תופעה שהתחילה לפני עשור כיוזמה של כמה מהבולטים בציונות הדתית, הפכה ל-30 כפרים שוקקי חיים ועשייה, ו-1,000 סטודנטים שמשקיעים את זמנם בעם ישראל • כך פועלים כפרי הסטודנטים מטעם תנועת הבוגרים של בני עקיבא
עמית קפלן צוויקלר
מה גורם לסטודנטים צעירים לבחור להתגורר בכפר משותף, לשלב התנדבויות שבועיות ופרויקטים במהלך הלימודים, ולתרום מזמנם לקהילה? יצאנו לברר מהו הקסם הטמון בכפרי הסטודנטים של בני עקיבא.
הכול התחיל לפני עשר שנים עם קבוצת אנשים, ביניהם דני הירשברג, יאיר שחל, הרב מתניה ידיד והרב אלישע וישליצקי זצ״ל, למען יוזמה חדשה. הגיעו פניות רבות של סטודנטים וסטודנטיות מבני הציונות הדתית הלומדים במוסדות אקדמאיים, להקים קהילה חברתית באזורם. הם רצו מסגרת חיים לתקופת הלימודים, שבה יוכלו לייצר חבורה עם שייכות לשכניה בשילוב של התנדבות. הכפר הראשון הוקם לפני עשר שנים בשכונת התקווה בתל אביב, ולאחר ההצלחה שלו הוחלט להרחיב את המיזם לכל הארץ. מאז ועד היום, הוקמו כ-30 כפרי סטודנטים עם מעל 1,000 סטודנטים וסטודנטיות אשר פועלים ומתנדבים בכל רחבי הארץ. הכול נעשה מטעם אגף הבוגרים של בני עקיבא.
מדובר במגורים משותפים, בנים ובנות בנפרד. יש ישיבת כפר פעם בשבוע ויש שבת משותפת פעם בחודש. כל סטודנט צריך להתנדב ארבע שעות שבועיות במרכזי הנוער בשכונה, ויש כשישה פרויקטים גדולים שמרימים מידי שנה. כך, זוכים הסטודנטים להרגיש חלק מקבוצה מיוחדת.
״אנשים שבוחרים להגיע לכפר הסטודנטים מרוויחים שני דברים עיקריים״, מספר קבצי מבצרי, הרכז הארצי של כפרי הסטודנטים בתנועת הבוגרים. ״מצד אחד, מדובר במעורבות משמעותית בשכונה על ידי מגורים בשכנות לתושבים וההתנדבות. מצד שני, מדובר בחבורה מגובשת שיוצרת מעטפת ושייכות. מי שמצטרף לכפר, מרגיש שהוא הגיע הביתה. יש לסטודנטים עם מי לטייל בחול המועד ועם מי לעשות שבתות. יש תחושה של הדדיות ושל אכפתיות גדולה. למען השילוב הזה, מגיעים מידי שנה לראיונות רבים וטובים מבוגרי הציונות הדתית״.
קבצי משתף בחוויה שריגשה אותו לאחרונה, חוויה שמסבירה את הקשר שנרקם בין הסטודנטים לבין הקהילה: ״הגעתי לכפר הסטודנטים בלוד עם ציוד רב שהייתי צריך להעמיס לאחת הדירות. נכנסתי לאחת הדירות וראיתי שהיא ריקה. כששאלתי את שאר הסטודנטים היכן הם, נאמר לי כי אחת מהמשפחות בבניין יושבת שבעה וצריכה עזרה בסידור ובארגון ימי השבעה. הסטודנטים הקימו אוהל אבלים, ארגנו אוכל עבור המשפחה ודאגו לשלוש תפילות ביום. אפילו תרמו את המיחם והפלטה של הדירה שלהם לצורך העניין. כשנדהמתי מהמעשה, הסביר לי אחד מהסטודנטים כי ׳אם הקב״ה גלגל אותי לסיטואציה שאני כאן, במקום הזה, בצרה הזו, אז אני אהיה שם׳״.
האוכלוסייה שמגיעה היא על כל גווני הרצף הדתי. כל מקום והנישה שלו. ברחובות למשל, מרבית מהסטודנטים לומדים חקלאות, בבית שאן רובם לומדים במגמת ארץ, ואילו בבאר שבע רבים מהסטודנטים לומדים רפואה. קבצי אומר כי ״הביקוש לכפרי הסטודנטים מגיע מלמטה ועולה מידי שנה. הפורמט של קבוצה שבוחרת להקדיש את זמנה להתנדבות משמעותית, המורכבת ברובה מרווקים ורווקות, הוא פורמט מנצח. יש צורך רב בתחושת הביחד, בהרגשת חלק ממשפחה״.
קבצי מסביר כי השהות בכפרי הסטודנטים אינה גובה מחיר בפן הלימודי, והוא מנמק: ״נמצאים אצלנו סטודנטים שעוסקים במקצועות שנחשבים כקשים מאוד, החל מהנדסה, מחשבים, רפואה ואדריכלות, וכלה בעריכת דין, עבודה סוציאלית והוראה. המסגרת של כפר הסטודנטים מעניקה תמיכה רבה, בייחוד בשנה הראשונה של הלימודים. רבים מאלו שמגיעים אלינו באים דווקא לאחר שהיו במשך שנה במעונות של האוניברסיטה״.
רחובות - כל הדירות נמצאות במרחק הליכה זה מזו
כפר הסטודנטים ברחובות היה מבין הכפרים הראשונים של בני עקיבא. הוא הוקם לפני תשע שנים, בשכונת קריית משה בעיר. מדובר בשכונה לא פשוטה. היא מורכבת ברובה מעולים חדשים ובאנשים קשי יום. רמת הפשיעה שם עולה מידי שנה וגוררת אחריה את הנוער באזור. בשכונה זו פועלים גופים רבים שמטרתם היא לתת מענה לנוער הנמצא בסביבה ולקדם את האוכלוסייה בה. גם כפר הסטודנטים מצטרף ליוזמה ופועל למען שיפור פני החבר׳ה בעיר.
בשיחה עם ׳גילוי דעת׳, רכזת גרעין רחובות של בני עקיבא, שני בכור, מסבירה: ״עיקר העשייה שלנו הוא לקדם את הצעירים והמבוגרים בשכונה. אנו פועלים בכמה מישורים - עם בני הנוער אנו דואגים להעניק עזרה לימודית, חלק מהסטודנטים נותנים עזרה לימודית וחלקם עוסקים בבניית הפעלות, הרצאות וקורסים לנוער בסיכון שנמצא סביב. עם המבוגרים אנחנו דואגים לשיפור מצבם. בקורונה חילקנו המון אריזות מזון לבתים של מבוגרים, שיפצנו דירות כדי שיהיה להם מקום נעים יותר לחיות בו. אנחנו עדים לאווירה שנוצרת בחוץ. הסטודנטים עוברים ברחוב וזוכים להרבה אהבה והכרה״.
כשאנחנו שואלים את שני על המימון שמספק את כל העשייה החשובה, היא משיבה כי הם לא היו יכולים להוציא לפועל את התוכניות ללא תמיכתו של סגן ראש העיר רחובות, אמיתי כהן. ״לצורך הקמת כפר הסטודנטים ברחובות, נצרכנו לגייס סטודנטים שיסכימו להתגורר בשכנות. מהלך ההקמה של הכפר נעשה בשיתוף עם העירייה. כל הדירות המשמשות את הכפר הושכרו על ידי העמותה שסגן ראש העיר עומד בראשה. הצלחנו בעזרתו להשיג סבסוד עבור כלל הפרויקטים שאנו רוצים להוציא לפועל, גם אלו שעבור הסטודנטים עצמם״.
מה צריך סטודנט או סטודנטית צעירה על מנת להתקבל לכפר ברחובות?
״בכל שנה היה כפר שונה. בכל שנה יש טיפוסים אחרים ונוצרת אווירה מעט שונה. האתגר הגדול הוא למצוא סטודנטים צעירים שרוצים לבוא למקום שבו יהיה עליהם לתת מעצמם יותר. יש הרבה אנשים שמתעניינים בכפר ואז שומעים את המחויבות הנדרשת ומבטלים. אך למרות זאת, הכפר נותר מלא מידי שנה. הסוד לכך הוא באווירה. אנחנו נמצאים בשכונה קטנה, כשכל הדירות נמצאות במרחק הליכה זה מזו. יש הרבה ארוחות ערב משותפות במהלך השבוע, ויש מספר לא מועט של זוגות שיוצאים ומתחתנים. נוצרת כאן אווירה מיוחדת. יש חיבור. נעים להישאר״.
יפו - מיקום מעולה
בעיר יפו קיימים שלושה כפרי סטודנטים של בני עקיבא. אחד מהם הוא בשילוב של המדרשה באזור ומכיל כ-25 בנות. כפר הסטודנטים השני מונה מספר דומה של חברים, וכפר של הבוגרים, שסיימו את התואר, מכיל כ-35 איש. כולם ממוקמים בשכונת יפו ד, הידועה כשכונה קשוחה.
יוסף ברנדשטטר, רכז כפרי הסטודנטים ביפו, מספר לנו על סוד ההצלחה: ״התחלנו לפני שש שנים ומאז המקום גדל וגדל. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה יחד עם שלושת הכפרים, אך לכל כפר יש את העצמאות שלו. אנחנו פועלים בשילוב של גרעין ׳מאירים׳ ביפו ומפעילים עשרות מתנדבים במרחבי העיר. אנו פועלים עם קשישים וילדים ומתמקדים בעיקר בפעילויות שקשורות למרקם החברתי, ופחות במערכי יהדות. אל הכפרים מגיעים סטודנטים צעירים שעובדים או לומדים בתל אביב ובבר אילן, שרוצים לגור במקום עם יותר משמעות. מדובר בחבר׳ה שרוצים לשלב חיים של עשייה ושל התנדבות במקום מרכזי. זהו מה שמייחד את יפו״.
בעבודה משותפת עם עיריית תל אביב-יפו, מצליחים כפרי הסטודנטים להוציא לפועל פרויקטים גדולים בעיר ולשנות את האווירה שביפו. ״ביפו יש שילוב של ערבים ויהודים. הרבה עולים מעליות שונות, מבוגרים ומעט צעירים״, מספר יוסי על המורכבות. ״בעיניי, יפו מהווה תמצית של החברה הישראלית. היא בעצם ראי לחברה הישראלית. תנועת הבוגרים דוחפת לקדם את ההתחדשות העירונית ולהביא צעירים לעיר. הביקוש לכפרים מאוד מאוד גדול. בסופו של דבר, מדובר במיקום מעולה, קרוב לרכבת ולמרכזי ההייטק שבסביבה. אנו פועלים לאפשר לחבר׳ה צעירים שסיימו את ׳בני עקיבא׳, אך רוצים להמשיך עם הערכים והאידיאלים שעליהם גדלו. כפר הסטודנטים מאפשר להיות חלק ממשהו גדול יותר ולהמשיך את האור הדרוש בעולם. אנו מאמינים כי התרומה לחברה לא נגמרת בגיל 18, ורוצים לתת מענה למי שמחפש קהילה של משמעות ונתינה. יש כאן הצעה לבית, שפונה גם כלפי חוץ״.
לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■
פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■
