בראש השנה יכתבון

נכנסתי לכיתה וחשבתי איך אני מוריד לתלמידים שלי את התובנה שבעוד כמה ימים הם הולכים לעמוד למשפט ואיך אפשר להטמיע בהם את הרעיון שראש השנה, הרבה לפני שהוא תפוח בדבש וחולצה חדשה מזארה, הוא קודם כול משפט שבו כל החיים שלנו הולכים להיקבע לפי גזר הדין שלו. שאלתי אותם כמה מהם באמת מרגישים שראש השנה הוא משפט וגזר דין. פרצופים אדישים ליוו את השאלה שלי. נראה שרובם ככולם לא הטרידו את עצמם בסוגיה הזו. 
ואז הגיע 11 בספטמבר, ואיתו צפו ועלו החוויות והמחשבות על היום ההוא שבו העולם נעצר. ניסיתי איתם יחד להיכנס לראש של עובד ממוצע במרכז הסחר העולמי שקם לעבודה, נישק את אשתו והילדים שלו ולא העלה על דעתו שזו בעצם הפעם האחרונה שהוא הולך לראות אותם.

 וניסיתי להיכנס לראש של כבאי בשירות הכבאות של ניו יורק שהלך לעבודה, בירך את המשפחה שלו לשלום ולא העלה על דעתו שזו הפעם האחרונה שהוא הולך לראות אותם.

וחשבתי: מעניין איך היה מגיב האיש מהתמונה המפורסמת 'האיש הנופל' אם מישהו היה אומר לו שבעוד כמה שעות הוא הולך לקבל את ההחלטה הקשה והאחרונה בחיים שלו: לקפוץ אל מותו מהקומה ה-83, שעלתה כולה באש. ופתאום מבעד למראות של האש החורכת והלהבות, הפרצופים ההמומים והמפוחדים, עלו המילים מ'ונתנה תוקף':
"וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיֹם וּבוֹ תִּנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ וְתֵשֵׁב עָלָיו בְּאֱמֶת… בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ מִי בַמַּיִם וּמִי בָאֵשׁ מִי בַחֶרֶב וּמִי בַחַיָּה מִי בָרָעָב וּמִי בַצָּמָא מִי בָרַעַשׁ וּמִי בַמַּגֵּפָה מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה".
הם התחילו לזוז במקום בחוסר נחת, והפרצופים כבר נראו חושבים והעיניים בוחנות, ויד אחת הושטה לאוויר ותלמיד אמר לי: "אני אגיד לך ת'אמת, המורה, עכשיו אני מתחיל קצת להילחץ מראש השנה ומתחיל להבין מה זה המשפט הזה שדיברת עליו".
ואז הגיע הצלצול להפסקה ונשארתי לבד עם המחשב וראיתי שוב את הסרטון על 11 בספטמבר וחשבתי לעצמי: תכלס, פחד אלוהים.