נשאלתי כיצד עלינו לנהוג במציאות הקשה השוררת היום בארצנו.
המציאות אכן קשה. אנו נמצאים בעיצומה של מגפת הקורונה, ההתנכלות של המחבלים בדרום הארץ נמשכת, והמצב הכלכלי קשה ועלול להידרדר יותר, וכידוע, לפרנסה של הציבור יש דין של פיקוח נפש הדוחה שבת.
כל המאמין בהשגחה האלוקית ואינו סבור שהאירועים מקריים חייב לשאול את עצמו בשל מה באה עלינו הרעה הזאת, כפי שפסק הרמב"ם (הלכות תענית תחילת פ"א): "מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור… ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן… אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה 'והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי', כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי". דהיינו, הקב"ה יעניש על עצם המחשבה שמשהו בא במקרה. כל הלומד מקרא וספרי נביאים יודע שאחד מיסודות האמונה הוא שיש שכר ועונש.
לענ"ד עלינו להתמקד בתיקון של שלושה נושאים:
היחס לגאולת ארצנו ויישובה על ידי אחינו היהודים. בדורנו זכינו לחזור לחבלי ארצנו, במיוחד על ידי גילוי ההשגחה האלוקית במלחמת ששת הימים, שתוך ימים אחדים זכינו לגאולת חלק נכבד מהארץ לאחר דורות רבים שהייתה בידי זרים. לצערנו לא החילו ממשלות ישראל לדורותיהן את ריבונות עם ישראל על חבלי ארץ אלו אלא מנעו התיישבות ואף רדפו את המתיישבים החלוצים. חל עלינו חיוב לכבוש את הארץ וליישבה, ויש איסור להסגיר את הארץ לידי זרים.
נוסף על כך יש השוגים בדמיונות של שלום עם אויבינו אף שהמציאות מוכיחה שהדבר לא ייתכן במציאות כלל. כל הדיבורים שכאילו יש מקומות בארץ הנחשבים 'כבושים' אינם נכונים, לא רק מבחינה הלכתית תורנית אלא אף לפי חוקי אומות העולם. חבלי יהודה ושומרון אינם כבושים מפני שלא היו שטח ריבוני של כל מדינה שהיא. אומות העולם מעולם לא הכירו בשטח זה כחלק מממלכת ירדן (פרט לשתי מדינות). אנו שחררנו את ארצנו הגזולה. עלינו לתקן את חטא המרגלים על ידי השלטת ריבונותנו על כל מרחבי ארצנו ויישובם ביהודים.
עם ישראל נבחר על ידי בורא עולם להיות עם סגולה ולהפיץ את תורת האמת לכל באי עולם, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". אולם טרם זכינו לכך, ולא עוד אלא שבחלק מהעם יש מגמה לטשטש כל סממן יהודי. כזכור, לפני כשנה היו ערים שהופעלה בהן תחבורה ציבורית בשבת חינם כדי להתגרות בשומרי השבת, ולצערנו העונש לא איחר לבוא על ידי צמצום התחבורה הציבורית בכלל והפסקת הטיסות, מידה כנגד מידה.
כמו כן יש הנלחמים נגד קדושת החיים היהודיים ומבנה התא המשפחתי, וד"ל. וכי עם ישראל סבל אלפי שנים בגלות כדי להקים בארץ מדינה על טהרת החולין שתיקרא "דמוקרטית"?
לכן על כל יהודי, גם מי שלא התחנך לכך, לדעת שלעם ישראל יש מסורת עתיקה, ויש להתייחס אליה בכבוד ולא להילחם בה. המסורת שמרה על עם ישראל שלא יתבולל בין האומות, ואי אפשר כעת להשליך הכול ולהמציא דרך חדשה ללא כל חזון.
תיקון התחום החברתי. חז"ל אמרו שבית שני נחרב בגלל שנאת חינם. בשנה האחרונה עברנו שלוש מערכות בחירות, ובתוך הקלחת הזאת התגלתה שנאת חינם בכיעורה המלא. כל מפלגה פסלה ציבור אחר, והיו שאף אמרו על חברי מפלגה מסוימת שאינם ראויים כלל להיכנס לכנסת משום שהם "פשיסטים".
יש להבחין בין דבר עקרוני לדבר משני. דמוקרטיה היא שיטת ממשל ולא דרך חיים. יש להביא לאחדות בין כל השואפים לטובת עם ישראל וארץ ישראל, גם מי שלא חונכו על ברכי המסורת ובעלי דעות אחרות (כמובן, חוץ מהפועלים נגד עם ישראל וארץ ישראל).
תקופה זו, שבה המדינה מאוימת על ידי מחבלים מסביב והמגפה הקשה מכה מבפנים, אינה זמן לשחק משחק משפטי נגד ראש הממשלה, שעליו להיות פנוי לעסוק בביטחון, בפרנסה ובבריאות הציבור ולא בהגנה משפטית. איני יודע אם הוא אשם או לא, אך במצב חירום כזה אפשר לדחות את הבירור המשפטי עד יעבור זעם. עצם עריכת משפט למי שאחראי לניהול המדינה היא פגיעה בביטחון תושביה, ונודף ממנה ריח של רדיפה פוליטית. בשעה קשה זו עלינו להתעלות מעל החשבונות האישיים הקטנים ולעסוק רק בטובת המדינה.
אלו שלושת התחומים שעלינו לתקן, וכמובן לכל אחד יש חשבונות אישיים מה עליו לתקן בעצמו. אם נחבור כולנו במגמה לתקן, אין ספק שתהיה לנו גם סייעתא דשמיא לצאת ממצב זה. מקובלנו שחורבן בית שלישי לא יהיה, וכבר הבטיחה התורה שעם ישראל ישוב בתשובה. הייסורים נועדו לפקוח את עינינו, ובע"ה כך נחיש את בוא הגאולה השלמה בב"א.