילים. כולנו התרגשנו להכיר מקרוב ולהתרשם מאד מהענווה, מהכנסת האורחים, מהפשטות, מהכרת הטוב, מהחכמה, מהגדלות והבקיאות העצומה בכל חלקי התורה, אהבת כל יהודי, חיוניות מיוחדת, עשיית חסד בגוף ובנפש, הכנסת אורחים והכל בהצנע לכת, בסבלנות רבה ובנועם מיוחד.
ניכר היה במידותיה האציליות ומקרינות החום והחסד, של הרבנית בת שבע, שהיא ביתו של הרב שלום אלישיב ונכדתו של ר׳ אריה לוין. שני הענקים הללו היו אות ומופת של גדלות בתורה יחד עם גדלות ב׳בין אדם לחברו׳ ובין יהודי לארצו. ר׳ אריה הטביע את חותמו בעולם בעשיית חסד, בצניעות ללא גבול ובמסירות נפש על כלל ישראל ובמיוחד על הצלת אסירי המחתרות ומשפחותיהם.
תכונות נאצלות של חסד וענווה אפיינו גם את הרבנית בת שבע, היא הייתה מותאמת ככפפה ליד, לר׳ חיים. יחד גידלו וחינכו לתפארת שמונה ילדים בדירת שני חדרים, צנועה ועמוסה בספרים ומבורכת באורחים רבים, שפקדו את הבית הפתוח והלבבי מבוקר עד ערב. הרב היה עונה לשאלות לרבבות אנשים והרבנית הייתה מתעניינת בשלומם ומאצילה מברכות שמים על כל מי שעבר שם בבית. זכיתי להתברך מפיה מספר פעמים. למרות ששוחחנו ממש בקצרה, חשתי שהרבנית ׳קוראת אותי׳, מכירה את מיזגי ומכוונת את הברכה לאישיותי, לעולם הערכים, המושגים, השאיפות והחלומות שלי.
03
זכיתי שוב לבקר בבית הרב, כשנכנסנו כדי שיברך את ידידי, רמי שביט, מנכ״ל ובעלים של ׳המשביר׳ לכבוד המאמץ שלו לסגור בשבתות את כל סניפי הרשת הגדולה והוותיקה בארץ. רשת ׳המשביר לצרכן׳ נוסדה לפני כמעט 80 שנה כרשת קמעונאית של ׳הסתדרות העובדים׳ ובמשך כ-60 שנה, גם לאחר שהופרטה, פתחה את עשרות סניפיה בשבתות ובחגי ישראל. אני זכיתי ללוות את רמי שביט בשנים בהן החליט לסגור את סניפי הרשת בשבתות ובחגים. רמי, בצניעותו הרבה, אינו מחשיב עצמו כאדם ׳דתי׳, הוא רואה כערך לאומי, ערכי וחברתי לתת לכל העובדים בארץ יום מנוחה בשבת. רמי פתח חזיתות של מאבק מול הקניונים, שהתעקשו ונלחמו משפטית וכלכלית כדי להשאיר את חנויות ׳העוגן׳ הענקיות של ׳המשביר החדש׳ פתוחות בשבת. זאת מחשש שהלקוחות שלהם יאבדו את ׳האטרקטיביות׳, רחמנא לצלן, של עריכת קניות בשבת, גם בחנויות הקטנות.
תיארתי לר׳ חיים את המהלך החלוצי האמיץ של רמי שביט, שלא היה לו אח ורע באותן שנים. למרות כל הקשיים, רמי הצליח במלחמתו הצודקת.
ר׳ חיים בירך בחום ובלבביות את רמי שביט ואת חברו, יעקב הלפרין, שבאותן שנים ניהל חנויות אופטיקה ייחודיות בתוך סניפי ׳המשביר׳. הרב הקדיש לנו דקות ארוכות של הקשבה, אהדה, חיבה ותשומת לב, כדי לתת גיבוי מלא ועידוד מיוחד למהלך יוצא הדופן של רמי שביט.
ר׳ חיים היה ידוע בדאגתו לכלל ישראל. שמירת השבת במרחב הציבורי והפרטי הייתה אצלו משימה ראשונה במעלה.
04
ביקור מרתק נוסף, בבית משפחת קנייבסקי, היה סביב המאמצים לבנות מסלול השקעות כשרות בבתי השקעות ובחברות פיננסיות ברחבי הארץ. גם זה היה מהלך פורץ דרך. לא פחות מהמהלך לחזק חברות ששומרות שבת.
באותן שנים, רוב המומחים התייחסו בסקפטיות לחלום לבסס מסלולי השקעה כשרים שבהם אין חשש ריבית ואין חשש של תמיכה בפרויקטים שנהנים מחילול שבת וממכירת טרפות וכו׳. כל מי שפניתי אליו, בענף ההשקעות, התייחס בספקנות ליוזמה, שנראתה על פניה כחסרת אפשרויות יישום.
חברת ׳אקסלנס׳ הוקמה ונוהלה במעוף ובחדשנות, על ידי ידידי הוותיק גיל דויטש. גיל הוא איש מיוחד, ירא שמים, מוקיר רבנן, חכם, יוזם, צנוע וחושב צעד אחד לפני כולם. מעל לכל – הוא תלמיד נאמן של הרב מיכה הלוי.
גיל הבין מיד את החשיבות בבניית ׳מסלולי השקעה כשרים׳ ונתן לצוות המנהלים שלו אור ירוק לפתח מסלולים כאלה. מאוחר יותר דחף גם להקים אצלו בחברה ׳קרנות נאמנות כשרות׳ בהכשר מיוחד של הרב יעקב אריאל, שהתגייס בשמחה למשימה החשובה, לצד רבני המחלקה הפיננסית של בד״ץ העדה החרדית, שהתגלו כגאונים גם בנבכי תחום זה. המסלולים והקרנות נבנו בדרגות סיכון משתנות על מנת לתת מענה למגוון גדול מאד של לקוחות.
נכנסתי לרב קנייבסקי, יחד עם צוות ההנהלה הבכיר של ׳אקסלנס׳, להתייעצות ולקבלת ברכה למסלול ההשקעות הכשר. התקבלנו אצל הרב והרבנית בחום ובלבביות. הרב הבין מיד את חשיבות וחיוניות המסלולים הכשרים ונתן לנו גיבוי הלכתי ורוחני מלא, שהיה עבורנו כאוויר לנשימה.
ואכן, הברכה שרתה במהלך – באותה תקופה, המסלולים הכשרים זכו לתשואה גבוהה יותר מהמסלולים הרגילים והפרסום נתן רוח גבית למכירות ולמשקיעים חדשים. הביקוש הרב ואווירת ההצלחה גרמו לבתי השקעות נוספים לבנות מסלולים כשרים. והשאר היסטוריה.
בזכות הגיבוי של הרב קנייבסקי, אין היום בית השקעות בארץ, שמכבד את עצמו, שאין לו מסלולי השקעה כשרים ונקיים מסיבוכים הלכתיים.
05
בהמשך נכנסנו לבית הרב כדי לקבל את ברכתו למבצע חשוב, של החתמת חברות גדולות, על ׳היתר עסקה׳ מעודכן ומשוכלל הלכתית. המטרה הייתה למנוע הכשלת לקוחות באיסורי ריבית. הרב הדגיש לנו, שכידוע, איסורי ריבית אינם קלים מאיסורי טריפות.
תוך כדי המבצע המורכב גילינו, שהמשימה אינה קלה. כדי ש׳היתר המכירה׳ יהיה בעל תוקף, צריכים כל בעלי זכות החתימה בחברה לצרף חתימתם על ההיתר. לעיתים שהו חלקם מעבר לים, אחרים היו טרודים במלאכתם. ואילו חבריהם תהו על הצורך בחוזה ׳היתר עסקה׳ שבו סעיפי שותפות ׳מוזרה׳ עם לקוחותיהם.
בזכות תמיכתו וברכתו הנחושה של הרב קניבסקי ויבדל״א הרב יעקב אריאל, יחד עם רבני המחלקה הפיננסית של ארגון הכשרות של ׳העדה החרדית׳, הצלחנו להחתים, ללא שום תמורה כספית, לא מעט חברות על ׳היתר עסקה׳ מעודכן הלכתית.
יהי רצון שזכותם של הרבנית בת שבע והרב חיים קניבסקי זצ״ל, תעמוד לעם ישראל בשעות המאתגרות של התמודדות עם אויבנו מבפנים ומבחוץ.
06
בדרכי חזרה מהכותל צעדתי בין הטיפות, יחד עם ידידי מהנדס הפטנטים, ר׳ אריה הולץ. אריה הזמין אותי להצטרף אליו ביום שישי למרוץ המרתון, סובב ירושלים, למסלול עשרת הקילומטרים, אותו הוא רצה לגמוע השנה בתוך פחות משעה, תוך שהוא דוחף את כיסא הגלגלים של ביתו היקרה, בעלת הצרכים המיוחדים. אריה המציא ובנה את הכיסא המיוחד הזה, כך שיהיה קל וחזק במיוחד ויתאים לריצות ארוכות ולמסעות אתגריים בשבילי ארצנו היפה.
אריה סיפר לי בשמחה, שהוא התקבל ממש לאחרונה, כחבר למשלחת האולימפית של ישראל, למסלול 400 מטר – שחייה. איחלתי לו, שבזכות התפילות והצעידה למניין הקבוע בכותל, ימשיך לקדש שם שמים ולעשות רק טוב לבת היקרה, למשפחתו המופלאה ולעמו.
שבת נפלאה, של שלום ובריאות בעולם. קליטה קלה לעולים מאוקראינה. וניצחון על אויבנו ועל כל מבקשי רעתנו.

עוד במדור זה

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

"לפעמים מחר זה מאוחר מידי"

בתאריך 16.5.2020 התהפכו חייה של משפחת אקרמן. נדב, צעיר חזק ובריא לפני גיוס, בילה עם חבריו בחוף ים. הוא שיחק במטקות ואז נכנס להתרעננות קצרה במים, קיבל מכה חזקה בים, ופתאום מצא את עצמו צף עם הפנים במים. הוא הובהל לניתוח חירום, ומאז חייו השתנו ללא הכר. אמו סלבי מספרת: "אני עובדת בעצמי בבית חולים במשך קרוב ל-30 שנה. אני מכירה את המבטים של הרופאים, והמבט שלהם אמר שהם לא יודעים אם הילד שלי ישרוד. הוא שרד, אבל נותר משותק מהכתפיים ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים". נדב נזכר: "בהתחלה זה היה נשמע כמו גזר דין מוות".
בפעם הראשונה שאקרמן חזר לביתו, אמו קיבלה הודעת אס אם אס ולפיה בית החולים אינו מספק שירותי אמבולנסים. סלבי: "לא הבנתי מאיפה אני אביא אמבולנס, המצוקה הייתה מאוד קשה".
היא יצרה קשר עם עזר מציון. "פתאום, כמו מלאכים, נכנסו אלינו לחדר בבית החולים ושאלו 'מי זה נדב?'. לראות פתאום בתוך הכאוס שאתה נמצא מישהו ידידותי, עם מאור פנים, נתן לי תחושה כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו עוזר לי". הנהג ביקש מנדב ומאימו לבחור שירים שהם אוהבים, ולקח אותם בבטחה לביתם. נדב נזכר "כשנתקלתי בכל העזרה הזו, בנכונות לסייע ולהיות שם בשבילי, הרגשתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעשות הכול כדי לחזור ולתפקד. עזר מציון היו שם בשבילנו בכל פעם שהיינו צריכים הסעה לטיפולים ובחזרה. עבורנו הם חבורת מלאכים".
נדב ומשפחתו הם משפחה אחת של נעזרים במערך האמבולנסים של עזר מציון. בראש המערך עומד ישראל טיירי. "לפני זמן מה קיבלתי טלפון שיש נערה בת 16 שמאושפזת בהדסה עין כרם, חולה סופנית אונקולוגית. יש לה משאלת לב להגיע לים. אני עובר על האמבולנסים, ביקשו מעכשיו לעכשיו כאשר האמבולנסים כבר מלאים. מנסה ומנסה ולא מוצא פתרון. חזרתי לאותה אחת שפנתה אליי, עובדת עזר מציון מירושלים. אמרתי לה 'בואי נעשה את זה בצורה מסודרת מחר. עם ליווי רפואי כמו שצריך', כי המצב שלה היה ממש קשה.
"היא אומרת לי 'אם תחכה למחר לא יודעת מה יהיה, המצב לא טוב'. הבנתי מה המצב והפכנו עולמות ומצאנו אמבולנס שהגיע עם המתנדבות והצוות הרפואי. הגיעו עם אמבולנס מקושט, שטיח אדום ובלונים. הגיע נהג ולקח אותה לחוף בראשון, היה איתה ועם המשפחה שעה בחוץ. למחרת בתשע בבוקר התקשרו אליי שהיא נפטרה.

לפעמים מחר זה מאוחר מידי".
טיירי, בן ה-42 ממודיעין עילית, נשוי פלוס שלושה ילדים, חש בשליחות 24/6 למען כל מי שזקוק לסיוע בנסיעות והעברות. האמבולנסים של עזר מציון הפועלים בכל רחבי הארץ מבוקר ועד ערב מספקים סיפורים מרגשים ומרתקים, שמחים וגם עצובים.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל בקשה דחופה בהתראה קצרה, בשעה שהלו"ז של הנהגים כבר מסודר ומלא ונדרשת עבודה על מנת למצוא פתרון. זה מורכב מאוד וגורם לשנות לו"ז של כל הנהגים. זאת עבודה תחת לחץ, דינאמית, ומשתנה לפי הצורך שעולה".
"לפני כמה ימים קיבלנו בקשה לקחת ילדה בת חמש מהדסה עין כרם. היא הבינה שהיא הולכת למות ואמרה שהיא רוצה להגיע לבית שלה במושב, היא רצתה להיפרד מהאחים שלה. היא רצתה להיות שעה, שעה וחצי, לא היה אפשר יותר כי המצב הרפואי לא מאפשר. דאגנו למה שצריך ואחרי שהנהג הגיע איתה הביתה הוא התקשר ואמר שהמשפחה מבקשת עוד שעתיים כי קשה להם להיפרד ממנה. כמובן שלמרות שהיו נסיעות אחרות דאגתי לכך שיישאר שם, למרות שזה יצר לנו בעיה. המשפחה ממש הייתה נפעמת ונרגשת ממה שעשינו למענה".
ההזמנות מתקבלות יום קודם. 23 אמבולנסים עומדים לרשות עזר מציון. משבצים את הנסיעות השונות במדויק ולפי הצורך. העיקר שאמבולנס לא ייסע ריק. חולי אונקולוגיה ודיאליזה, כימותרפיה ומושתלים, כאלה שצריכים לנסוע באלונקה או כאלה שצריכים כיסא גלגלים, אנשים שצריכים להגיע לאשפוז או שזקוקים לליווי רפואי צמוד בכל נסיעה. העיקר לעזור למקסימום אנשים. דתיים, חרדים, חילוניים. אין הבדל.
"הקושי הוא כאשר אתה מקבל כאלה דברים מהרגע להרגע", אומר טיירי, "זה לא עניין של כמה דקות אלא דורש עבודה. למצוא פתרון לא פעם זה דבר מורכב, אבל ברוך השם שאנחנו מצליחים".
וישנם גם ימים בהם מערך האמבולנסים של עזר מציון מתגייס עם עשרות אמבולנסים למטרה מסוימת. כך קורה מידי שנה בל"ג בעומר מירון, כאשר צוות של נהגים מסייע בשינוע אנשים עם מוגבלות בתנועה אל ציון קבר הרשב"י. השנה, שנה אחרי האסון הנורא במירון, ביקשו מאות אנשים לעלות לציון הקדוש במהלך ימי ההילולה. מערך האמבולנסים של העמותה שכלל כ-20 כלי רכב, העלה ילדים, קשישים וחולים עם מוגבלות בתנועה וחולים. "לאורך ימי ההילולה היו לנו לא מעט מקרים מרגשים של אנשים שהיו באסון שנה שעברה" אומר טיירי. "אחד מהם הוא יהודי שהגיע על כיסא גלגלים ובשנה שעברה ניצל בנס מהאסון, והוא התקשה להסתיר את התרגשותו. זו זכות עבורנו לאפשר לכל אחד, למרות הקושי, לעלות להר ולהתפלל".
"אתה הכותל המערבי שלהם"
אב"י חלא בן ה-62 מקרני שומרון הוא אחד מהנהגים של 'עזר מציון'. במהלך השנים חלא מילא שלל תפקידים ציבוריים ביישוב שבו הוא מתגורר לאורך השנים. את האמבולנס של עזר מציון הוא מסיע כבר 20 שנה, מקבל את השיבוצים ויוצא לדרך כבר בשעות הבוקר המוקדמות. הוא יסיים את יום עבודתו בשעות הערב. קשה לתפוס אותו לשיחה, סדר יומו עמוס וגדוש, כשהוא יתפנה הוא ישתף אותנו בחלק מהנסיעות שאותן הוא עושה במסגרת תפקידו.
"אתן לך הצצה ליום עבודה שגרתי. את הבוקר פתחתי אצל חולה ניוון שרירים. אני משתדל לצחוק ולדבר עם כל אחד, להקל מעליהם במה שאפשר. הנסיעה שלאחר מכן הייתה של חולה קטוע רגל. מדובר בחולה דיאליזה עם כיסא גלגלים שצריך להגיע לטיפולים. אנחנו עוזרים לו בנסיעות ומקלים על המשפחה. החולה האחרון היה ילד חולה סרטן שאין לו עוד שלוש עשרה. לקחתי אותו משניידר לבית שלו. ילד ממש נחמד שצוחקים איתו, עלם חמד למרות הטיפולים. בדרך הוא מספר לי 'עוד ארבעה חודשים יש לי בר מצווה. אני מזמין אותך אבל אני לא בטוח שאני אצליח לחיות עד אז'. אימא שלו בכתה במושב מאחור".
יום כזה לדבריו, נותן לו פרופורציות לחיים. ״כל שעה שאתה לוקח חולה אחר ורואה מה המשפחה שלו עוברת 24/7 אתה מקבל פרופורציות. אתה גם הפסיכולוג שלו ולא רק נהג האמבולנס. אתה שואל אותם מה הם מרגישים והם מוציאים הכול, פורקים. אתה הכותל המערבי שלהם, וזה שווה. זו בשבילי תרפיה. חולים לא מעניין אותם אם יש מינוס או אין מינוס בבנק. לבן אדם אין מחיר. גם את הבית והמכונית הוא ימכור בשביל החיים, כשאתה בעבודה הזאת וכל בוקר זה אנשים חולים במצבים קשים אתה אומר לעצמך, החיים שלנו יפים ואנחנו לא יודעים להעריך אותם. זה גורם לעשות חושבים. לכל משפחה אתה נותן תמיכה ומרגיש טוב עם עצמך לא פחות ממה שאתה עושה טוב לחולה עצמו״.
"המקום שלי שאני נמצא בו זה לא פשוט", משתף גם טיירי, "אני הרבה שנים במערכת, 13 שנה פה. זה לא פשוט. אבל העשייה הזאת והסיפוק שאתה מצליח להגשים עוד משאלה ועוד משאלה זה נותן כוח להמשיך. אנשים שבמצב שלהם אתה מגשים להם חלום". טיירי גם מודה כי "עם הזמן גם יש קהות חושים מסוימת. אי אפשר להמשיך הלאה בלי להתנתק טיפה מהסיפורים".
והסיפורים של טיירי זורמים בלי הפסקה. "יש לנו ניצול שואה בשנות התשעים שלא היה בכותל בחיים שלו. לא יודע איך נראה הכותל. הנהג לקח אותו, הגיע לשם וקרא קצת תהילים. חזר מאושר ובכה. במקרה אחר הייתה לנו בקשה לקחת אישה מאוד מבוגרת לפני חצי שנה. במשך שנתיים וחצי היא לא יצאה מהבית בגלל הקורונה. הייתה חתונה של נינה והיא מאוד רצתה לצאת לחתונה. לקחנו אותה מהצפון לעמק חפר לגן אירועים. הנהג נשאר בחתונה במשך שעתיים ולאחר מכן החזיר אותה הביתה. היא הרגישה שקמה לתחייה".
טיירי ממשיך ומספר. על תינוק חולה, על נער שנפצע בתאונת דרכים, על קטוע רגל שהיה צריך הסעה, הסיפורים אין להם סוף והעבודה אף פעם לא נגמרת. עוד חסד ועוד עזרה. כמו שעזר מציון יודעים לתת.
"אנחנו עובדים 24/6 אבל המשפחה מבינה את המקום שלי, שזה החסד שאנחנו עושים והעזרה שאנחנו נותנים. כל הזמן אנחנו גם מקבלים ד"שים ומכתבים מאנשים. מכתבי תודה שמחזקים אותנו. לא חסר".

עזר מציון נקודת אור

עזר מציון נקודת אור

"באשפוז הראשון של רוני בבית החולים היה לה קשה לקחת…
חברים לרפואה

חברים לרפואה

“תוך תקופה קצרה הפכנו להיות הגוף המוביל בישראל בתחום סיוע…