שליפות

אליהו אקרמן, פסיכולוג חינוכי

בבקשה תעשה לנו קצת סדר. מהם 'טיפולי המרה'? "טיפול המרה הוא מונח מאוד גרוע. המרה היא מושג שמגיע מהמרת דת, כאילו במקל קסמים אתה יכול לשנות אדם. אנחנו מתנגדים למונח הזה ולא מתעסקים בטיפולי המרה בכלל. במונח הזה משתמשים שימוש מעוות בתרבות הלהט"בית להגדרת כל טיפול שמאפשר לבן אדם לשנות את נטייתו המינית, להגמיש אותה או להמעיט ממנה. אנו יודעים מהניסיון הרב שלנו שזה דווקא כן אפשרי.

אליהו אקרמן

"לפי התרבות המודרנית, להט"ב נחשב נורמלי. אם זה דבר נורמלי, מדוע לנסות לשנות את זה? האמירה הזאת מכניסה לבעיה נתח שלם של אוכלוסייה תורנית. אנשים שרוצים להישאר בדל"ת אמות של הלכה יודעים שמדובר באיסור חמור ומאמינים בערך החשוב של משפחה כערך יסוד באמונה היהודית ובהמשכיות החיים. הם נכנסים למתח מאוד גדול: מצד אחד הם חווים תחושות של משיכה לבני אותו המין, ומצד שני הם רוצים להקים משפחה. האם בתווך הזה אפשר להקים משפחה תקינה בלי שקרים, גירושים או בגידות? לקיים חיי אישות תקינים ושמחים? התשובה היא כן. זה דורש עבודה פנימית רבה ויסודית, אבל כשעובדים נכון זה עובד. התהליך הטיפולי מוכח על סמך הצלחה של מאות אנשים שעברו אצלנו במכון. "לא מדובר במניפולציות או באלימות, חלילה. הטיפול אצלנו הוא טיפול פסיכותרפי לכל דבר ועניין, והוא עוזר לאדם לנהל את הקונפליקט בלי לברוח ובלי לפסול לא את הדת שלו ולא את המיניות שלו. זה תהליך עדין במציאות מורכבת. כל טיפול פסיכולוגי או חינוכי מתעסק במציאות מורכבת, וזה לא שונה מכל טיפול אחר".

היום הומוסקסואליות אינה נחשבת מחלת נפש או סטייה. להפך, היום זו יותר בעיה דתית שנכנסת לחשבון עם ריבונו של עולם איך לקיים חיים תורניים עם ההבנה שכך ה' ברא אותי. היהודי רגיל לחיות עם סתירות בין רצונותיו לבין עולמו הערכי, והעבודה שלנו בעולם היא לגשר בין הסתירות הללו

איך עושים את זה? טענו בתקשורת שבטיפולים האלה גורמים לאדם להרגיש רתיעה ממשיכתו המינית.
"הדיבורים האלה הם חלק מהשיח הלהט"בי שמפעיל טרור מחשבתי: 'טיפולי המרה אינם אפשריים, ואם תעשה טיפול כזה, תתאבד', 'אם תתחתן ותצא נגד נטייתך המינית אתה תתגרש או תבגוד'. אלה אמירות שיוצאות היישר מבית המדרש הלהט"בי. הדברים האלה אינם נכונים! אנשים מתאבדים בגלל מצוקות, בגלל דיכאונות. "נכון, הרבה התאבדויות קשורות לנושא הלהט"בי, אבל אנשים שעוברים טיפול ראוי וטוב לא מתאבדים בגלל הטיפול. ההפך הוא הנכון. דרך הטיפול הם מבררים ומקבלים כלים כיצד ליישב את הקונפליקט בין ההלכה לנטייה. האמירה שאין סיכוי לשנות נטייה אינה נכונה. מסתבר שלמיניות של האדם יש מידה לא מבוטלת של גמישות, ובעבודה נכונה יש לה יכולת להתכוונן ולהשתנות, לפעמים במאה אחוז ולפעמים פחות. "אדם שיש לו נטייה הומוסקסואלית יכול לכבוש אותה, למזער אותה, לברר אותה ולעבוד איתה בזוגיות עם בן הזוג מן המין השני כאשר בן הזוג שותף מלא ויודע זאת לפני החתונה. זה דורש ליווי צמוד לכל אורך הדרך, זמן והרבה משאבים נפשיים, אך זה אפשרי. יש מחקרים שמראים שאפשר להשתנות. אומנם יש מעט מאוד מחקרים, והלוואי שיתפרסמו עוד מחקרים אובייקטיבים בנושא. לצערי אין היום לגיטימציה לערוך מחקרים בנושא".

משרד הבריאות הוציא אזהרה מפני טיפולי המרה. "היות שהומוסקסואליות נחשבת נורמלית, ויש מלחמה על זה בעולם כולו, ניתנה לגיטימציה שכל מה שמנסה לעשות שינוי בנטייה המינית אסור. בחלק מהארצות הוציאו את זה מחוץ לחוק, ויש אנשים בארץ שמנסים להשיג זאת בחקיקה. "ועדת האתיקה של הפסיכולוגים השאירה פתח לטיפולים בתנאי שעושים אותם אנשי מקצוע מורשים ויש שקיפות עם הפציינט על מידת ההצלחה ועל הסיכון שכרוך בטיפול. ועדת האתיקה של ארגון הרופאים פסלה את זה, ולדעתי זה תלוי בפוליטיקות פנימיות ובהפעלת לחץ על הוועדה. אני מדגיש שוב, אנחנו לא עוסקים בטיפולי המרה; אנחנו בכלל מתנגדים למושג 'טיפולי המרה'. זה טיפול פסיכותרפי לכל דבר ועניין: אנחנו עוזרים לאדם לנהל את המתח ואת הקונפליקטים בעקבות נטייה שנובעת מסיבות טבעיות ואחרות, לעומת אידיאולוגיה דתית וערכים תורניים. כל זה בלי לבטל אף אחד מן הניגודים, לא מהערכים ולא מהנטייה המינית. "אנחנו נותנים לאדם לבחור את הדרך שהוא מבקש ללכת בה. יש לנו כל הכלים הטיפוליים, ואנחנו לא משכנעים אף אחד בשום טיעון. הדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות הוא לשלול ממישהו את חופש הבחירה שלו ואת הרצונות שלו. עם זה אפשר לסייע לו שלא לבטל את הערכים שהוא רוצה לחיות על פיהם".

המטפלים באים מרקע תורני ששולל את הנטייה הזאת, והאדם בא עם הנטייה. איך אפשר להיות אובייקטיבי בנושא? "המטפל אינו הנציג של ריבונו של עולם; הוא לא איש הלכה, הוא רק עוזר לאדם לקשר ולגשר בין הרצונות שלו בלי לפסול שום דבר. יש אנשים שמחליטים בסוף לממש את הנטייה שלהם ולהפסיק את הטיפול, וזה מקובל. בסופו של דבר זו הבחירה של האדם ולא של אף אחד אחר. אנחנו מלווים אותם בתהליך לא פשוט, ומה שאנו רואים לפעמים – ונשגב מבינתנו – הוא איך דברים משתנים ומתגמשים, לפעמים עד לקצה הנגדי. "אדם יכול לפתח נטייה לבני המין השני שלא הייתה בו קודם לכן. יש אנשים שהנטייה שלהם נשארת, אבל היא ממוזערת ובשליטה ומאפשרת להם לנהל חיי משפחה תקינים שבהם לא מתגרשים ולא בוגדים. מבחינתנו התנאי ההכרחי למהלך כזה הוא שקיפות מלאה של בני הזוג".

למה נלחמים כל כך בדבר הזה ולא במחללי שבת או בעוברי עבירות אחרות? "המלחמה לא באה מצד הממסד התורני אלא מהארגונים הלהט"ביים ונועדה לשרת את הפילוסופיה ולכפות את הדרך שלהם על הציבור. לצערנו, גם המידע שיש לציבור הדתי בא רק מארגונים להט"ביים שטוענים שאי אפשר לשנות את הנטייה הזאת. גם הממסד הרבני סובל מבורות מסוימת בנושא, והרבנים צריכים ללמוד שאפשר דרך טיפול פסיכותרפי לשלוט בנטייה הזאת. "הרב רפי לא ידע שהמושג 'המרה' הוא מושג דמגוגי. ברגע שהוא אמר שהוא בעד טיפולי המרה, שספק מהם בכלל, קמה עליו סערה. היום הומוסקסואליות אינה נחשבת מחלת נפש או סטייה. להפך, היום זו יותר בעיה דתית שנכנסת לחשבון עם ריבונו של עולם איך לקיים חיים תורניים עם ההבנה שכך ה' ברא אותי. היהודי רגיל לחיות עם סתירות בין רצונותיו לבין עולמו הערכי, והעבודה שלנו בעולם היא לגשר בין הסתירות הללו".

אז הרבנים טועים כשהם אומרים שזו לא באמת נטייה מולדת? "לפעמים זו נטייה מולדת ולפעמים נרכשת, אבל זה לא משנה, הטענה הגנטית לא הוכחה, ואנחנו רואים שיש אנשים שנולדים עם רשמים ראשוניים של הומוסקסואליות. האם זה משנה באשר לעבודה שיש להם לעשות? האם בורא עולם פתר אותם מפרייה ורבייה? מלהקים משפחה? איסור עריות הוא איסור חמור, אבל יש עוד איסורים חמורים, לשון הרע, שמירת שבת וכן הלאה. זה לא פותר את האדם מההתמודדות. "צריך להוריד את הלגיטימציה מן הבחורים והבחורות שחווים את חוסר האונים ולהתחבר לתפיסת העולם שזה עוד ניסיון שהקב"ה שולח וצריך להתמודד איתו. אנחנו טוענים שכאשר מתמודדים בכנות עם נטייה טבעית יש אפשרות לנצח את עצמנו ולהיכנס לדל"ת אמות של הלכה. "הלהט"בים מציעים לוותר על העולם התורני. תחיה את הנטייה שלך. אנחנו אומרים: 'בואו, נהיה איתכם בהתמודדות הזאת'. השלב הראשון הוא הכרה. מכיוון שהרבה מאוד מהצעירים והצעירות הדתיים מתכחשים לזה, צריך להכיר במה שה' נותן לנו. אדם מאמין יודע שהכול מה' יתברך, מפה הסיפור מתחיל.

"בארגון 'בקדושה' יש לנו בקליניקות 70–80 אחוזי הצלחות מוכחות. אנחנו תמיד אומרים שאנחנו לא מתפשרים על שני דברים: אחד זה ה' והשני זה מקצועיות. אנשי המקצוע שלנו מקבלים הרבה מאוד הדרכה. זו עבודה מאוד עדינה ורגישה, אבל אין שום צורך להתפשר. החידוש שלנו הוא שאפשר להתמודד, וב"ה אנחנו רואים הצלחה".

מוקד ההכוונה הוקם בעקבות השוק הפרוץ של טיפולים בנושא המיניות וחוסר המענה לציבור הדתי. הפונים מקבלים ליווי צמוד של צוות המכווינים עד להגעה לתוצאה הרצויה לשביעות רצונם. המוקד שומר על קשר עם יותר ממאה מטפלים דתיים בפריסה ארצית שעומדים בקריטריונים האלה: מטפלים רק במי שיש להם רצון מלא סוג ההסמכה שלהם ברור ושקוף מטרת הטיפול היא טובת המטופל בלבד משתמשים בכלים טיפוליים מוכרים ומקצועיים המטפלים מבהירים למטופלים שהצלחה אינה ודאית.
'בקדושה' מלווים מטופלים רבים שזוכים לזוגיות, לשמחה ולילדים מתוקים שעושים להם הרבה נחת. הקו החם של 'בקדושה’ ייעוץ * הכוונה * תמיכה אצלנו מדברים על הכול, בקדושה.
0737416200

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■