כך נוטעים היח״צנים

01
איזה חג יפה הוא ט״ו בשבט. לרוב הוא מספק לנו תמונות יפות של שותלים למיניהם – אנשים ונשים, זקנים עם נערים, כולם נוטעים. כך עשה השבוע גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ("התשובה ההולמת לטרור") שנטע עץ זית בשכונת נווה יעקב, בסמוך למקום הפיגוע הנורא לפני פחות משבועיים בירושלים. אין כמו ראש ממשלה שנוטע עץ. גם השרים בצלאל סמוטריץ' בבקעת הירדן ("החקלאות היא ערך אדיר"), ויצחק וסרלאוף ביישוב שלומית באשכול ("נוטעים ריבונות") נטעו עצים.
אני באמת חושב שזה מעשה חשוב לנטוע עץ. בט"ו בשבט או בסתם יום של חולין. יש בזה קצת מהתשובה לטרור, קצת מערך החקלאות וקצת מהריבונות. אבל אני באופן אישי עייפתי מתמונות יח"צ עם מילים מפוצצות. בשביל להילחם בטרור צריך לנקוט בצעדים ממשיים דוגמת גירוש, בשביל חקלאות טובה צריך לוותר על גידולים שלא מתאימים למזג האוויר שלנו, ובשביל ריבונות כאן בארץ צריך… להחיל ריבונות.
02
במאי 2010 יצא לכיוון רצועת עזה משט אוניות מחופי טורקיה. עמדת מדינת ישראל הייתה כי מטרת המשט היא תמיכה בטרור, ואכן בדיעבד אנחנו יודעים שבמשט השתתפו שש אוניות שיצאו מחופי טורקיה ועליהן מאות נוסעים פרו-פלשתיניים, טרוריסטים, פוליטיקאים, חנין זועבי ועיתונאים. לא אשכח את אותו יום קשה, עת ישבתי במגורי פלוגה ג של גדוד 51 של גולני, צופה בתמונות הקשות של לוחמי שייטת 13 על ה'מרמרה', שעליה התנהל קרב של ממש שיכול היה להימנע בהתנהלות ישראלית שונה. בסופו של דבר תשעה טרוריסטים נהרגו ונפצעו נוספים. בקרב לוחמינו נפצעו עשרה. אם זה לא מספיק, לאחר שלוש שנים נתניהו התנצל בפני ארדואן, ושולמו פיצויים למשפחות המחבלים – כל זה תמורת נרמול יחסים. הם פגעו בנו ואנחנו שילמנו להם פיצויים.
רעידת האדמה הקשה השבוע בטורקיה שהובילה למותם של אלפים, הוכיחה פעם נוספת שאנחנו בני אדם, ושכואב לנו בסבלו של האחר גם אם הוא טורקי. מצד אחד, בגלל שאנחנו בני אדם יהודים אין עניין להושיט את הלחי השנייה, להפך, זה אומר להזמין סטירה נוספת. מצד שני, וכמו בכל אסון בעולם, זה צעד אנושי מדהים של מדינת ישראל להטיס משלחת סיוע ענקית של 150 בעלי תפקידים לטורקיה, כי אנחנו בני אדם. פשוט בני אדם.
03
ואסיים במילה טובה וקצת שונה: הטור של אורי שכטר בגיליון הנוכחי מאוד ריגש אותי.
שבת שלום. ■