מאז שאיבד את ילדיו נועם וישי הי״ד שיצאו להילחם בבוקר שמחת תורה, הוסיף הרב שמואל סלוטקי לסדר יומו סבבי שיחות חיזוק לחיילים ומספר מיזמי אחדות. בראיון מיוחד בעקבות המשואה שנבחר להשיא ביום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל, הוא מספר על השליחות המתמשכת, ועל מה הוא חושב בשעת השאת המשואה
״זאת
הייתה שיחה מאוד מרגשת״, מספר הרב שמואל סלוטקי על השיחה שקיבל לפני כשבועיים, בה הודיעה לו השרה מירי רגב כי הוא נבחר להשיא משואה ביום העצמאות. ״מצד אחד זה מציף את האובדן, ואת העובדה שאני משיא משואה בגלל המעשה של הבנים שאינם, ומצד שני מחדד את תחושת השליחות״.
הוא מוסיף ומסביר ש״המשואה היא הנחלת המורשת, שהיא הצבה של רף גבוה של ערבות הדדית, לא רק בתיאוריה אלא גם בעשיה בפועל עד כדי מסירות נפש למען האחרים״. לדבריו, ״בכל יום אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה עשינו בשביל עם ישראל״. על השאלה האם העריך שיבחרו בו להשיא את המשואה משיב הרב סלוטקי: ״לא התעסקתי עם זה, אני מתעסק בעיקר בעשיה, אנשים אמרו לי שהמליצו אבל לא התעסקתי בזה״.
גבורת הבנים
הרב שמואל סלוטקי הוא אב לשבעה, ביניהם נועם וישי הי״ד, שיצאו להילחם בבוקר שמחת תורה ונפלו בקרב בסמוך לקיבוץ עלומים. הרב משמש לאורך שנים כרב קהילה וכדיין בבית הדין לגיור. מאז תחילת המלחמה סדר יומו השתנה, ונוספו אליו הרצאות חיזוק לחיילים ומגוון מיזמי אחדות שהוא מוביל. כאמור, השנה הוא נבחר להשיא את אחת המשואות ביום העצמאות בעקבות פועלו מאז פרוץ המלחמה.
את ההוקרה הקודמת קיבל הרב סלוטקי לפני כשמונה חודשים, כאשר זכה לאות הצטיינות מהרמטכ״ל. ״הטקס היה אמור להיות באיזור יום העצמאות הקודם ונדחה בגלל המלחמה, זה היה מרגש אבל הרגשתי שאני לא בא בשם עצמי אלא מייצג את החיילים. אני מפקד פלוגה, ויחד עם הגדוד כולו עסקנו כל המלחמה באיתור חללים בשטחי הלחימה, שזאת עבודה קשה פיזית, אבל בעיקר קשה נפשית. היא נעשית באופן מאוד מאומץ וסיזיפי, וההצטיינות הייתה סוג של הכרה והוקרה לי ולחיילים ביחידה״.
בבוקר שמחת תורה, עם תחילתה של מתקפת ארגון הטרור חמאס, יצאו נועם וישי מבתיהם בבאר שבע במטרה להגן על קיבוץ עלומים. כמו נעם בן ה-31, כך גם ישי בן ה-24, השאיר את אשתו ובנו בבית ויצא לעבר הקיבוץ. במשך כחמישה ימים הוגדרו הבנים, בוגרי סיירות ויחידות קרביות, כנעדרים, עד שהם זוהו כחללים לאחר שמסרו את נפשם בקרבות הגבורה על הגנת הקיבוץ.
״במוצאי החג, כשהבנו את גודל האירוע״, מספר הרב סלוטקי, המשמש גם כמפקד בדרגת סא״ל במילואים, ״מצד אחד ידעתי שהבנים נעדרים, ומצד שני ידעתי שזקוקים לי במחנה זיהוי החללים ׳שורה׳. נסעתי לשם וארגנתי את הפלוגה. לא יכלנו לצאת לעוטף כי היו מחבלים בשטח אז סייענו למאות החיילים שהגיעו לשורה״.
איך הרגשתם באותם ימים?
״אלה היו חמישה ימים מטלטלים״, הוא משחזר. ״מצד אחד כולנו נמצאים ביחידות במילואים, ומצד שני מחכים לסימן ואות מהם״.
הפרט שבתוך הכלל
איך מתעסקים בחללים עם אי וודאות כל כך קשה על גורל הבנים?
״כשיש הרגשה של איום קיומי על מדינת ישראל, כל אחד צריך לעשות מה שהוא יכול. ניסינו לעשות מה שאפשר ולהתמקד במשימות בד בבד עם ההרגשות האישיות, הדאגה, הכאב, והחיפוש״. כבר במהלך השבעה על נועם וישי יצאו חייליו של הרב סלוטקי למשימת איסוף החללים, ומיד בסוף השבעה הוא הצטרף אליהם. ״מאז הייתי חמישה חודשים במילואים, בהם עברנו בקיבוצים וביישובים, הרבה מאוד בנובה ובוואדיות באיזור. חיפשנו בורחים מהנובה שנהרגו תוך כדי שניסו להתחבא, או חלקי חללים שהתפזרו ונקברו״.
כמה זמן אחרי שמחת תורה עוד היו ממצאים?
״חודשים רבים. זה שטח מאוד רחב וארוך, ומאוד מורכב ומסובך. האנשים התפזרו לכל עבר, היו הרוגים בכל מקום וזה דרש מאמצים מיוחדים ואמצעים מיוחדים כמו כלבים שמאומנים לממצאי חיילים, רחפנים ועוד, וזה לוקח הרבה מאוד זמן, במיוחד שאחרי זמן מה בעלי חיים מעבירים את החלקים ממקום למקום״.
מתי מספיקים לעכל את הפעילות? איך מתמודדים מבחינה נפשית עם מלאכת איסוף החללים?
״לפעמים תוך כדי ולפעמים אחרי, זו תקופה ארוכה, שכוללת הרבה חודשים שיש בהם זמן לעבד תוך כדי״. ״יש ליווי צמוד של קב״ן לפני ואחרי יציאה לפעילות, ומוודאים שכולם כשירים בכל הצדדים האישיותיים, לפני הפעילות ובדרך הביתה״. ״הצבא מאוד השתפר בנושא של תמיכה וליווי של החיילים ביחידות הללו״, מדגיש הרב סלוטקי.
״כולם מתנדבים שמבינים את גודל ומשמעות המשימה ומשקיעים את כל כולם לטובת כבוד המת וכבוד המשפחה״, הוא מוסיף, ועל השאלה מה עובר בראשם של הלוחמים הוא משיב: ״חלק מהפעילות השוטפת היא שיחות עיבוד של האירועים. חלק מהריפוי הוא לדבר על הדברים, להכניס לפרופורציה, ולהבין את החשיבות הגדולה. כל השיח על זה נותן כוחות ואפשרויות להתקדם״.
לאחר חמישה חודשים ביחידת איסוף החללים עבר הרב סלוטקי ליחידת המרצים של צה״ל, במסגרתה הוא עובר בין יחידות ומחזק את המוטיבציה של הלוחמים: ״אני מנסה להראות להם את גודל השעה, ואת הפרספקטיבה של השליחות שלהם ושלנו ביחס למה שהיה לעם ישראל ב2000 שנות גלות, וביחס למקום שאליו אנחנו שואפים להגיע, ולחובה שלנו להירתם ולעשות כמיטב יכולתנו כדי לשמור על מדינת ישראל מבחינה ביטחונית וחברתית, כדי לחיות בצורה מלוכדת למרות חילוקי הדעות״.
במעגל השנה
אובדן הבנים שחווה הרב מלווה אותו בכל פינה בחייו, וביטוי בולט לכך ניתן לראות לאורך מעגל השנה, במגוון יוזמות המחברות את החגים והתפילות אל רוח התקופה. כך לדוגמה בשמחת תורה, כאשר לקראת חג שמחת תורה השנה פרסמו הרב סלוטקי ורבנים נוספים רשימת תוספות מיוחדת להקפות.
בנוסח המיוחד נוספו תפילה לשלום המדינה, להצלחת חיילי צה״ל, לעילוי נשמת הנופלים, להשבת החטופים, לרפואת הפצועים, לחיזוק המשפחות השכולות, לחיזוק הרוח, ולאחדות עם ישראל. גם מחברי התפילות עצמם היו דמויות דומיננטיות במלחמה, כמו לדוגמה הרב ישי אנגלמן שנפצע בלחימה, הרב דורון פרץ שגופת בנו נחטפה בחג שמחת תורה, הרב יעקב מדן שבנו נפצע בלחימה ועוד.
להבדיל, גם לקינות בתשעה באב הפיץ הרב במסגרת הארגון העולמי של בתי הכנסת נוסח מיוחד הכולל קינות נוספות: ״הקינות רובן ככולן מדברות על הסיטואציה של כאב ושכול, מתקפת הטרור הגדולה שהייתה יחד עם הגבורה והתקומה. חשבנו שזה נכון שהתפילות והקינות לא יהיו כספר חתום, שמדברות על העבר ולא מתייחסות להווה. ההווה שלנו דורש התייחסות. הכאב צריך להיות נוכח, וגם הציפייה, התקווה, הגבורה״, אמר לאתר ׳דבר׳.
בחג החנוכה, בהדלקת נרות משפחתית, הסביר הרב: ״חנוכה מביא לידי ביטוי באופנים רבים את הסיפור של הגבורה היהודית, הגבורה של היום היא לא פחות מהגבורה שהייתה פעם, הם הלכו להילחם נגד כזאת כמות של מחבלים, והם ידעו שזאת מלחמה שהסיכוי להצליח בה הוא קלוש אבל הם חשבו שהם יכולים לעשות משהו שיעכב ויציל חלק מהאנשים בעוטף, ופה מתבטאת הגבורה היהודית שלהם, הגבורה הישראלית של 120 שנות ציונות״.
לתפארת מדינת ישראל
לסיום, איך נראה סדר היום שלך?
״סדר יום עמוס, בעשיה היומיומית הרגילה, בשיחות לכל מיני קהלים במסגרת המילואים, במענה לבקשות של בתי ספר, קהילות, ישיבות, משפחות שכולות, וקבוצות מחו״ל שמגיעות ומבקשות להתחבר דרך השיחות. גם כמשפחה שכולה יש אלמנות ויתומים, וצריך לתת תשומת לב וסיוע. זה באמת ימים מאוד עמוסים, אבל התקופה היא מאתגרת וחשובה״.
העשייה ממלאת את החוסר?
״היא לא ממלאת את החוסר, אבל כן נותנת משמעות לאובדן, ונותנת משמעות להמשך של הנכחת הבנים שאיבדנו״.
״בכל העשייה אני רואה את עצמי כשליח״, מסכם הרב. ״בצבא ובמיזמי האחדות אני מרגיש שאני שליח של הבנים שלי. יש חיילים שהשאירו צוואה מוקלטת, והבנים שלי שיצאו מיד בבוקר השבעה באוקטובר לא השאירו צוואה, אבל המעשה האחרון שלהם הוא סוג של צוואה בשבילי ובשביל כולנו – להיות ערבים זה לזה ולהבין שהחיים המשותפים יתקיימו רק אם נצא מאיזור הנוחות ונצא ממחוזות הקיטוב והשנאה״. ■
