ביום העצמאות השבעים ושבעה, למרות המלחמה והקשיים, מדינת ישראל במאזן חיובי שאין כמותו בעולם מאז תחילת המלחמה חלה עלייה בכמות המתעניינים בעלייה לישראל, שמתחילים לממש אט אט את התעניינותם. למרות הקשיים בעלייה לארץ בזמן מלחמה רבים, מהעולים מצליחים להכות פה שורש ונשארים. כשמחברים זאת לנתוני הדמוגרפיה החיוביים, לרוב היהודי היציב ולשיעורי הפריון הגבוהים – אין לנו אלא להודות לקב״ה ולומר הלל
למרות הכל, בוחרים בציון:
גל העלייה במהלך
מלחמת ׳חרבות ברזל׳
מאז פרצה מלחמת ׳חרבות ברזל׳ בשמחת תורה תשפ״ד, מדינת ישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים, חברתיים וכלכליים חסרי תקדים. אך דווקא מתוך הקושי והכאב, מתגלה תופעה מיוחדת: עוד ועוד יהודים בוחרים לעלות ארצה ולהצטרף לעם ישראל בארצו.
זינוק במספרים – שינוי מגמה?
נתונים שנאספו בחודשים הראשונים מיד לאחר פרוץ המלחמה הצביעו על עלייה משמעותית במספר הבקשות לפתיחת תיקי עלייה. על פי דיווחי משרד העלייה והקליטה והסוכנות היהודית, בחודשים הראשונים למלחמה נרשם זינוק של מאות אחוזים בהתעניינות בעלייה לארץ, במיוחד ממדינות המערב – ארה״ב ואירופה.
המדינה בה היה הזינוק הגדול ביותר בכמות המתעניינים בעלייה לארץ היתה צרפת. על פי נתונים של הסוכנות היהודית, במהלך שלושת החודשים הראשונים לאחר פרוץ המלחמה חל זינוק של כ-380% במספר האנשים שנפתחו להם תיקי עלייה מצרפת. ובמספרים: מדובר על תיקי עלייה ליותר מ-1,360 נפשות! לעומת כ-280 בתקופה המקבילה בשנה שלפני כן.
גם בקהילות היהודיות בצפון אמריקה נרשם גידול משמעותי בפתיחת תיקי עלייה בחודשים שלאחר פרוץ המלחמה. בארצות הברית נפתחו תיקי עלייה לכ-1,890 נפשות, גידול של 94% לעומת אותה התקופה בשנה שעברה. בקנדה נרשם גידול של 147% – עם פתיחת תיקי עלייה לכ-250 נפשות.
ומה קרה בפועל?
לאחר ירידה קצרה בכמות העולים עם פרוץ המלחמה, מהר מאוד העלייה שבה וצברה תאוצה. בתחילת השנה הלועזית 2024, כשצה״ל נלחם בתוככי עזה, החלו מספרי העולים היהודים לעלות: 2,425 עולים בחודש, בהמשך 3,314 עולים, 3,346 ועוד ועוד. סה״כ בשנת 2024 עלו לארץ 32,161 עולים.
על פי נתוני משרד העלייה והקליטה, מתחילת שנת 2025 עד החודש שעבר עלו כ-5,000 עולים, ועוד היד נטויה. המגמה ברורה: המלחמה וגל האנטישמיות ששטף את העולם בעקבותיה, דחפו יהודים רבים לשקול מחדש את מקומם ולראות בישראל את ביתם הבטוח והיחיד.
הסיבות לעלייה:
אנטישמיות גואה ותחושת שייכות
הטריגר המרכזי לזינוק בהתעניינות בעלייה היה, ללא ספק, העלייה המדאיגה באנטישמיות ברחבי העולם לאחר אירועי ה-7 באוקטובר. יהודים רבים במערב, שחשו בטוחים בסביבתם, נדהמו לגלות את עוצמת השנאה והאלימות שהופנתה כלפיהם בקמפוסי האוניברסיטאות, ברחובות וברשתות החברתיות. תחושת חוסר הביטחון האישי, יחד עם אכזבה מהתגובה הרפה של חלק מהממשלות והחברות המקומיות נגד מעשי הטבח הנוראים של החמאס והעזתים בשבעה באוקטובר, הובילה רבים למסקנה כי עתידם ועתיד ילדיהם בטוח יותר דוווקא במדינת היהודים – היא מדינת ישראל.
לצד ה׳דחיפה׳ של האנטישמיות את אותם יהודים לעלות לישראל, פעל גם גורם ׳משיכה׳ – תחושת הסולידריות העמוקה עם מדינת ישראל והעם היהודי בעת משבר. רבים מהעולים, במיוחד הצעירים שבהם ואלו יש להם זיקה דתית וציונית, חשו צורך פנימי להיות כאן, לתרום, להתגייס (תרתי משמע) ולהיות חלק מהמאמץ הלאומי. העלייה הפכה עבורם לא רק למפלט אישי שישדרג את חייהם הפרטיים, אלא גם לאמירה ערכית וציונית – דווקא עכשיו, בזמן הקשה ביותר, אנו כאן.
אתגרי הקליטה בזמן מלחמה
ובכל זאת, עליה לארץ שנמצאת במלחמה היא צעד לא קל. העלייה ארצה בתקופה זו מציבה אתגרים ייחודיים הן לעולים והן למערך הקליטה. המצב הביטחוני, הלחץ על שוק הדיור – שהחמיר בתקופות בהן פונו תושבים רבים מבתיהם בצפון ובדרום, והקשיים הכלכליים, מקשים על ההתאקלמות הראשונית. מציאת תעסוקה, לימוד עברית, רישום הילדים למסגרות חינוך – כל אלו מורכבים יותר בתנאי מלחמה.
משרד העלייה והקליטה, יחד עם הסוכנות היהודית, הרשויות המקומיות וארגונים וולונטריים כמו ׳נפש בנפש׳, פעלו ופועלים במרץ לסייע לעולים החדשים. הוקמו מרכזי קליטה ייעודיים, ניתנו מענקים מיוחדים, וגויסו מתנדבים רבים לסייע בהתמודדות עם הבירוקרטיה וההתאקלמות היומיומית. סיפורים רבים עולים מהשטח על קהילות מקומיות הפותחות את ליבן וביתן לקליטת העולים החדשים.
״העלייה היא התשובה
הציונית המלאה״:
זאב גרשינסקי, סמנכ״ל ארגון ״נפש בנפש״ – זרוע הביצוע הרשמית של הסוכנות היהודית וממשלת ישראל לעידוד וליווי עלייה מצפון אמריקה (ארה״ב וקנדה), ארגון הפועל בשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק״ל וג׳ואיש נשיונל פאנד ארה״ב, שופך אור על הנתונים המראים זינוק בביקוש לעלייה לארץ ישראל.
חשתם בשינוי בקרב העולים לאחר השבעה באוקטובר?
״לאחר השבעה באוקטובר ציפינו אולי לדעיכה, אך בפועל ראינו תופעה הפוכה: הכפלה של ממש בכמות הפניות של מתענייני עלייה בחודשים הראשונים. במבט על שנה וחצי מאז פרוץ המלחמה, אנחנו רואים גידול של למעלה מ-50% בכמות המתעניינים בעלייה לעומת התקופה המקבילה לפני כן״.
מי ומי במתעניינים?
לדברי גרשינסקי ״לא רק שיש יותר מתעניינים בעלייה, אלא שיותר משפחות עם ילדים המתעניינות בעלייה לארץ, ולא רק צעירים או מבוגרים בודדים. יש קפיצה ברצון של משפחות עם ילדים צעירים לומר ׳זה הזמן שלנו״.
בנוסף לעידוד וליווי העלייה מצפון אמריקה עוסק הארגון גם בהבאת רופאים יהודים מכל העולם לארץ, בכדי לפתור את בעיית המחסור ברופאים. במהלך המלחמה פתח הארגון מסלול התנדבות לרופאים יהודים מכל העולם, שהגיעו לסייע למערכת הבריאות בעת שהרופאים הישראלים גוייסו – וחלקם אף החליטו לקבוע פה בארץ את ביתם הקבוע.
כמו כן מסייע הארגון לחיילים בודדים מכל העולם, שחלקם נפלו ונפצעו במלחמה האחרונה ״לצערנו, 43 חיילים בודדים נפלו במלחמה. בתקופות הלחימה העצימות התרוצצנו בין בתי חולים לשיבעות, ואף הטסנו למעלה מאלף הורים של חיילים בודדים מכל העולם לחיבוק קצר עם ילדיהם בחזית, בשיתוף פעולה מדהים עם הצבא. אלו היו רגעים קשים ומרגשים, היו אמהות שזה היה החיבוק האחרון עם הבן לפני שנהרג״. לאחרונה החל הארגון גם להפיץ תכנית לימודים ציונית בתיכונים בחו״ל.
אלו אתגרים הציבה המלחמה בפני העולים החדשים שעלו לארץ לפני השבעה באוקטובר?
״מיד עם פרוץ המלחמה, היינו צריכים לתת הדרכה ברורה לעולים שהגיעו ממש לאחרונה, כמו 800 איש שעלו באוגוסט 2023. הם אמרו לי ׳חתמנו על עלייה, לא חתמנו על מלחמה׳. היה צורך להסביר מה זה אזעקות, ממ״ד, כוננות אזרחית. טיפלנו בעולים שפונו מבתיהם בשדרות, או שבתיהם נפגעו. ההתמודדות עם המצב הביטחוני והשלכותיו היא חלק מהיומיום שלנו. הייתה לנו משפחה אחת שעזבה מיד אחרי השבעה באוקטובר, המתח היה יותר מידי בשבילם. אבל אחרי שלושה שבועות בחו״ל הם התחרטו וחזרו לארץ.״
בתחילת המלחמה הייתה תופעה של אזרחים ישראלים שביקשו להוציא דרכונים זרים ולעזוב את ישראל. נתקלתם בכך?
״אנחנו בארגון לא מרגישים בתופעת עזיבה משמעותית. אנחנו מתרכזים בחדשות הטובות: גל העולים החדשים שרוצים להגיע לכאן, למרות הכל. אני חושב שהעולים האלה מהווים מגדלור לחברה הישראלית כולה. הם באים ואומרים ׳אם אנחנו הגענו כאן, אתם לא צריכים לעזוב׳. אנחנו שומעים מאנשי ציבור שחייבים לתת לזה תהודה ציבורית.״
עולים חדשים הם אנשים שיש להם חלופות טובות אחרות, ובכל זאת בחרו לבוא לכאן והפכו לעולים מוצלחים. המסר שלי לחברה הישראלית הוא להוקיר את האנשים האלה, לא לקחת אותם כמובן מאליו. לחבק אותם ולא להרים עליהם גבה. כל אחד מאיתנו יכול להיות שותף: להזמין את הילד של השכנים החדשים לתנועת הנוער, לשאול לשלומם, להציע עזרה. החיבוק הזה יהפוך אותם לשגרירים שיביאו עוד עולים״, הוא מסכם.
אז איפה אותם עולים חדשים גרים?
באופן טבעי, ישנה נטייה להתרחק מאזורי העימות הישירים בצפון ובדרום. בשנת 2024 בחרו מרבית העולים להתיישב בערים מרכזיות כמו תל אביב (מעל 5,000 עולים), נתניה (כ-5,000 עולים), חיפה (כ-3,800 עולים), ירושלים (מעל 2,500 עולים) , בת ים, אשדוד, ראשון לציון ועוד. כמה מאות עולים עלו ליהודה ושומרון.
מבט לעתיד:
חלון הזדמנויות ואחריות לאומית
גל העלייה הנוכחי, שנולד מתוך משבר, הוא עדות לחוסנו של העם היהודי, לקשר העמוק שלו לארץ ישראל ולערבות ההדדית החזקה בתוכו. זהו חלון הזדמנויות היסטורי לקלוט רבבות אחים המבקשים להצטרף לעם ישראל בארץ ישראל, ולקחת חלק בתהליכי הגאולה. מוטלת עלינו, כחברה וכמדינה, האחריות לעשות כל שביכולתנו לקליטתם המוצלחת – בדיור, בתעסוקה, בחינוך, ובעיקר בחיבוק חם וחיוך.
ריבוי טבעי גדול ומרשים
חוסנה הדמוגרפי של מדינת ישראל אינו מסתכם רק בקליטת אחינו מהתפוצות. במקביל, וחשוב לא פחות, הרוב היהודי בארץ ממשיך לגדול ולהתחזק גם מבפנים, בזכות ריבוי טבעי מרשים המעיד על חיוניות, אופטימיות ותקווה.
ישראל חוצה את רף 10 המיליון: הרוב היהודי יציב
על פי הנתונים המעודכנים ביותר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ״ס), שפורסמו לקראת יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל, אוכלוסיית ישראל מונה כיום למעלה מ-10 מיליון נפש – 10,053.5 מיליון איש! זוהי אבן דרך משמעותית בתולדות המדינה.
בתוך כך, האוכלוסייה היהודית שומרת על מעמדה כרוב מוצק ויציב. לפי הנתונים ישנם 7,249.8 מיליון יהודים בארץ, המהווים 72% מאוכלוסיית המדינה.
נס הפריון היהודי בישראל
אחד הנתונים המעודדים בנוגע לדמוגרפיה היהודית בישראל הוא שיעור הפריון הכולל. בעוד שברוב המדינות המפותחות וגם בקרב קהילות יהודיות בתפוצות שיעורי הפריון נמצאים בירידה, לעיתים אף מתחת לרמת התחלופה הדרושה לשמירה על גודל האוכלוסייה (כ-2.1 ילדים לאישה), בישראל המצב שונה.
לפי פרסומי מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, שיעור הפריון הכולל בישראל (מספר הילדים שאישה תלד) ירד מכ-3.10 בשנים 2015–2018 ל-2.84 ב-2023. עם זאת, בחמשת החודשים הראשונים של 2024 נראה שהפריון שינה כיוון, ובמקום להמשיך לצנוח הוא עלה וחזר לרמתו בשנת 2022 ואף עבר אותה במקצת.
החידוש הוא שהשינוי בחודשים אלו נובע מעלייה בפריון של נשים יהודיות בלבד! בחודשים ינואר–מאי 2024 עלה שיעור הפריון של נשים יהודיות חזרה ל-3.10 ילדים לאישה, אף שבקרב כל הקבוצות הדתיות האחרות נמשכה באותם חודשים מגמת הירידה בפריון והוא הגיע ל-2.68, 1.62, 1.64 ו-1.24 ילדים בקרב נשים מוסלמיות, נוצריות, דרוזיות ו״אחרות״, בהתאמה.
מחודש אוגוסט 2024 החל הפריון לעלות גם בקרב האוכלוסיות האחרות, אבל העלייה הגדולה ביותר הייתה בקרב נשים יהודיות, ובפער ניכר – שיעור הפריון שלהן עלה ל-3.19 ילדים לאישה. מדובר בנתון חריג ומרשים, המעיד על אופטימיות, על חשיבות ערך המשפחה בחברה הישראלית, ועל האמון בעתיד למרות האתגרים והמלחמה. נתון זה מבטיח את המשך הגידול הטבעי של האוכלוסייה היהודית גם בשנים הבאות.
תמונת המצב הכוללת:
עוצמה דמוגרפית וחוסן לאומי
במבט רחב יותר, הנתונים הדמוגרפיים ונתוני העלייה לישראל מצביעים על חוסנה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. הרוב היהודי מוצק, שיעורי הגידול הטבעי, יחד עם תרומת העלייה, מבטיחים את המשך התפתחותה. גם כאשר בוחנים את המגמות באוכלוסייה הערבית בישראל, ניכרת בשנים האחרונות מגמת התמתנות בשיעורי הילודה והתקרבותם לשיעורים המקובלים באוכלוסייה היהודית, מה שתורם ליציבות הדמוגרפית הכללית.
דמוגרפיה אינה חזות הכל, אך היא מהווה חלק חשוב בחוסנה של האומה. הגידול המתמיד של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל הוא ביטוי לרוח החיים הפועמת בעם גם בעתות משבר, ולמחויבות העמוקה לבניין הארץ ולחיזוק המדינה. כל ילד יהודי שנולד כאן, כל עולה שמצטרף לעם ישראל בארצו, הם עוד לבנה בבניין המפעל הציוני האדיר ובתהליך הגאולה.
״וְשָׁב ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה״ (דברים ל׳, ג׳). . ■
