1. בימים אלו, כשהניצחון המוחלט מתממש לנגד עינינו, וגם סיפור המגילה מתרחש שנית לנגד עינינו, כדאי לשאוב השראה מחג הפורים . פורים – חג השמחה בה"א הידיעה – נצרב בתודעה ההיסטורית כניצחון מוחלט על כוחות הרשע. אולם חז"ל קבעו שאין לומר בו הלל מפני ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן" – למרות הניצחון נותרנו עדיין תחת שלטונו הקפריזי של אחשוורוש.
2. מסתבר שלחז"ל היה מושג שונה על המילים "ניצחון מוחלט": אויבי העם היהודי הוכו שוק על ירך; מגמת ההתבוללות שהייתה בתחילת המגילה התהפכה; ההנהגה של מרדכי הוכרה על ידי רוב העם. יחד עם זאת, אסתר נותרה חטופה עד סוף ימיה בבית המלך; מיעוט המשיך לשנוא את מרדכי; ואויבי היהודים ישובו בעתיד, הפעם בלבוש יווני, להילחם בעם ישראל.
3. במוצאי פורים תשפ"ו המצב דומה: טבעת החנק סביב ישראל הוכתה שוק על ירך; התרבות בישראל עוברת תהליך 'מסורתיזציה' מואץ; ואט אט מסתמנים הכוחות החדשים שמחליפים את האליטה המסואבת. כל זה לא סותר את זה שהערבים ממשיכים לאגור כוח לסבב הבא (שיסתיים בכישלונם הרגיל); ועוד לא ברור מה נסגר עם איראן.
4. יש משהו חזק יותר מהכל – הקדוש ברוך הוא! המלחמה תמשך עד הניצחון המוחלט; תהיה הגירה מעזה; החמאס יהפוך למטרד שולי; איראן תתמוטט; צרחניות ה"אינשאללה" ייעלמו מחיינו; והנחת תפילין תהפוך להיות חלק ממערכת החינוך הישראלית.
5. בפרשת כי תשא מוזכר חטא העגל. מה עבר בראשם של אותם אנשים שחטאו בחטא העגל? כיצד דקה לאחר קבלת התורה ישנם כאלה שמוצאים עצמם רוקדים סביב פסל זהב? מעמד הר סיני העמיד סטנדרט לא פשוט – להמתין למשה רבנו במשך ארבעים יום וארבעים לילה בזמן שהוא מקבל תורה שמיימית. במילים אחרות, להישאר עם דריכות מתמדת למשך עידן שלם. למי יש כוח לזה?
6. לכן מתלוננים בני ישראל: "משה … לא ידענו מה היה לו" – גורלו של משה לא ידוע והדריכות האינסופית היא מעל כוחותינו. הם מדמיינים שימצאו את סיפוקם במישוש של "עגל מסכה": בעל חיים תמים הנע במעגלים, אובייקט נגיש ונוצץ מזהב, שיוצר מסכה בין האדם לבין פנימיותו. הם מחפשים 'אזור נוחות' אגואיסטי שבו אין צורך להיפתח לשום דבר מעבר לחיבוק המגושם של הכאן והעכשיו.
7. אנו נמצאים בתקופה מאתגרת שדורשת דריכות ואכפתיות לאורך זמן. הקושי הוא גדול וישנם כאלה שמוצאים עצמם רוקדים סביב 'עגל הזהב': מתייאשים ומחפשים פתרונות קסם להסכמי חולשה אלו ואחרים. למרות שעם ישראל מוגדר בפרשה "עם קשה עורף", הוא ניצל בזכות שלש עשרה מידות הרחמים שמתחנן משה לפני הקב"ה: "ה' ה', אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת" וכו'. א-לוהים אינו מוותר על הדין והאמת, אולם הוא "ארך אפיים" – מאריך אפו בסבלנות עד שהלקח יילמד ויופנם אט אט.
הרע יעבור
הטוב יתגבר
בעזרת ה' ■
