תלמיד עשיר תלמיד עני

בשנה שעברה מילאתי מקום בכיתה י"א בתיכון מוכר מאוד בירושלים. שאלתי את התלמידים: “מה הייתם עושים אילו זכיתם בעשרה מיליון דולר?" הם חשבו. בהו בי. הריצו דחקות. הצביעו. ענו: "הייתי קונה לי ולהורים שלי דירות. מכונית מטורפת. ואז עושה טיול מסביב לעולם"; “הייתי קונה לי בית מהמם, ובשאר הכסף הייתי מבלה"; "הייתי מפנק קודם כול את ההורים שלי", שזה יפה, כי זה אומר שיש לו כיבוד הורים, "ואחר כך הייתי קונה לעצמי יאכטה ושט מסביב לעולם לראות את כל המדינות שתמיד רציתי לראות".

 וכך תלמיד אחרי תלמיד אחרי תלמיד. שתקתי, ואז שאלתי אותם: "זהו? יש כאן מישהו שרוצה לענות לי תשובה שונה?"
כל העיניים היו עליי. הם לא הבינו בכלל מה אני רוצה מהם. חוץ מאחד שהצביע וענה לי: "אני הייתי קונה דירה במיליון דולר. ועוד דירה להורים שלי. את שאר הכסף הייתי נותן למישהו שמבין בהשקעות כדי שישקיע לי את הכסף, וכך הכסף שלי יעשה עוד כסף".
זו בדיוק התשובה שרציתי, חשבתי בלב, ושאר הכיתה הסתכלה עליו במבט של 'איזה וירדו הבן אדם הזה'. ואז תלמיד אחד ענה לו: "יאללה, יא חרטטן, מה עכשיו להשקיע? יש לך כסף. תחיה!" והבנתי סופית שאין לכיתה הזו שמץ של מושג בחינוך פיננסי. פשוט כלום.
ואז שאלתי את הכיתה אם מישהו מהם יכול להסביר לי כמה מושגים: "אינפלציה". הם הסתכלו עליי כמו חבורת זומבים. לא, אין להם מושג. "משכנתה". הם המשיכו להסתכל. אף אחד לא הצביע. "ריבית צמודה למדד". העיניים המשיכו לבהות בי.
“תגידו", שאלתי אותם בסוף, "כל כך הרבה שנים אתם מבלים במערכת החינוך, ואף אחד לא לימד אתכם לחסוך? לקנות דירה? להשקיע? להתחיל לחשוב כמו אדם שרוצה שהכסף שלו יעשה עוד כסף?"
הם הסתכלו עליי וענו לי יחד: "לא". שאלתי אותם: "יש כאן מישהו שהיה רוצה לפני שיסיים שתים עשרה שנות לימוד לדעת איך להסתדר בחיים?" "כן!" כולם שאגו, ובדיוק נכנס המחנך שלהם אחרי שהצלצול בישר על סיום השיעור שלנו.
“תגיד", אמרתי לו, "למה שלא תלמד את התלמידים שלך איך להסתדר בחיים ולחסוך כסף?" והוא ענה לי: "אני? אני מורה בישראל. מה אני מבין בכסף?” "תקשיב", אמרתי לו, "אל תבין כלום. באמת. פשוט תקרא להם כמו תוכי מהספר 'אבא עשיר אבא עני'. זה המינימום שתוכל לעשות".
אני לא יודע מה הוא עשה ואם הוא קרא, רק יודע שאם זה לא היה עצוב, הייתי כנראה צוחק מהמפגש ההזוי עם התלמידים האלה שקרה לי רק לפני שנה.
מערכת החינוך, תתעוררי!