בדרך לכותל

ריקוד של אמונה

בתפילת קבלת שבת המה הכותל באלפי מתפללים, אלה בשטריימלים ואלה בלבוש ליטאי, אלה ספרדים ואלה אשכנזים... והרבה מאד כיפות סרוגות בשלל גדלים, בוהקות בלבן ובכל הצבעים... שרים ורוקדים כתף אל כתף, מכל הגוונים והזרמים. עומדים צפופים ומשתחווים רווחים.

תמיד שאלתי את עצמי: האם יש משהו יותר מרגש מתפילת שבת בכותל? השבת גיליתי את התשובה: כן!! – חמש תפילות בכותל במשך כל השבת…
ערב תשעה באב, שעה שכולנו מצפים ומתפללים לבניין בית שלישי שיקויים בנו לאלתר –’’ושכנתי בתוכם’’, התארחנו השבת משפחתי ואני במרחק 3 דקות הליכה משריד חומת בית מקדשנו.
בתפילת קבלת שבת המה הכותל באלפי מתפללים, אלה בשטריימלים ואלה בלבוש ליטאי, אלה ספרדים ואלה אשכנזים… והרבה מאד כיפות סרוגות בשלל גדלים, בוהקות בלבן ובכל הצבעים… שרים ורוקדים כתף אל כתף, מכל הגוונים והזרמים. עומדים צפופים ומשתחווים רווחים.
חשתי ממש פעמי משיח.
לקראת קבלת שבת גלשו תלמידי ישיבת הכותל, בחולצותיהם הצחורות, אל הרחבה ובראשם הרב וידר, ראש הישיבה, יד ביד עם הרב טוביה ליפשיץ. חבוקים איתם תלמידי ישיבת אור עציון והרב חיים דרוקמן בראשם, והנה אני מבחין בתוך מעגלי המחוללים גם בתלמידי הרב פנירי מישיבת עוז ואמונה, מדרום תל אביב, שייסד ידידי הגיבור, הקדוש, הרב אחיעד אטינגר הי’’ד. מצטרפים לתפילת הגאולה הבוקעת לשמים תלמידי הישיבה ביפו בהובלת הרב אליהו מאלי והנה איתם גם תלמידי הישיבה הגבוהה מבית אל ובראשם הרב זלמן מלמד.
לפתע חוצים את המעגלים קבוצת חסידים, בקפוטות משי מבריקות שמפלסת דרכה בנחישות אל עבר אבני הכותל. יחד הם נושאים בידיהם, בדבקות, כיסא מלכים גדול מידות ומפואר, מעוטר בזהב פרוויים. חבריהם נושאים עמוד תפילה מגולף. עוד מעט יגיע הרבי ויתפוס את מקומו הקבוע בסמוך לכותל, שם מוצב כיסא הזהב, וקולו יפלח את הלבבות בניגונים שמרטיטים את הנשמה היהודית ומחישים את הגאולה.
02
במשך כל השבת זכיתי לשמוע שיעורים מרתקים מראשי הישיבות. כשהסתיים ה’טיש’ של הרב מלמד בשעות הקטנות של הלילה, במתחם ישיבת פורת יוסף יצאנו החוצה והינה הרחבה גדושה עדיין ביהודים.
כהרגלנו, התפללנו שחרית בשבע בבוקר והנה, לשמחתי, הבחנתי באורח חשוב, ידיד יקר ויקיר, ליאור שטול, מנהל ‘מוסדות עלי’. ליאור בין שאר מהלכי החסד והמסירות שלו על תורת ארץ ישראל, אימץ את ישיבת ‘עוז ואמונה’, לאחר שראש הישיבה ומייסדה, הרב אחיעד נרצח בידי מחבל בן עוולה. ליאור הוא דמות מופת בניהול. הוא נושא על גבו מתוך אחריות לאומית, לא מעט מוסדות תורה, שוקקים באלפי תלמידים. כולם לומדים בשקידה ואף תורמים מכישרונם, במסירות רבה, כפי שחונכו ב’עלי’, בתפקידים מאד משמעותיים בצה’’ל. ליאור פועל בענווה גדולה ובהצלחה מוכחת.
לאחר תפילת מוסף שמענו שיעור מרתק של הרב חיים דרוקמן בנושא האחריות שלנו לבניין הארץ והמקדש, ומיד לאחר מכן קפצתי עם רעייתי להגיד שבת שלום לתלמיד מובהק נוסף של הרב צבי יהודה, הרב חיים שטיינר. לאחר מכן הזמין אותנו הרב טוביה ליפשיץ לקידוש בביתו, לא לפני שהוביל אותנו לסיור מרגש על גג ישיבת הכותל ‘’זה גג העולם’’ כדבריו… כדי להראות לנו מגבוה מעל גבוה, את הר הבית כולו ואת המקום המדויק בו ייבנה, בקרוב ממש, הבית השלישי. כל זה שעות ספורות לפני כניסת ט’ באב המוכשר להפוך ליום בשורה ובניין המקדש.
הרב טוביה ורעייתו שכלו לפני 13 שנה את בנם המדהים, יוחאי ליפשיץ הי’’ד, שנהרג בפיגוע הנורא בישיבת ‘מרכז הרב’. יוחאי היה בן בית אצלינו וחברו הטוב ובן כיתתו של בננו היקר יבדל’’א. יוחאי נהרג שלושה חודשים אחרי אביה שלנו. יוחאי היה תלמיד בישיבה לצעירים. נתגלו בו כישרונות מופלאים, מידות נעלות וחכמה של תורה, שקיימת רק בגדולי דור. כל הליכותיו הזכות אמרו עדינות בין אדם לחברו ואמונה גדולה. תוכו רצוף אהבה, חן, טוהר, נעימות וחיוך ביישן מלא בענווה טבעית, שמסתיר תלמיד חכם מבריק עם אישיות ענקית ממש. חבל על דאבדין ולא משתכחין.
03
ירד הערב. כוכבי השמים לא הצליחו להאיר את נפשנו הדוויה. מוצש’’ק כבד מנשוא. רחבת הכותל מתמלאת אט אט באלפי אבלים בסנדלי בד, רכונים לקינות על שרפרפים קטנים שמחולקים מטעם ‘הקרן למורשת הכותל’ או ישובים פרקדן על רצפת האבן הקרה. הבעת פניהם אומרת אבל לאומי.
הצער מחבר כאן את כולנו. אין יוצא מן הכלל. לא מברכים איש את רעהו לשלום ולא מישירים מבט, אך הלבבות מאוחדים ודבוקים זה בזה, בנהי, במספד ובצער על שבר בת עמי. איכה ישבה בדד. כאן מול חורבות המקדש הקינות מובנות הרבה יותר.
מרחבת הכותל צעדנו, לעבר שער הפרחים. טיפסנו במדרגות אל גג ‘בית נחמיה’ החולש על פני כול ירושלים העתיקה. הבית קרוי ‘בית נחמיה’ ע’’ש הקדוש, הרב נחמיה לביא הי’’ד, תושב רחוב הגיא שנרצח בהושענא רבה, שעה שיצא מפתח ביתו בגבורה ובתושייה, להילחם במחבלים שבאו לחסל יהודים תמימים, ברחוב הגיא שבלב העיר העתיקה. כאן, מהגג, נשקפים מראות העיר ההיסטורית שלנו, שבמרכזה, ממש במרחק נגיעה, פרוסה בשיממונה רחבת הר הבית החרב. צער גדול עטף אותי. מול צריחי המסגדים והכנסיות, מול הר המוריה המשמש עתה, לזרים, כמגרש כדור-רגל.
קריאת מגילת איכה, בקולו המדויק של ר’ בניה פרידמן הי’’ו קיבלה כאן משנה תוקף וטלטלה את כל הנוכחים שעל הגג. מול מראה החורבן, כול מילה הצליפה בנו כמכה טרייה, חדרה לאזננו הכרויה ופילחה כסכין את נימי נפשנו.
לאחר מכן הזמינה אותנו חני ברלינר, בחסות גב’ חגית משה, לצפות בסרט העוצמתי ‘אגדת חורבן’ באולם ‘בית ציון’ שמעל תחנת המשטרה ובית הדואר, מול שער הפרחים. המשטרה הגיעה בכוחות מתוגברים ועשתה עבודה מאומצת להרחיק את הפורעים הערבים, ששמו להם מטרה לפגוע בנו בגוף ובנפש, לחלל את היום הקדוש ליהודים ולחזק בנו את תחושת החורבן. אך כל יהודי מכיר את הריטואל בן אלפי השנים – כאשר יכו את היהודי כן ירבה וכן יפרוץ…
מטר האבנים והבקבוקים לא עצר את הקבוצה האמיצה שלנו, שהמשיכה בדרכה ל’בית ציון’ כמתוכנן, למרות ההתקפות שלוחות הרסן, החוזרות ונשנות, של הפורעים – ‘שיהודים חיים לא באים להם טוב בעין’… סוף טוב בינתיים… המשטרה סילקה את הפורעים, בזרנוקי בואש, בנשקים שלופים ובאלות מונפות.
הפוגה קלה עד ההתפרעות הבאה…
04
למחרת עליתי להר הזיתים להתפלל בבית החושן, בחזית המזרחית של הר הבית וירושלים. בבית החושן מתגוררות 8 משפחות יקרות ומתוקות מדבש והמניינים מתאפשרים בזכות השכנים המסורים ממעלה זיתים שבאים לחזק ולהתחזק.
משפחות בית החושן לוקחות חלק חשוב באירועים ש’קרן אביה’ מפיקה בהר הזיתים, בהדרכה, בליווי, באירוח ועוד. בט’ באב הודעתי לחבריי בבית החושן שגמרתי אומר להמשיך ולקיים, בע’’ה, את אירועי הסליחות המוסיקאליות ולימוד ותפילת הושענא רבה כבכל שנה בהר הזיתים. זאת למרות קשיי הקורונה והאילוצים השונים שגרמו לנו לעשות הפסקות מאונס.
בצאת הכוכבים לאחר ההבדלה עלינו על גג הבית לקידוש לבנה מול הר הבית המואר באור הלבנה, ולריקוד סוחף של דיבוק חברים מתוך שמחה וצפייה לגאולה שלמה.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■