בג' בתשרי צום גדליה, קיימנו אזכרה רבת משתתפים לציון שנה לפטירתו של אבי מורי שנפטר בא' ראש השנה תשפ"א.
אחד מן הדוברים הגדיר את אבי "תמים אבל ללא תמימות", כלומר : בהיכרותו את אבי הוא תיאר אותו כאדם ציוני בכל רמ"ח איבריו, פעיל ויוצר, איש חינוך, אהבת הארץ ואהבת עם ישראל שבערו בעצמותיו. אדם שהיה תמים למדינה ולעם. אך יחד עם זאת המשיך הדובר : "יענקלה לא היה במצב של תמימות. הוא היה מעורב בחיי העולם, ידע היסטוריה, הבין פוליטיקה, הכיר על בוריים את עולמות האקדמיה, המחקר והחינוך, שלט בעולם הספורט והמדע״.
אכן צדק אותו דובר אשר הכיר את אבי שנים לא מעטות במצבים אשר חייבו בין השאר החלטות לאומיות גורליות.
התורה מצווה את האדם: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". המילה 'עם' היא לדעתי סוד הפסוק.
התורה אינה רוצה תמימות תלושה, תמימות לא מחוברת להוויה, תמימות של הזויים, סגפנים ו"סחים".
התורה רוצה שנהיה תמימים המחוברים עם הקב"ה עם עולמו ועם אנשיו.
חייב שהאדם יפעל בתמימות, ביושר ואמת, ויחד עם זאת שיהיה חד, ערני, עם פלפל, חברותי, מקושר, מחובר ומבין את המציאות לאשורה אף שאינה תמיד תמימה כלל וכלל.
עשרת ימי התשובה דורשים מאיתנו להתעלות כמלאכים אך להישאר בני אדם. הגענו דווקא לעולם הזה כדי לחיות בו, לבנות לשפר ולשכלל אותו, ולא עולם שמיימי.
גם בזוגיות , צריך שהזוג יחיה את החיים במלואם. לחיות בתוך ואת העולם. לא להתנזר, לא להסתגף, לא להתבודד אלא לחיות חיי אושר זוגיים בחברה. לשאוף כל הזמן להשתפר ולהשתדרג אך מתוך חיי שמחה והתערבות בקהילה. לדעת לשמור על האינטימיות הזוגית ובא בעת לא להסתגר ולנתק קשרים.
אבי מורי היה איש העולם הדתי ואיש העולם הגדול בהרמוניה ראויה. הוא הוסמך לרבנות והיה פרופ' בפסיכולוגיה חינוכית בעל שם. דרש מעצמו ומכולנו את הטוב ביותר מתוך שילוב ראוי של חיים דתיים, פרודוקטייבים המעורבים עם הבריות.
הלוואי ונצליח כולנו בכך.
