מתי שאלתם את ילדכם את שאלת המיליון דולר

פתאום באמצע השיעור המחנך שלנו עושה לנו כזה: "עכשיו אני רוצה שתגידו לי, מה הייתם עושים אם הייתם זוכים במיליון דולר?"

התחלנו להסתכל זה על זה, כאילו, מה קשור עכשיו מיליון דולר באמצע שיעור תורה? אבל המחנך שלנו לא ויתר והמשיך לומר לנו: "אדם צריך לחשוב בענק, ואני רוצה שגם אתם תדעו בדיוק מה תעשו אם מחר תקבלו בדרך לא דרך מיליון דולר, איך אתם מתכוונים להפוך בהם את העולם". 

ואז הוא ביקש מאיתנו לסגור את הספרים ושכל אחד יחשוב כמה דקות בשיא הרצינות איך הוא היה מתכוון להפוך את העולם עם החלומות שלו דרך מיליון דולר.

 רגע לפני שהתחלנו הוא ביקש מאיתנו משהו אחד: להיות כנים ואמיתיים. כלומר לא להגיד את מה שאנחנו חושבים שהוא מצפה מאיתנו להגיד אלא ללכת עם הלב שלנו. אז הלכנו. והתחלנו לתת לו את התשובות הכי אמיתיות שהיו לנו: חבר אחד אמר שהוא קודם כול היה קונה למבורגיני, כי זה תמיד היה החלום שלו, ואת מה שהיה נשאר הוא היה נותן לצדקה. אחר אמר שהוא קודם כול היה מדגם את ההורים שלו בדירה, ורק את מה שהיה נשאר היה תורם לאיזו עמותה שעושה חסד.

ואז הגיע אופיר ואמר שתכלס לא חסר לו כלום בחיים והוא לא צריך שום דבר, וברור לו שהוא היה תורם את כל הכסף לעמותה שעושה טוב לאנשים, כי רק החסד שלך נשאר אחריך, וכל שאר הדברים זה סתם שטויות. וכולנו הסתכלנו על אופיר כמו על זומבי שלא באמת קשור לעולם הזה דווקא כי ידענו שהוא מתכוון לכל מילה שהוא אומר.

וחשבתי על כל המיליארדים של התקופה שלנו, ביל גייטס וג'ף בזוס ועוד, שכולם הודיעו לילדים שלהם שלא יבנו על הירושה כי הם מתכוונים לתת לצדקה את מרבית הכסף שלהם, ולמרות שההון של אף אחד מאיתנו לא מדגדג את ההון של המיליארדרים האלו, כמה כוח מחשבה ומשמעות יש בשאילת השאלה המפוצצת הזו בשביל לדעת קצת על העולם הפנימי של הילדים שלנו ועל מה שבאמת מעסיק אותם וגם על סדר העדיפויות שלהם.

ובכן, אם אתם הורים למתבגרים ומרגישים שכל שאלה שאתם לא שואלים אותם נענית ב"כן" ו"לא" עצבניים וסתמיים, קבלו שאלה שתוכל לפתוח לכם חתיכת שיחה שתהיה גם מעניינת ותוכלו דרכה לעוף לאלף כיוונים נוספים: "מה הייתם עושים אם הייתם זוכים במיליון דולר? על מה ולמה הייתם מוציאים את הכסף שלכם?"

ואולי לפני שתשאלו את הילדים שלכם את השאלה הזו, אתם מוזמנים לענות עליה בעצמכם ועל הדרך לגלות דבר אחד או שניים שלא בדיוק ידעתם על עצמכם או אולי העדפתם להדחיק ולשכוח.