לכבוד יום העצמאות ה77 של המדינה, שאלנו מבחר אנשים מה הם היו רוצים למצוא במגילת העצמאות, אילו היתה להם מגילת עצמאות אישית
ב
תש"ח זכינו לחסדים רבים מאת ה'. זכינו לגאולה וישועה. ה' קיים לנו את מה שהבטיחנו וגאל אותנו ונתן לנו את הארץ.
עם זאת בינתים עברנו 77 שנות בירורים ואנחנו היום במקום אחר לגמרי. לכן פנינו לנבחרת של אנשים וביקשנו מהם לתאר את מה שהם היו רוצים לראות במגילת העצמאות, מנקודת הראות שלהם.
האתגר התגלה כאתגר גדול משחשבנו. פנינו למגוון גדול של אנשים. וההפתעה היתה שלא היו הפתעות גדולות. רבים הסכימו בסופו של דבר עם הנוסח המקורי, וגם אלה ששינו – הזכירו בעיקר את תולדות עם ישראל, את זכותנו על הארץ, את הקשר ההיסטורי שבין ישראל לארצו שנשמר גם בגולה, את ערכי החרות האישית, ואת המבנה הדמוקרטי של המדינה.
הכל מסכימים למבנה הכללי של המדינה, ולעקרונות המדינה היהודית והדמוקרטית.
עם זאת, אפשר לראות מהמגלה שהיא לא נכתבה לאזנים יהודיות אלא לאזני הגויים, כדי לשכנע אותם בצדקתנו על הארץ. וכאשר כותבים מה שיערב לאוזן הזר, לא בהכרח כותבים מה שמאמינים בו באמת. אחד החסרונות של המסמך הוא שעולה ממנו שהוא נועד (גם או בעיקר) לאזניים חיצוניות. אפשר ללמוד זאת מכמה נקודות שעולות מן המסמך. העם היהודי והיהודים תמיד מופיעים בו בלשון נסתר, בגוף שלישי. הרצל מופיע בשמו הלועזי תיאודור, ולא בשמו העברי בנימין זאב, למרות שבן גוריון בד"כ היה קנאי גדול לעברית ולשמות עבריים והקפיד על כך מאד. בין התהליכים שהובילו להקמת מדינת ישראל הוזכרו התנועה הציונית, השואה והעליה, הצהרת בלפור והחלטות חבר הלאומים והאו"ם, אך לא הוזכרה מלה אחת על המחתרות. גם לא על ההגנה שהיתה מזוהה עם מפא"י. לאור זאת, אפשר שגם חלק מהערכים שעליה משתיתה המגלה את המדינה מכוונים לשבר את אזניהם של אומות העולם, ולא נכתבו דוקא מתוך בירור יהודי פנימי, שהעם קיבל על עצמו. ועוד: הלא המגילה לא התקבלה ע"י גוף שנבחר ע"י העם באופן יצוגי כחוק.
ברור שחלק מתכנה של מגלת העצמאות לא בא אלא כדי לצאת ידי החלטת האו"ם שדרשה חוקה דמוקרטית. חלקים אלה לא נאמרו מתוך רצון של העם היהודי אלא מתוך כפיה ומתוך אילוץ מדיני שעמד בפני מייסדי המדינה באותו זמן, והיום כבר איננו רלוונטי. (ואולי מן הטעם הזה היה חשוב למנסחי המגלה לציין שאת זכותנו על הארץ לא קיבלנו מן האו"ם אלא היא זכות טבעית והיסטורית, ולכן אין האו"ם יכול להכתיב לנו תנאים).
אנו חיים בארץ לא בחסדי הגויים אלא בחסדי ה', ואנו ראויים למגלה ראויה.
כאמור, גם כאשר בקשנו להשיב על השאלה: "אילו נתנו לך לכתוב את מגילת העצמאות – איך היית כותב אותה?" רוב הכותבים נצמדו לנוסח המקורי
מה בכל זאת השתנה? ובכן, בהחלט יש גם שינויים. שורו הביטו וראו.
פרופ׳ משה קופל
יו״ר פורום קהלת
מגשימים את התקוה העתיקה של העם היהודי
אינני מתנגד להכרזת העצמאות המקורית ולא הייתי יוזם שינויים כעת. אבל נעניתי לאתגר, ואילו הייתי נדרש לדבר בתש״ח, זה מה שהייתי כותב:
עַם יִשְׂרָאֵל נָשָׂא בִּלְבָבוֹ אֶת זֵכֶר יְרוּשָׁלַיִם לְאֹרֶךְ כָּל אַלְפַּיִם שְׁנוֹת נְדוּדָיו, וּבִתְפִלּוֹתָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם בִּקֵּשׁ: ״וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים״. מֵעוֹלָם לֹא נָס לֵחוֹ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל וְלֹא כָּהֲתָה תִּקְוָתוֹ הָאֵיתָנָה וְהַנִּצְחִית לָשׁוּב וּלְכוֹנֵן אֶת רִבּוֹנוּתוֹ בְּאֶרֶץ אֲבוֹתָיו.
בְּמֵאָה הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת שָׁבוּ יְהוּדִים מִכָּל קַצְווֹת תֵּבֵל לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ, הִפְרִיחוּ שִׁמְמוֹתֶיהָ, הֶחֱיוּ אֶת שְׂפָתָם הָעֲתִיקָה, וּבָנוּ בָּהּ יִשּׁוּב הוֹלֵךְ וְגָדֵל.
בְּיוֹם ט״ז בְּכִסְלֵו תש״ח, הִכִּירָה עֲצֶרֶת הָאֻמּוֹת הַמְּאֻחָדוֹת בִּזְכוּתוֹ הַבִּלְתִּי נִתֶּנֶת לְעִרְעוּר שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לְאַרְצוֹ וּלְכוֹנֵן בָּהּ אֶת רִבּוֹנוּתוֹ, וְהֶחֱלִיטָה עַל הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. בְּכָךְ נָתַן הָעוֹלָם עֵדוּת לִזְכוּתוֹ הַנִּצְחִית שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצוֹ, וּלְהָאִיר מִתּוֹכָהּ בְּאוֹר מוֹרַשְׁתּוֹ וְתַרְבּוּתוֹ לְעַמֵּי תֵּבֵל.
בְּכֹחַ זְכוּת זוֹ, שֶׁנִּשְׁמְרָה בִּבְרִית הַדּוֹרוֹת וְהֻכְּרָה בָּעוֹלָם, אָנוּ מַגְשִׁימִים אֶת הַתִּקְוָה הָעֲתִיקָה שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי וּמַכְרִיזִים הַיּוֹם עַל תְּחִיַּת רִבּוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצוֹ.
לְפִיכָךְ הִתְכַּנַּסְנוּ אָנוּ, נְצִיגֵי הָעָם הַיְּהוּדִי וְהַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וּמַכְרִיזִים בָּזֹאת עַל הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.
עִם הֲקָמַת הַמְּדִינָה תִּכּוֹן מֶמְשָׁלָה זְמַנִּית, וּבַהֶקְדֵּם הָאֶפְשָׁרִי תְּכֻנַּס אֲסֵפָה מְכוֹנֶנֶת שֶׁתְּחוֹקֵק חֻקָּה לִמְדִינַת יִשְׂרָאֵל. חֻקָּה זוֹ תְּבַטֵּא אֶת אָפְיָהּ הַיְּהוּדִי שֶׁל הַמְּדִינָה, תִּקְבַּע אֶת גְּבוּלוֹת הַסַּמְכוּת שֶׁל רְשׁוּיוֹת הַשִּׁלְטוֹן, וְתַבְטִיחַ מְגִלַּת זְכוּיוֹת לְכָל אֶזְרָחֶיהָ.
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלוּיוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתֶּתֶת עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת וְהַצֶּדֶק עַל פִּי חֲזוֹן נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תִּשְׁאַף לְקִיּוּם שִׁוְיוֹן זְכוּיוֹת אֶזְרָחִי לְכָל אֶחָד מֵאֶזְרָחֶיהָ, בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין; תְּכַבֵּד חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן וְתַרְבּוּת; תִּפְעַל לְהַחֲיָאַת הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים לַיַּהֲדוּת תּוֹךְ שְׁמִירָה עַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל כָּל הַדָּתוֹת; וּתְאַפְשֵׁר וּתְעוֹדֵד שִׁמּוּרָהּ, הַעֲמָקָתָהּ וְהַנְחָלָתָהּ שֶׁל מוֹרֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל, תּוֹךְ הַכָּרָה בְּמִגְוַן דְּרָכֶיהָ שֶׁל רוּחַ הָאָדָם.
אָנוּ קוֹרְאִים לִבְנֵי הָעָם הָעַרְבִי תּוֹשְׁבֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לִחְיוֹת אִתָּנוּ בְּשָׁלוֹם וּבִשְׁכֵנוּת טוֹבָה, תּוֹךְ נֶאֱמָנוּת לַמְּדִינָה וּלְחֻקֶּיהָ, וְלִטֹּל חֶלְקָם בְּבִנְיָן הַמְּדִינָה עַל יְסוֹד אֶזְרָחוּת מְלֵאָה וְשָׁוָה.
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תַּעֲמֹד אֵיתָנָה כְּחוֹמָה בְּצוּרָה מוּל אִיּוּמִים עַל קִיּוּמָהּ, וְתָגֵן בְּעֹז וּבִתְבוּנָה עַל חַיֵּי אֶזְרָחֶיהָ וּבִטְחוֹנָם. בָּהּ בָּעֵת, תִּהְיֶה מוּכָנָה לִבְחֹן הִזְדַּמְּנוּיוֹת לְשָׁלוֹם אֲמִתִּי עִם שְׁכֵנִים הַמַּשְׁלִימִים עִם זְכוּתָהּ לְהִתְקַיֵּם כִּמְדִינָה יְהוּדִית רִבּוֹנִית בְּאֶרֶץ אֲבוֹתֶיהָ, וַאֲשֶׁר יוֹכִיחוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם כַּוָּנוֹת שָׁלוֹם אֲמִתִּיּוֹת.
אָנוּ קוֹרְאִים לָעָם הַיְּהוּדִי בַּתְּפוּצוֹת לְהִתְקַבֵּץ כְּאַחִים יַחְדָּו סְבִיב הַמִּפְעָל הַצִּיּוֹנִי וְלַעֲלוֹת לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ, לִמְצוֹא בָּהּ מָנוֹחַ לְנַפְשָׁם וְלִהְיוֹת שֻׁתָּפִים בְּבִנְיָן הַמּוֹלֶדֶת.
מִתּוֹךְ אֱמוּנָה בְּנֶצַח יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא יְשַׁקֵּר, הִנְנוּ חוֹתְמִים בַּחֲתִימַת יָדֵינוּ לְעֵדוּת עַל הַכְרָזָה זוֹ בְּמוֹשַׁב מוֹעֶצֶת הַמְּדִינָה הַזְּמַנִּית עַל אַדְמַת הַמּוֹלֶדֶת בָּעִיר תֵּל-אָבִיב, בַּחֲזוֹן לִירוּשָׁלַיִם עיה״ק תובב״א.
הרב איתי אליצור
ראה נתתי לפניכם את הארץ
מדינת ישראל הותוותה וצוותה כבר לפני אלפי שנים, וכעת היא מתגשמת. לכן זה מה שהיא צריכה לבטא. אגב, את זה הבין גם בן גוריון. גם הנוסח של בן גוריון כולל הרבה מאד מלים שצאצאיו הרוחניים מחקו מהלקסיקון, ובראשם ארץ ישראל. עם זאת, נקודת המוצא חייבת להיות אמונית. הניסוח של בן גוריון חשוב מאד מבחינה היסטורית, ולכן השארתי כאן את כל מה שיכלתי להשאיר מהנוסח של בן גוריון, כולל דברים שאולי אני מלכתחילה לא הייתי מכניס.
אבקש לציין שאת הנוסח הזה כתבתי עוד לפני שמישהו העלה על דעתו שמגילת העצמאות היא מסמך מחייב משפטית. יש חשיבות גם למסמך שכל משמעותו הצהרתית.
ה׳ אֱ-לֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה: פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם.
עַל פִּי הַצִּוּוּי הָאֱ-לֹהִי, יָרְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרַאֵל אֶת הָאָרֶץ, וְהֵקִימוּ בָּהּ מַמְלָכָה.
בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל חַי הָעָם הַיְּהוּדִי חַיֵּי קוֹמְמִיּוּת מַמְלַכְתִּית כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ ה׳, בָּהּ יָצַר נִכְסֵי תַּרְבּוּת לְאֻמִּיִּים וּכְלָל-אֱנוֹשִׁיִּים וְהוֹרִישׁ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים הַנִּצְחִי.
לְאַחַר שֶׁהֻגְלָה הָעָם מֵאַרְצוֹ בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ שָׁמַר לָהּ אֱמוּנִים בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרָיו, וְלֹא חָדַל מִתְּפִלָּה וּמִתִּקְוָה לָשׁוּב לְאַרְצוֹ וּלְחַדֵּשׁ בְּתוֹכָהּ אֶת חֵרוּתוֹ הַמְּדִינִית. מתּוֹךְ קֶשֶׁר הִיסְטוֹרִי וּמָסָרְתִּי זֶה חָתְרוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל דּוֹר לָשׁוּב וּלְהֵאָחֵז בְּמוֹלַדְתָּם הָעַתִּיקָה; וּבַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שָׁבוּ לְאַרְצָם בַּהֲמוֹנִים, וַחֲלוּצִים, מַעְפִּילִים וּמָגִנִּים הִפְרִיחוּ נְשַׁמּוֹת, הֶחֱיוּ שְׂפָתָם הָעִבְרִית, בָּנוּ כְּפָרִים וְעָרִים, וְהֵקִימוּ יִשּׁוּב גָּדֵל וְהוֹלֵךְ הַשַּׁלִּיט עַל מִשְׁקוֹ וְתַרְבּוּתוֹ, מֵגֵן עַל עַצְמוֹ, מֵבִיא בִּרְכַּת הַקִּדְמָה לְכָל תּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ וְנוֹשֵׂא נַפְשׁוֹ לְעַצְמָאוּת מַמְלַכְתִּית.
בִּשְׁנַת תרנ״ז נִתְכַּנֵּס הַקּוֹנְגְּרֶס הַצִּיּוֹנִי לְקוֹל קְרִיאָתוֹ שֶׁל הוֹגֶה חֲזוֹן הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית בִּנְיָמִין זְאֵב הֶרְצְל וְהִכְרִיז עַל זְכוּת הָעָם הַיְּהוּדִי לִתְקוּמָה לְאֻמִּית בְּאַרְצוֹ. לְאַחַר מִכֵּן, קָמוּ בְּיִשְׂרָאֵל הַהֲגָנָה, האצ״ל והלח״י, שֶׁבְּעֶזְרַת ה׳ אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל לַחֲמוּ וְשִׁחְרְרוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׁרָאֵל מִיַּד הַכּוֹבֵשׁ הַזָּר שֶׁכָּבַשׁ אוֹתָהּ.
גם שְׁאֵרִית הַפְּלֵיטָה שֶׁנִּצְּלָה מֵהַטֶּבַח הַנָּאצִי הָאָיֹם בְּאֵירוֹפָּה וִיהוּדֵי אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת לֹא חָדְלוּ לְהַעְפִּיל לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, עַל אַף כָּל קֹשִׁי, מְנִיעָה וְסַכָּנָה, וְלֹא פָּסְקוּ לִתְבֹּעַ אֶת זְכוּתָם לְחַיֵּי כָּבוֹד, חֵרוּת וַעֲמַל-יְשָׁרִים בְּמוֹלֶדֶת עַמָּם.
חֶסֶד עָשָׂה אִתָּנו ה׳ אֱ-לֹהֵינוּ, כְּפִי שֶׁהִבְטִיחָנוּ בְּתוֹרָתוֹ וְע״י נְבִיאָיו, וְשָׁב וְקִבֵּץ אוֹתָנוּ מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הֱפִיצָנוּ שָׁמָּה.
זוֹהִי זְכוּתוֹ הָאֱ-לֹהִית וְהַטִּבְעִית שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי לִהְיוֹת עוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ בִּמְדִינָתוֹ הָרִבּוֹנִית בָּאָרֶץ שֶׁהוּבְטְחָה לוֹ ע״י בּוֹרֵא עוֹלָם. וְזוֹהִי חוֹבָתֵנו לָרֶשֶת אֶת הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ אֱ-לֹהֵינוּ.
לְפִיכָךְ נִתְכַּנַּסְנוּ, אָנוּ חַבְרֵי מוֹעֶצֶת הָעָם, נְצִיגֵי הַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי וְהַתְּנוּעָה הַצִּיּוֹנִית, בְּתֹקֶף זְכוּתֵנוּ הַטִּבְעִית וְהַהִיסְטוֹרִית, לְקַיֵּם אֶת אֲשֶׁר צִוָּנוּ ה׳ וְלָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ שֶׁנָּתַן לָנוּ, ואָנוּ מַכְרִיזִים בָּזֹאת עַל תְּחִייתָהּ, כִּינוּנָהּ מֵחָדָשׁ וַהֲשַבָתָהּ לִמְקוֹמָהּ שֶׁל מְדִינָה יְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הִיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.
אָנוּ קוֹבְעִים שֶׁהָחֵל מֵהַלַּיְלָה, אוֹר לְיוֹם שַׁבָּת ו׳ אִיָּר תש״ח, וְעַד לַהֲקָמַת הַשִּׁלְטוֹנוֹת הַנִּבְחָרִים וְהַסְּדִירִים שֶׁל הַמְּדִינָה בְּהֶתְאֵם לְתוֹרַת יִשְׂרָאֵל תִּפְעַל מוֹעֶצֶת הָעָם כְּמוֹעֶצֶת מְדִינָה זְמַנִּית וּמוֹסַד הַבִּצּוּעַ שֶׁלָּהּ, מִנְהֶלֶת-הָעָם, יְהַוֶּה אֶת הַמֶּמְשָׁלָה הַזְּמַנִּית שֶׁל הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית, אֲשֶׁר תִּקָּרֵא בַּשֵּׁם יִשְׂרָאֵל.
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּהֵא פְּתוּחָה לַעֲלִיָּה יְהוּדִית וּלְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת; תִּשְׁקֹד עַל פִּתּוּחַ הָאָרֶץ לְטוֹבַת כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ; תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת תורת ישראל ועל חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תִּשְׁמוֹר עַל תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל וְעַל הַמְּקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל; וְתִבְנֶה אֶת הַמִּקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ.
אָנוּ מוֹשִׁיטִים יַד שָׁלוֹם וּשְׁכֵנוּת טוֹבָה לְכָל הַמְּדִינוֹת הַשְּׁכֵנוֹת וְעַמֵּיהֶן, וְקוֹרְאִים לָהֶם לְשִׁתּוּף פְּעֻלָּה וְעֶזְרָה הֲדָדִית עִם הָעָם הָעִבְרִי הָעַצְמָאִי בְּאַרְצוֹ. מְדִינַת יִשְׂרָאֵל מוּכָנָה לִתְרֹם חֶלְקָהּ בְּמַאֲמָץ מְשֻׁתָּף לְקִדְמַת הַמִּזְרָח הַתִּיכוֹן כֻּלּוֹ.
אָנוּ קוֹרְאִים אֶל הָעָם הַיְּהוּדִי בְּכָל הַתְּפוּצוֹת לְהִתְלַכֵּד סְבִיב הַיִּשּׁוּב בַּעֲלִיָּה וּבְבִנְיָן וְלַעֲמֹד לִימִינוֹ בַּמַּעֲרָכָה הַגְּדוֹלָה עַל הַגְשָׁמַת שְׁאִיפַת הַדּוֹרוֹת לִגְאֻלַּת יִשְׂרָאֵל.
מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן בְּצוּר יִשְׂרָאֵל הִנְנוּ חוֹתְמִים בַּחֲתִימַת יָדֵנוּ לְעֵדוּת עַל הַכְרָזָה זוֹ, בְּמוֹשַׁב מוֹעֶצֶת הַמְּדִינָה הַזְּמַנִּית, עַל אַדְמַת הַמּוֹלֶדֶת, הַיּוֹם הַזֶּה, עֶרֶב שַׁבָּת, ה׳ אִיָּר תש״ח.
הרב מיכאל פואה
יו״ר בוחרים במשפחה
חלום הדורות
ומושא התפילות
בְּשֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְבוֹרֵא עוֹלָם אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל הַזְּכוּת לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינֵינוּ אֶת קִיּוּם דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים עַל דְּבַר חֲזָרַת עַם יִשְׂרָאֵל לְאַרְצוֹ וְהַפְרָחַת שִׁמְמוֹתֶיהָ לְאַחַר כ-2000 שְׁנוֹת גָּלוּת וְחֻרְבָּן אֲשֶׁר שִׂיאוֹ הָיָה בַּשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה אֲשֶׁר הִכְרִיתָה מֵעַל שִׁשָּׁה מִלְיוֹן מִבְּנֵי עַמֵּנוּ – ״וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא״ (יחזקאל לו).
בִּשְׁנַת תרנ״ז נִתְכַּנֵּס הַקּוֹנְגְּרֵס הַצִּיּוֹנִי לְקוֹל קְרִיאָתוֹ שֶׁל הוֹגֶה חֲזוֹן הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית בִּנְיָמִין זְאֵב הֵרְצְל וְהִכְרִיז עַל זְכוּת הָעָם הַיְּהוּדִי לִתְקוּמָה לְאֻמִּית בְּאַרְצוֹ.
זְכוּת זוֹ הֻכְּרָה בְּהַצְהָרַת בַּלְפוּר מִיּוֹם י״ז במרחשוון תרע״ח וְאֻשְּׁרָה בְּמַנְדָּט מִטַּעַם חֶבֶר הַלְּאֻמִּים, אֲשֶׁר נָתַן בִּמְיֻחָד תֹּקֶף בֵּין-לְאֻמִּי לַקֶּשֶׁר הַהִיסְטוֹרִי שֶׁבֵּין הָעָם הַיְּהוּדִי לְבֵין אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְלִזְכוּת הָעָם הַיְּהוּדִי לְהָקִים מֵחָדָשׁ אֶת בֵּיתוֹ הַלְּאֻמִּי. בְּכָךְ סָר פַּחַד שְׁלֹשׁ הַשְבוּעוֹת אֲשֶׁר רָדַף אוֹתָנוּ בְּגָלוּתֵנוּ, וְאָנוּ זוֹכִים הַיּוֹם מִתּוֹךְ תְּחוּשַׁת אַחְרָיוּת לְמַמֵּשׁ אֶת הַחוֹבָה וְהַהַבְטָחָה הָאֱ-לֹוִהִית ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ״ בָּאָרֶץ שֶׁהֻבְטְחָה לָנוּ מִימֵי אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.
אָנוּ מַכְרִיזִים בָּזֹאת עַל הֲקָמַת הַמְּדִינָה הַיְּהוּדִית הִיא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, חֲלוֹם הַדּוֹרוֹת וּמֻשָּׂא הַתְּפִלּוֹת שֶׁל עַמֵּנוּ.
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הִיא מְדִינָה הַדּוֹגֶלֶת בְּחֵרוּת, וְשׁוֹאֶפֶת לְתִקּוּן הַחֶבְרָה וְהָעוֹלָם מִתּוֹךְ נֶאֱמָנוּת לֵא-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
הַמְּדִינָה תִּתְנַהֵל בְּאֶמְצָעוּת מִשְׁטָר דֵּמוֹקְרָטִי עַד לְהוֹפָעָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ מִבֵּית הַמְּלוּכָה שֶׁל דָּוִד מַלְכֵּנוּ.
הַמְּדִינָה תִּפְעַל לְקִבּוּץ כָּל עַם יִשְׂרָאֵל לְאַרְצוֹ.
הַמְּדִינָה תִּפְעַל לְמִמּוּשׁ הָרִבּוֹנוֹת הַיְּהוּדִית בְּכָל גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ הַמְּבֻטַּחַת.
הַמְּדִינָה תִּפְעַל לַהֲקָמַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ בְּהַר הַבַּיִת כְּמֶרְכַּז רוּחָנִי עוֹלָמִי. וּלְחִדּוּשׁ עֲבוֹדַת ה׳ בּוֹ.
הַמְּדִינָה תִּפְעַל לְכִנּוּן בֵּית הַדִּין הַגָּדוֹל בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְלִגְאֻלַּת הַתּוֹרָה לַמַּצָּב בּוֹ ״תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם״ (במדבר טו). בֵּית הַדִּין הַגָּדוֹל יְשַׁמֵּשׁ כְּמֶרְכַּז עוֹלָמִי לְלִמּוּד וּלְבֵרוּר סֻגְיוֹת מִשְׁפָּטִיּוֹת מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְהָבִיא אֶת בְּשׂוֹרַת הַצֶּדֶק שֶׁל תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל לָעוֹלָם.
הַמְּדִינָה תְּאַפְשֵׁר אֶת מֵרַב הַחֵרוּת וְהָאַחְרָיוּת לְאֶזְרָחֶיהָ בְּכָל הַתְּחוּמִים, וּתְצַמְצֵם אֶת מְעֹרָבוּתָהּ בְּחַיֵּי הַפְּרָט לַמִּינִימוּם הַהֶכְרֵחִי. תְּחוּמֵי הִתְעָרְבוּתָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה יֻגְבְּלוּ כְּכָל הַנִּתָּן לְמַעַרְכוֹת הַמִּשְׁפָּט, הַבִּטָּחוֹן וְהַתַּשְׁתִּיּוֹת הַלְּאֻמִּיּוּת.
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל רוֹאֶה בַּמִּשְׁפָּחָה אֶת אֶבֶן הַבִּנְיָן לִיסוֹד הַקְּהִלָּה וְהַחֶבְרָה וְתִפְעַל לְחַזֵּק אֶת הַמִּשְׁפָּחָה, הַקְּהִלָּה וְהָעַרְבוּת הַהֲדָדִית בְּחֶבְרָה.
הַמְּדִינָה תְּאַפְשֵׁר כַּלְכָּלָה חָפְשִׁית בְּתוֹךְ הַמִּסְגֶּרֶת הַמְּרֻסֶּנֶת וְהַמְּעֻדֶּנֶת שֶׁל תַּרְבּוּת הַחֶסֶד וְהָעַרְבוּת הַהֲדָדִית שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל.
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תַּחֲתֹר לְמִגּוּר הָרֹעַ וּלְכִינוּן שָׁלוֹם עוֹלָמִי כַּמֻּבְטָח בַּתּוֹרָה וּבַחֲזוֹן הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ: ״לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה״ (ישעיהו ב), וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ. (ויקרא כו).
הרב חיים נבון
רב, סופר ופובלציסט
מה הייתי משנה בהכרזת העצמאות?
לא בטוח שהייתי משנה את נוסח הכרזת העצמאות; אך הייתי משנה את יחסנו אליה. החשוב ביותר הוא לזכור שאין מדובר ב״מגילה״, אלא ב״הכרזה״. זהו שמה הרשמי: ״הכרזה על הקמת מדינת ישראל״. לא השם עצמו חשוב כאן, אלא המהות. הכרזת העצמאות אינה מגילה כמו-תנ״כית, אלא מסמך שנולד מצורך מעשי. היא נוסחה די בחופזה, ונועדה לענות על צרכים פרקטיים מסוימים של המדינה הצעירה, וגם לרָצות את האו״ם ואת הבכירות שבחברותיו. יש בה לא מעט דגשים שהזמן גרמם, כמו הדילוג על פרקים היסטוריים שלמים וארוכים בתולדות העם, לעומת הפירוט על החיילים העבריים בצבא הבריטי.
בהתחשב בכל המגבלות הללו, בן גוריון עשה עבודה טובה בניסוח ההכרזה. הוא הפיק מסמך יפה, חגיגי ולאומי מאוד, שהנושאים המרכזיים בו הם עם ישראל וארץ ישראל. ועדיין, כדאי לזכור מה העיד בן גוריון עצמו על נוסח ההכרזה: ״אני פרגמטיסט בעניין זה, וחושב שאין אנו צריכים לכתוב תעודה שילדים ילמדוה בעל פה בעוד מאה שנה״ (זיגלר ורוגצ׳בסקי, היא מדינת ישראל, עמ׳ 202). בן גוריון לא חשב שהוא כותב כאן עוד פרק בתנ״ך, ומי שרואה עצמו נאמן לדרכו צריך להתייחס להכרזת העצמאות באותה רוח שבה התייחס אליה בן גוריון: להעריך אותה, אך לא לסגוד לה.
משפט אחד בכל זאת הייתי משנה בהכרזה: הייתי מוחק את הטעות המשונה שפותחת את ההכרזה – ״בארץ ישראל קם העם היהודי״ – וכותב במקומה את האמת: ״בחסד ה׳ הוקם העם היהודי״.
הרב אורי שרקי
יו״ר ברית עולם
לא הייתי משנה כלום
אני אוהב את המגילה, משום שהיא משקפת היטב את המתח המובנה בהגדרת זהותנו ובהגדרת זכותנו/חובתנו להקים את המדינה. המגילה מלאה בסתירות פנימיות, החל מההגדרה הכפולה של זכותנו הרוחנית-תרבותית לעומת הזכות הטבעית-הסטורית ותורת המקלט הבטוח. ערכי חזונם של נביאי ישראל שוכנים ללא מפריע לצד ערכי זכויות האדם המערביים, הדמוקרטיה נעלמת מן הטקסט, ומצויה בגילופין. זו המגילה שעל ידה הקים צור ישראל את המדינה והושיע את ישראל. היא מראה שבה משתקפות כל התפיסות היהודיות של מהי אומתנו. עליה חתמו חילונים מרקסיסטים ורבנים, בורגנים ופרולטרים, גברים ונשים. כל אלו נוטלים חלק בעולמו של הקדוש ברוך הוא, ומכולם יש מה ללמוד.
איריס חיים
המדינה תושתת על הזהות היהודית
לפני שבעים ושבע שנים, עם ישראל התכנס והתקבץ באלפיו לארץ ישראל. ניצולי השואה, יהודים מכל קצוות העולם שאפו להקמת מדינת ישראל. המדינה הוקמה ועברה אירועים שונים אשר גרמו לה לשנות את פניה. כיום הזה בשנתה השבעים ושבעה למדינת ישראל , כאשר המדינה נמצאת בסכנה קיומית מחוץ ומפנים נוצר הצורך לשכתב את מגילת העצמאות הראשונה.
עמנו היקר הגיע מתפוצות רבות ממסורות שונות ומעמדות שונות. לכל אדם שהגיע לארץ יש מטרה אחת, המשך בניית הבית היחיד והייחודי ולשם כך המגילה תהיה מושתת על עקרונות השורש י.ח.ד.
בחרתי לגלול אותה כמגילה שישית לעמי בארץ היהודית אשר תשלים את מניין חמש המגילות הקיימות ותסכמן.
רוּת – מְדִינַת יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי תִּהְיֶה מְדִינָה בָּהּ יִהְיוּ חִבּוּרִים בֵּין תַּרְבּוּיוֹת וּמָסוֹרוֹת שׁוֹנוֹת. לְכָל תַּרְבּוּת יֹפִי יִחוּדִי אֲשֶׁר יִשְׁמֹר עַל זֶהוּתוֹ, לְכָל עֵדָה תִּנָּתֵן הָאֶפְשָׁרוּת לְהִתְבַּטֵּא בִּמְלֹא יְכוֹלוֹתֶיהָ וְסִגְנוֹנוֹתֶיהָ. זָרוּת לֹא תִּשְׂרֹר בִּמְחֹזוֹתֵינוּ. אֶלָּא קִרְבָה וְאַהֲבָה בֵּין הָעֵדוֹת הַשּׁוֹנוֹת.
שִׁיר הַשִּׁירִים – הַמְּדִינָה תֻּשְׁתַּת עַל הַזֶּהוּת הַיְּהוּדִית וְעַל הַמָּסֹרֶת הַיְּהוּדִית כְּפִי שֶׁנִּכְתַּב מִדּוֹרֵי דּוֹרוֹת, סֵפֶר הַתָּנָ״ךְ יְהַוֶּה בָּסִיס לְפוֹעֲלָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה. עַל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לִשְׁמוֹר עַל זֶהוּתָהּ וְעַל גַּאֲוָתָהּ כִּמְדִינָה יְהוּדִית וְלֹא רַק יִשְׂרְאֵלִית, עָלֵינוּ לִזְכֹּר כִּי שׂוֹנְאֵינוּ מְאַיְּמִים עָלֵינוּ בְּכָל דּוֹר וְדוֹר וְגַם אִם כְּבָר יֵשׁ לָנוּ מְדִינָה לְעוֹלָם לֹא נִהְיֶה בְּטוּחִים וְזֹאת בְּשֶׁל יַהֲדוּתֵנוּ. אָנוּ נַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת נִרְדָּפִים גַּם בְּתוֹךְ אַרְצֵנוּ כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ בְּטֶבַח הַשִּׁבְעָה לְאוֹקְטוֹבֶּר שְׁנַת תשפ״ד 7/10/2023
קֹהֶלֶת – מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תְּקַיֵּם יַחֲסֵי פְּתִיחוּת וְקַבָּלָה שֶׁל כָּל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא לְלֹא הֶבְדֵּל מִין, גֶּזַע, אֱמוּנָה דָּתִית אוֹ נְטִיָּה פּוֹלִיטִית. תִּתְקַיֵּם מְדִינָה דֵּמוֹקְרָטִית בַּעֲלַת חֹפֶשׁ בִּטּוּי לְכָל תְּפִיסָה רַעְיוֹנִית. יִשָּׁמֵר חֹפֶשׁ הַבְּחִירָה הָאִישִׁית לְגַבֵּי שְׁמִירַת שַׁבָּת, נִשּׂוּאִין, בִּגּוּד, כִּסּוּי רֹאשׁ, שְׁמִירַת כַּשְׁרוּת.
אֵיכָה – הָעָם הַיְּהוּדִי חוָה גָּלוּת וְחֻרְבָּן מִסְפַּר פְּעָמִים בִּתְקוּפוֹת שׁוֹנוֹת, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הַצְּעִירָה תַּעֲסֹק כְּכָל יְכָלְתָּהּ בִּזְרִיעַת אַהֲבָה בֵּין תּוֹשָׁבֶיהָ, תְּשַׁלֵּב אַנְשֵׁי רוּחַ בֵּין מַנְהִיגֶיהָ וְתִשְׁאַף לְשָׁלוֹם וְשַׁלְוָה בֵּין אֶזְרָחֶיהָ.
אֶסְתֵּר – עַל מְנָת לְהַבְטִיחַ אֶת בִּטְחוֹנָהּ שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל כָּל אָדָם בַּמְּדִינָה יִתְרֹם אֶת חֶלְקוֹ לַצָּבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל. הַחֶבְרָה בְּיִשְׂרָאֵל תֻּשְׁתַּת עַל שִׁוְיוֹן זְכוּיוֹת וְחוֹבוֹת כְּשֶׁהַחוֹבוֹת יִקָּבְעוּ עַל פִּי צָרְכֵי הַמְּדִינָה. יְהוּדִים מִכָּל הָעוֹלָם יָבֹאוּ לְשָׁרֵת בִּמְדִינַת יִשְׂרָאֵל כְּחֵלֶק מִהְיוֹתָם חֵלֶק מֵהָעָם הַיְּהוּדִי וְיִשְׁאֲפוּ לַעֲלוֹת לְיַשֵּׁב אֶת הַמְּדִינָה וּלְהַגְדִּיל אֶת מִסְפַּר תּוֹשָׁבֶיהָ.
עַד לְטֶבַח הַשִּׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הֶאֱמִינָה בִּשְׁכֵנוּת טוֹבָה עִם שְׁכֵנוֹתֶיהָ, מְדִינוֹת עָרַב. לְאַחַר הַטֶּבַח הַנּוֹרָא בּוֹ נִרְצְחוּ בְּאַכְזָרִיּוּת אֲנָשִׁים תְּמִימִים וּבָהֵם יְלָדִים וּזְקֵנִים, צְעִירִים שֶׁנֶּחְטְפוּ מִבֵּיתָם וּנְמֵקִים עֲדַיִן בַּשֶּׁבִי הֶחָמָאס הֵבַנּוּ כִּי לֹא נוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לָתֵת אֵמוּן בְּשׂוֹנְאֵינוּ. לְאוֹר גַּל הָאַנְטִישֵׁמִיּוֹת הַמִּתְפָּרֵץ מְדִינַת יִשְׂרָאֵל מְחֻיֶּבֶת בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה לְחַזֵּק אֶת צְבָאָהּ וְאֶת גְּבוּלוֹתֶיהָ עַל יְדֵי הִתְיַשְּׁבוּת יְהוּדִית.
