01
האוויר הירושלמי הצח של שבת בבוקר הוציא רבים מתושבי העיר לצעידה ולריצה ספורטיבית בתוואי הרכבת הקלה, זו תמונה אופיינית מאוד לחודשי האביב. כך אני מוצא עצמי צועד לכותל בין הרצים הדחופים ומקפיד לברך כל אחד מהם בשבת שלום לבבית. ״שבת שלום!״ הם מחזירים לי, חולפים ביעף ונעלמים לעבר האופק הירושלמי המזהיב והמרהיב, המואר בקרני שמש ראשונות, עליזות וחייכניות.
רחבת הכותל ב׳׳ה גדושה ורוחשת תפילה. מעל ראשינו חגות בקצב מסחרר ובציוץ קולני ציפורי ׳סיס החומות׳, כאילו קוראות לנו: ״ענוים ענוים, הגיע זמן גאולתכם… ואם אינכם מאמינים – ראו באורי שזורח״. מידי שנה מבשרות הסיסים למתפללי הכותל על בא האביב ונעלמות כבמטה קסמים בתחילת הקיץ. מחקר שנעשה לאחרונה בארץ גילה שבשל האור החזק והתמידי ברחבת הכותל המערבי, ציפורי ׳סיס החומות׳ המקוננות בסביבתו פעילות יותר וערניות יותר במשך כל שעות היממה. ומה איתנו? חשבתי לעצמי, האם אנו מבחינים באור הכותל, באור הגאולה, שזורח עלינו? האם אנו מתחזקים לפעול בעוצמה גדולה יותר לקירוב לבבות, להרבות באהבת ישראל ולפעול להחשת בניין בית הבחירה?
02
זכינו בשבת בהעלותך את הנרות לאורח יקר ואהוב מאוד, הרב דודי דודקביץ׳ הלוי. כשהגענו בפרשת בהעלותך לעבודת הלויים התרגשנו כשעלה לתורה הרב דודי, לוי בעצמו. כל זה מטרים ספורים מהמקום שבו עמדו ויעמדו הלוויים וישירו את שיר המעלות על המעלות המובילות להיכל המקדש.
03
בסיורים ובתצפיות שקיימה ׳קרן אביה׳ ביום ירושלים השקפנו מהופנטים מהר הזיתים אל רחבת הר הבית. אליהו וכיל, המדריך המדהים מבית החושן, הפנה את תשומת ליבנו לגרם מדרגות בטבורו של הר המוריה, המובילות ממזרח למערב אל פתחו של אולם כיפת הסלע. על פי מחקרו של הרב שלמה גורן זהו האזור שבו התנוססו המעלות שעליהן עמדו הלווים בשיר ברחבת ׳העזרה׳.
הלוויים לא רק שרו וניגנו. עבודתם במשכן ובמקדש הייתה קשה ומאומצת. במשכן הם נשאו את הכלים, פירקו והרכיבו. במשך כל ימות השנה הם שמרו, אבטחו, פתחו וסגרו שערים והכינו את העזרות, הלשכות, האולם וההיכל למלאכת הקודש עבור הכוהנים. הלוויים נכנסו לשיבוץ ב- 24 משמרות עבודה במשכן בגיל 25 בגלל נשיאת הכלים, ובמקדש בגיל 20. הם יצאו ל׳פנסיה׳ במשכן בגיל 50 ובמקדש – כל עוד יכלו לשיר, ולאחר מכן עבדו כאחראים על הסדר ועל פתיחת השערים (רמב׳׳ם – כלי המקדש ג׳). כל מקהלה של לוויים ששרה במקדש הכילה 12 זמרים, לא יותר ולא פחות. אתם מוזמנים להגיע לסיורים שלנו בהר הזיתים וללמוד על עבודת הלוויים והכוהנים ממש מקרוב.
לפני הקורונה זכינו לארח את הרב דודי דודקביץ׳ עם משפחתו בשבת חסידית ומרגשת בהר הזיתים, אנו עמלים כל העת לחדש את השבתות בהר הזיתים. נעדכן.
מי שמגיע להר הזיתים מעלה את ההסתברות לראות בעיניו ממש בקרוב ומקרוב את בית הבחירה ההולך ונבנה, רוחנית וגשמית, חציו יורד כהסכמה משמיים וחציו נבנה בעמל מלמטה למעלה. וכמובן – גם עצם עלייתנו להר הזיתים מקרבת את בניין המקדש. אלו לא מליצות! כך אני חש בכל פעם שאני מבקר בהר הזיתים.
04
בדרך לכותל אני מבחין בסטיקר המודבק על שמשה אחורית של רכב החונה במעלה הרחוב. על המדבקה כתוב: ״ובנו לי מקדש״, חשבתי לרגע שחסרות כאן שתי מילים חשובות: ״ושכנתי בתוכם״. כדי שבית המקדש ייבנה אנו חייבים קודם כל להיות ראויים ל – ״ושכנתי בתוכם״! עלינו להפסיק את המחלוקות הקשות בתוכנו, להכיל, לקבל את השונה, לקרב את החלש, להוסיף חסד, אמונה וחמלה, לפרגן בכבישים, לנהגים ולהולכי רגל…
בפעילותנו הרבה בתחום הגברת המודעות לבטיחות בדרכים אני נתקל בהתנהגות שמסכנת חיים. מידי שנה נפצעים בתאונות דרכים בכבישי הארץ למעלה מ-43.000 ! איש, אישה, זקן וילד.
למעלה מ- 400 ! איש ואישה נהרגים מידי שנה בכבישי ארצנו – זו היא שפיכות דמים מיותרת שמעכבת את הגאולה. רבים הופכים ל׳צמח׳ ולא נכנסים בכלל לסטטיסטיקה הנוראה. גם מי שנפטר ח״ו, לאחר שלושים יום מהתאונה, לא נכנס לסטטיסטיקה של מספר ההרוגים בתאונות הדרכים הקטלניות בישראל.
הנהלת ׳קרן אביה׳ נפגשת עם ראשי ערים גדולות בישראל כדי לחזק את שיתוף הפעולה של העיריות במלחמה בתאונות הדרכים. אנו מקיימים סדנאות ׳סימולציה׳ מצילות חיים לעובדי העירייה, מקיימים את אירועי ׳פארק הזה׳׳ב׳, בשיתוף העיריות ועוד. ההתנהגות בכבישים היא בבואה של היחס של ׳בין אדם לחברו׳ בחברה הישראלית. אומנם אין לנו שליטה על אופן הנהיגה של ׳בני המיעוטים׳, אך אנו יכולים לעשות הרבה להצלת חיים ולהתנהגות סובלנית ומפרגנת בתוכנו. זכות קדימה, חיוך, ויתור, שמירת מרחק. כ – עשרה אחוזים מהתאונות הקטלניות נגרמות בגלל מהירות מופרזת ואי שמירת מרחק! מאות משפחות ישראליות משלמות את מחיר הדמים הנוראי הזה!
ברכבי מותקנת מערכת ׳בקרת שיוט אדפטיבית׳, שמאפשרת לשמור מרחק באופן מבוקר בהתאם למהירות הרכב ולתנאי הדרך. כמו כן המנגנון האוטומטי גורם לרכב לבלום כשהוא מתקרב להולך רגל או לכלי רכב בכביש. בכל פעם שהרכב שלי מנסה באופן אוטומטי לשמור מרחק על פי המחשב המותקן ברכב, רכבים שמאחוריי מנסים בחוסר סבלנות לעקוף ומתחילים לצפור ולאותת באורות גבוהים, כאילו נוזפים בי על שמירת המרחק ועל הזהירות המופרזת שלי, לטעמם… אם יצרן הרכב קבע שזו שמירת המרחק המתבקשת להצלת חיי המשתמשים בדרך, מדוע שלא נשמור על המרחק ונציל ככה חיים? ידועה האמרה: ״כדאי להפסיד דקה בחיים ולא להפסיד חיים בדקה״.
שבת שלום של סבלנות, של סובלנות, של אהבת ישראל ושל בניין בית הבחירה. במהרה בימינו. אמן.
